חברים עם Country : Israel
אילן סקלי

אילן סקלי

מעדכן שבועית את פרשת השבוע.
מיכל

מיכל

מיכל דבר תורה לפרשת "בשלח" אנחנו בפרשת "בשלח", בה נשיר יחד עם משה, מרים ובני ישראל את "שירת הים". בשל כך נקראת השבת גם שבת שירה. בכל ליל שבת נהוג בקהילתנו לשיר את המילים הבאות מתוך שירת הים: מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה, מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ; נוֹרָא תְהִלֹּת, עֹשֵׂה פֶלֶא. (שמות ט"ו, י"א). כביכול, פשט המקרא מרמז על הכרה באלים אחרים - אמנם ה' הוא הגדול והנורא מכול, אבל יש עוד אלים. הייתכן שהמקרא עצמו מודה בפוליתאיזם!?! כמובן שגם המדרש נדרש לשאלה זו. הנה תשובה אחת: "מי כמוכה באלים ה' – מי כמוך באלו שקורים עצמם אלוהות. פרעה קרא עצמו אלוה, שנאמר: "יען אמר לי יאורי ואני עשיתני" (יחזקאל כט ג). וכן סנחריב, שנאמר: "מי בכל אלוהי הארצות אשר הצילו ארצם מידי" (מלכים ב יח לה). וכן נבוכדנצר, שנאמר: "אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן" (ישעיה יד יד). וכן נגיד צור שנאמר: "בן אדם אמור לנגיד צור כה אמר ה' אלהים יען גבה לבך ותואר אל אני" (יחזקאל כח ב). מי כמוכה באלים ה' – כי כמוכה באלו שאחרים קורין אותם אלוהות ואין בהם ממש". (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דשירה פרשה ח). השבת, ובעצם לא רק בשבת – בכל יום, אנחנו מוזמנים לשאול את עצמנו מהי העבודה הזרה בה אנו חוטאים? מה אנו מדמים לאלים בחיינו? מהם הערכים או האנשים שאנחנו סוגדים להם והאם יש בהם ממש או שהם הבל וריק? האם בכלל אפשר לסגוד למשהו מבלי שיהיה עבודה זרה? כותב על כך הרב אברהם יהושע השל:" מהות הדת אינה בסיפוק צורך אנושי. כל עוד האדם רואה את הדת כמקור לסיפוק צרכיו, לא את האלוהים הוא עובד כי אם את עצמו [...] אנו יוצאים נוכח העולם לא רק בנתיב הכדאיות, כי אם גם בנתיב הפליאה. בראשון אנו צוברים מידע כדי לשלוט; בשני אנו מעמיקים את הוקרתינו כדי להיענות. העוצמה היא שפת הכדאיות. השירה היא שפת הפליאה."(השל, אלוהים מבקש את האדם, עמ' 276). נוֹרָא תְהִלֹּת, עֹשֵׂה פֶלֶא! שתהיה שבת שירה מופלאה.