פרשת נשא שנת התעש"ה – דירוג על פי ייחוס אבות או ע"פ מבחן אישי?

פורסם על ידי: fox1shlomo

תוייג ב לא תוייג 

fox1shlomo

פרשת נשא שנת התעש"ה – דירוג על פי ייחוס אבות או ע"פ מבחן אישי?

שם הפרשה "נָשׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם:" במדבר ד', כב'

לכאורה מעיד את התנשאות, סוג של גאווה, ברם נראה כיצד משפחת קהת קודמת למשפחת הבכור גרשון וזאת בשל 'מלאכת הקודש' – העבודה בנשיאת המשכן!

נזכור שמלאכת הקודש הייתה מיועדת לבכורים ורק בעקבות חטא העגל הומרו הבכורים במשפחת הכהונה – נושא זה נאמר (לא במפורש) בסוף פרשת במדבר, לפתע מחילפים את הבכורים במשפחת הכהנים ובשל העודף של הבכורים יש לפדותם בתשלום של חמישה שקלים! מתברר ששינוי נוסף חל לאחר החורבן!

אין מקום למעמד הכהונה באם אינם יכולים לשרת בקודש ושרביט ההנהגה/הייחוס עובר למעמד החכמים! נמצא זאת באמירת המשנה בסוף מסכת הוריות פ"ג, מ"ח

כֹּהֵן קוֹדֵם לְלֵוִי, לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר, וּמַמְזֵר לְנָתִין, וְנָתִין לְגֵר, וְגֵר לְעֶבֶד מְשֻׁחְרָר. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּן שָׁוִין. אֲבָל אִם הָיָה מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם וְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ, מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ:

 

וכך גם במדרש - במדבר רבה פרשת נשא פרשה ו

"נשא את ראש בני גרשון" (במדבר, ד', כב') הה"ד (משלי ג') "יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה",

תנינן תמן תוספתא הוריות פ"ב, ה"ח 'חכם קודם למלך ישראל...כהן גדול קודם לנביא, ...

...משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים, נביא קודם למשוח מלחמה, משוח מלחמה קודם לסגן, סגן קודם לראש משמר, ראש משמר קודם לראש בית אב ראש בית אב קודם לאמרכל אמרכל קודם לגזבר, גזבר קודם לכהן הדיוט, כהן הדיוט קודם ללוי, לוי קודם לישראל, ישראל לממזר, ממזר לנתין, נתין לגר, גר לעבד משוחרר, אימתי, בזמן שכולן שוין, אבל אם היה ממזר ת"ח, קודם לכהן גדול עם הארץ, שנאמר "יקרה היא מפנינים",

דבר אחר - "יקרה היא מפנינים", מדבר בקהת וגרשון, אף על פי שגרשון בכור, ומצינו שבכל מקום חלק הכתוב כבוד לבכור, לפי שהיה קהת טוען הארון - ששם התורה, הקדימו הכתוב לגרשון! שבתחלה אמר "נשא את ראש בני קהת", ואח"כ אומר "נשא את ראש בני גרשון...", הוי "יקרה היא מפנינים" - מבכור שיצא ראשון, ואין "פנינים", אלא תחלה, כמה דתימא (רות ד') "וזאת לפנים בישראל".

 

מהי עבודת המשכן ולימים המקדש – הוי אומר 'שירה'!

המדרש יהלך מהפסוק בפרשה המתאר סוג של עבודה כ-'עבודת עבודה' ועד למשמעות עבודה זו כשירת הלווים!

וזה לשון המדרש במדבר רבה פרשת נשא פרשה ו', י'  " "כָּל הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר פָּקַד משֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם: מִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַעֲבֹד עֲבֹדַת עֲבֹדָה וַעֲבֹדַת מַשָּׂא בְּאֹהֶל מוֹעֵד: ..."

אמר רבי יהודה בשם שמואל מנין לעיקר שירה מן התורה, שנאמר (דברים יח') "ושרת בשם ה' ", איזהו שירות שבשם ה', הוי אומר זו שירה.

רבי יצחק אמר מהכא (תהלים פא) "שאו זמרה ותנו תוף כנור נעים עם נבל",

רב נחמן בר יצחק אמר מהכא (ישעיה כד) "המה ישאו קולם ירונו בגאון ה'...",

תני "ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו", ממשמע שנאמר 'בכתף', איני יודע ש"ישאו", מה תלמוד לומר "ישאו", אין ישאו אלא לשון שירה, וכן הוא אומר "שאו זמרה ותנו תוף..." ואומר "ישאו קולם ירונו",

חנניה בן אחי ר' יהושע אמר מהכא (שמות יט') "משה ידבר והאלהים יעננו בקול", על עסקי קול

רבי אסא אמר מהכא (דברי הימים ב', ה') "ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד",

רבי יונתן אומר מהכא (במדבר יח') "ולא ימותו גם הם גם אתם", מה אתם בעבודת מזבח אף הם בעבודת מזבח

רבי יוחנן אמר מהכא "לעבוד עבודת עבודה", איזו היא עבודה, שצריכה עבודה?

הוי אומר זו שירה. "

 

הפרשה עוסקת בפשט הכתוב במעמד הכהנים בלבד, ברם בהמשך נאמר - (ו) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּיהֹוָה וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא: (ז) וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ: (ח) וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַיהֹוָה לַכֹּהֵן מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו: (ט) וְכָל תְּרוּמָה לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה: (י) וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה: במדבר פ"ה

ה נוכל ללמוד מפתיחה זו – איש או אישה ולא נאמר יהודי/ה או ישראל...?

בא המדרש ודורש חובה לדאוג לבני גרים "איש או אישה" – בא ללמד על מצוות 'קידוש השם ביחס לגרים' – ונדרש לדוגמה 'היחס לגבעונים' בימי יהושע ובימי דוד!

נקיים שיח עם אומות העולם!

 

במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה ח', ד'

המדרש ילמד שאומות העולם הודו לה' על גדולת שמו – "איש או אשה וגו' הה"ד (תהלים קלח) "יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך",

אמר רבי פנחס - ב' דברים שמעו מלכי אומות העולם מפי הקדוש ברוך הוא ועמדו מכסאותם והודו, בשעה שנתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל ואמר (שמות כ) "אנכי ה' אלהיך",

אמרו מלכי אומות העולם  - זה כמוני אומר, אי זה מלך רוצה שיהא אחר מכחיש, וכן הקדוש ברוך הוא. בשעה שאמר "לא יהיה לך", אמרו אי זה מלך רוצה שיהיה לו שותף - וכן הקדוש ברוך הוא בשעה שאמר "לא תשא", אמרו אי זה מלך רוצה שיהיו נשבעים בו ומשקרים - וכן הקדוש ברוך הוא. בשעה שאמר "זכור את יום השבת" - אמרו אי זה מלך רוצה שלא יהיו הבריות מכבדים את יום השביעי,

אבל בשעה שאמר "כבד" אמרו בנימוסות שלנו, כל מי שמכתיב את עצמו סיגרון למלך, הוא כופר באבותיו

וזה מכריז ואומר "כבד את אביך ואת אמך", עמדו מכסאותם והודו לו,

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא "ואת אשר חטא מן הקדש ישלם", אמרו בנימוסות שלנו כל דאכיל צינורא מן קיסר, יהב ביה סכין דפדן, וזה מכריז ואומר "ואת אשר חטא מן הקדש ישלם", ולא עוד אלא שהחמיר בהדיוט יותר מגבוה, שבגבוה כתיב (ויקרא ה) "נפש כי תמעול מעל...",  ובהדיוט כתיב "נפש כי תחטא...", עשאו כמזיד, ולא עוד אלא שבזה הקדים מעילה לחטא, ובזה הקדים חטא למעילה,

ולא עוד לישראל אלא אפילו בגוזל הגר, כן מי הוא אלוה כזה האוהב את אוהביו ומקרב רחוקים כקרובים הבאים לשמו, עמדו מכסאותם והודו לו,

ולא תאמר בגירי הצדק שנתגיירו לשם שמים קירב הקדוש ברוך הוא, אלא אפילו אותן שנתגיירו שלא לשם שמים, מצינו שתבע הקדוש ברוך הוא עלבונם הה"ד (שמואל ב' כא') "ויהי רעב בימי דוד..." מהו שנה אחרי שנה מלמד שהיו ג' שנים רצופות כשראה דוד שהתחיל הרעב לבא בימיו,

אמר בעון ה' דברים הגשמים אינן יורדין - בעון עובדי עבודת כוכבים ומגלי עריות ושופכי דמים פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין ובעון שאינן נותנין מעשרותיהם כתקנן,

בעון עובדי עבודת כוכבים מנין? שנאמר (דברים יא) "השמרו לכם פן יפתה... וחרה אף ה' בכם"

בעון מגלי עריות מנין? שנאמר (ירמיה ג) "ותחניפי ארץ בתזנותיך... ואומר (ירמיהו ג') "וימנעו רביבים ומלקוש ..."

בעון שופכי דמים מנין? שנאמר (במדבר לה) "כי הדם הוא יחניף את הארץ כי הדם הוא יחן אף על הארץ",

בעון פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין מנין? שנאמר (משלי כה) "נשיאים ורוח וגשם אין... איש מתהלל במתת שקר",

בעון שאין נותנין מעשרותיהן כתקנן מנין? שנאמר (מלאכי ג) "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר..."

שנה ראשונה התחיל דוד להוכיח דורו בעת הרגל ואמר להן שמא יש בכם בני אדם שהן עובדים עבודת כוכבים שאין השמים נעצרים מהוריד טל ומטר אלא בעון זה

יצאו ובקשו ולא מצאו

שנה שנייה אמר להם שמא גלוי עריות יש בכם שאין השמים נעצרים אלא מפני כך יצאו ובקשו ולא מצאו

שנה שלישית אמר להם שמא שופכי דמים או פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין יש בכם או מונעי המעשרות יש בכם שאינן הגשמים נעצרים אלא עליהם

יצאו ובקשו ולא מצאו

מכאן ואילך אמר דוד אין הדבר תלוי אלא בי התחיל שואל באורים ותומים הה"ד (שמואל ב כא) "ויבקש דוד את פני ה' " אמר רשב"ל ששאל באורים ותומים א"ר אלעזר טעמיה דרבי שמעון בן לקיש אתיא "פני", "פני", כתיב הכא "ויבקש דוד את פני ה' ", וכתיב התם "ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו..."

אמר לו הקדוש ברוך הוא דוד מוצל אתה אלא על שאול ועל בית הדמים הה"ד (שמואל ב' כא') "ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים...", על שאול שלא עשיתם עמו חסד ולא נספד כהלכה

א"ל הקדוש ברוך הוא דוד אינו שאול שנמשח בשמן המשחה אינו שאול שבימיו לא נעשה עבודת כוכבים בישראל אינו שאול שחלקו עם שמואל הנביא ואתה בארץ והוא בחוצה לארץ "ואל בית הדמים" (שמואל ב' כ"א/) על אשר המית את הגבעונים

והיכן מצינו שהמית גבעונים אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להם מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאלו הרגן,

א"ר אלעזר כתיב (צפניה ב) "בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו", מהו "אשר משפטו פעלו", שהוא עושה משפטו ופעלו כאחת,

את מוצא הקדוש ברוך הוא תובע משפטן של גבעונים מן שאול וזוכר פעולתו של שאול לשלם לו שכר טוב

באותה שעה אמר דוד וכי בשביל הגרים הללו עשה הקדוש ברוך הוא לעמו כן

א"ל הקדוש ברוך הוא אם תרחיק את הרחוקים סופך לרחק את הקרובים, צא ולמד יהושע רבך שבשעה שאמרו הגבעונים (יהושע י) "עלה אלינו מהרה והושיעה לנו ועזרנו",

באותה שעה אמר יהושע וכי בשביל הגרים הללו אנו מטריחים על הצבור

א"ל הקדוש ברוך הוא יהושע אם תרחיק את הרחוקי' סופך לרחק את הקרובי'

צא ולמד מהיכן הוא מטעך לא מן הגרי'ם, שנא'מר: (בראשי' מו) "ויולד ליוסף בארץ מצרים וגו' וכתי' "למטה אפרים הושע בן נון",

מיד (שמואל ב כא) "ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם והגבעונים ..." מה שאמר הכתוב (שמואל ב' כ"א) "והגבעונים לא מבני ישראל המה", וכי מה ענין זה לזה אלא כך אמר הכתוב לפי שקרא דוד לגבעונים ואמר אליהם מה שאמר ולא קבלו ממנו לכך "והגבעונים לא מבני ישראל המה", שעמד דוד וריחקן שלא יבאו בקהל

וזו היא ששנינו שנתינים אסורים לבא בקהל, באותה שעה אמר דוד ג' מתנות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל - רחמנין וביישנין וגומלי חסדים, ...כיון שראה דוד שלא קבלו ממנו אמר להם מה אתם אומרים אני עושה לכם אם נפשות אתם מבקשים אני אעשה הה"ד (שמואל ב' כא') "ויאמר מה אתם אומרים אעשה לכם", כיון שאמר להם דוד כן אמרו לו אין אנו מבקשין לפרוע לו ככל מדתו הוא כלנו וחשב להשמידנו שלא יהיה לנו עמידה בכל גבול ישראל אין אנו מבקשים מכל בניו אלא ז' כנגד השבעה אשר הרגם ממנו הה"ד "ויאמר אל המלך האיש אשר כלנו ואשר דמה לנו...", אשר כלנו ז' אותיות הן כנגד ז' נפשות שהרג מהם לפיכך (שם) "יותן לנו ז' אנשים מבניו והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה'..." כדי שיראו כל העולם ויתיראו ולא יוסיפו עוד להרע לגרים לכך כתיב לה', שהוא צוה להיטיב לגרים והוא הרע להם, למה "בגבעת שאול" כדי שידעו אם למלך לא נשא הקדוש ברוך הוא פנים ק"ו להדיוטים בחיר ה' אתמהה הם מקטרגים עליו וקריין ליה בחר ה' אלא הם אמרו בגבעת שאול יצתה בת קול ואמרה בחיר ה' כיון שראה דוד צרתו צרה התחיל אומר להם "אני אתן" הה"ד (שם) "ויאמר המלך אני אתן" (שם) "ויחמול המלך על מפיבושת בן יהונתן..." על שהיה אדם גדול בתורה נתן דוד עיניו בו להצילו מידם,

אמר דוד הריני מעבירן לפני המזבח וכל מי שהמזבח קולטו הרי הוא שלו והעבירן לפני המזבח ונתפלל עליו והלך המזבח וקלטו הה"ד (תהלים נז) "אקרא לאלהים עליון לאל..." גומר עלי שהסכים הקדוש ברוך הוא עם דוד "ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול..." והכתיב (שמואל ב ו) "ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה",

ומירב היכן היא, אמור מעתה בני מירב היו וגידלתם מיכל ונקראו על שמה "ויתנם ביד הגבעונים ויוקיעום בהר לפני ה' ויפלו שבעתם יחד", 'שבעתם' כתיב חסר יו"ד זה מפיבושת בן יונתן שניצל, שהיה חסר מן השבעה, "והמה הומתו בימי קציר בראשונים בתחלת קציר שעורים", מלמד שהומתו ט"ז בניסן יום שהיו קריבים את העומר

(שמואל ב', כא') "ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור", מהו "אל הצור"

א"ר הושעי' שהיתה אומרת "הצור תמים פעלו",

"מתחלת קציר שעורים עד נתן עליהם מים מן השמים", ר' אחא בר זבינא אמר בשם ר' הושעיא גדול הוא קידוש השם מחילול השם בחילול השם כתיב (דברים כא) "לא תלין נבלתו על העץ" ובקידוש השם כתיב "מתחלת הקציר עד שניתך מים עליהם מן השמים", מלמד שעמדו תלוים מט"ז בניסן עד י"ז במרחשון והכתיב (דברים כד') "לא יומתו אבות על בנים", ובנים מתו בעון אביהם

א"ר חייא בר אבא בשם רבי יוחנן מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא והיו אומות העולם אומרים תורתן של אלו פלסטון היא, כתוב בתורתן "לא תלין נבלתו" ואלו תלוים ז' חדשים! כתיב בתורתן 'אין דנים שנים ביום אחד', ואלו 'שבעתם יחד', כתוב בתורה "לא יומתו אבות על בנים", ואלו מתים בעון אבותם,

והיו שואלים עליהם - מה חטאו אלו שנשתנית מדת הדין, והיו ישראל אומרים להם אבותיהם של אלו פשטו ידיהם בגרים גרורים

א"ל וכי מה טיבן?

אמרו להם אלו הגרים שנתגיירו בימי יהושע

אמרו להם וכי בשביל הגרים הגרורים הארורים הללו עשה הקדוש ברוך הוא לעמו כן מה בבני מלכים כן בהדיוטות עאכ"ו, מה אם אלו שלא נתגיירו לשם שמים ראו היאך תבע הקדוש ברוך הוא את דמן המתגייר לש"ש עאכ"ו

ודאי אין אלוה כאלהיהם ואין אומה כאומתם ואין לנו לידבק אלא באומה זו שאלהיה גדול מכל אלהים, מיד נתגיירו הרבה גרים מאומות העולם, באותה שעה ק"נ אלף שנאמר (דברי הימים ב', ב') "ויספור שלמה כל האנשים הגרים אשר בא"י אחרי הספר אשר ספרם דוד אביו וימצאו ק"נ אלף וג' אלפים ושש מאות", מהם עשה שלמה ע' אלף נושא סבל ופ' אלף חוצב בהר, שנאמר (דברי הימים ב', ב') "ויספור שלמה ע' אלף איש נושא סבל..."

וכ"כ למה להודיע שהקב"ה הוא מקרב את הרחוקים וסמך לרחוקים כקרובים

ולא עוד אלא שמקדים שלום לרחוקים מן הקרובים שנאמר (ישעיה נז) "שלום שלום לרחוק ולקרוב", הוי "עד נתך מים עליהם מן השמים",

מהו "ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם", בוא וראה החסד שעשתה רצפה בת איה עמהם שהיתה שומרם ביום מעוף השמים ובלילה מחית השדה ז' חדשים,

ואף על פי שאמר הקדוש ברוך הוא לדוד על שאול שלא נספד כהלכה והוא נקבר בחוצה לארץ, היה דוד מתעצל בהספדו, שאמר, שאול כבר עברו עליו תריסר ירחי שתא ולא ארחיה לאספודי, כיון שהגידו לו מעשים של רצפה בת איה, נשא ק"ו בעצמו ואמר,

מה זו שהיא אשה כך עשתה לגמילות חסדים אני שאני מלך עאכ"ו

מיד הלך לגמול חסד עמהם, הה"ד (שמואל ב כא) "ויגד לדוד את אשר עשתה..." (שמואל ב' כא') "וילך דוד ויקח את עצמות שאול... ויעל משם את עצמות שאול..."

מה עשה דוד? עמד וכנס כל זקני ישראל וגדוליהם ועברו את הירדן ובאו ליבש גלעד ומצאו את עצמות שאול ויהונתן בנו ונתנו אותם בתוך ארון המת, ועברו את הירדן, שנאמר (שמואל ב' כ"א) "ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו ..."

מהו "בצלע בקבר קיש אביו", מלמד שהביאוהו לגבול ירושלים וקברוהו שם וצלע היא בצד ירושלים שנאמר (יהושע יח') "וצלע האלף והיבוסי היא ירושלים..."

(שמואל ב' כא') "ויעשו כל אשר צוה המלך", ומה צוה המלך צוה להיות מעבירים ארונו של שאול בכל שבט ושבט והיה השבט שהיה נכנס בו ארונו של שאול יוצאים הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם וגומלים חסד עם שאול ובניו כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים עד שבאו לארץ אחוזתו לגבול ירושלים,

וכיון שראה הקדוש ברוך הוא שגמלו לו כל ישראל חסד ועשו דינם של גבעונים מיד נתמלא רחמים ונתן מטר על הארץ, שנאמר (שמואל ב' כ"א) "ויעתר אלהים לארץ אחרי כן",

הא למדנו כמה קירב הקדוש ברוך הוא את הרחוקים אפילו שנתגיירו שלא לשם שמים ואין צריך לומר על גירי הצדק הוי "יודוך ה' כל מלכי ארץ ..".

דרשה זו הינה נועזת – יומרתה לדרוש מפסוקי הפרשה את החובה לנהוג בגרים (אפילו שאינם דוברי אמת) לפנים משורת הדין, עד כדי תליית שבעה מבני שאול!

בקלות פרשנית ניתן היה לדרוש שדוד טעה, ואין ללמוד מכאן לדורות, ברם הדרשן לוקח את האמירה 'איש או אישה' ודורש על חובת היחס לגר ולזר – נראה שבמסורת קריאת התורה של יהודי בבל יש כאן דרשה הניזונה לא רק מן הפרשה אלא מחג שבועות ומקריאת מגילת רות! יש לנהוג בחסד עם הגרים!

בפרשה פרק העוסק בדיני אישה הנחשדת על ידי בעלה שאינה שומרת אמונים! האישה מקבלת כינוי, ברם נראה שלבעל יש לתת את הכינוי – סוטה, וזו בשל האשמה, יתכן ותהייה אשמת שווא!

המדרש תנחומא, נשא י' מביא סיפור מעשה – המתאר אישה שאכן בגדה בבעלה ולה אחות תאומה!

 מעשה בשתי אחיות שהיו דומות זו לזו, והיתה אחת נשואה בעיר אחת ואחת נשואה בעיר אחרת בקש בעלה של אחת מהן לקנאות לה ולהשקותה מים המרים בירושלים הלכה לאותה העיר שהיתה אחותה נשואה שם אמרה לה אחותה מה ראית לבוא לכאן אמרה לה בעלי מבקש להשקות אותי מים המרים אמרה לה אחותה אני הולכת תחתיך ושותה אמרה לה לכי לבשה בגדי אחותה והלכה תחתיה ושתתה מי המרים ונמצאת טהורה וחזרה לבית אחותה יצאת שמחה לקראתה חבקה אותה ונשקה לה בפיה כיון שנשקו זו לזו הריחה במים המרים ומיד מתה.

לקיים מה שנאמר: (קהלת ח') "אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות ואין משלחת במלחמה ולא ימלט רשע את בעליו":

רות קלדרון בבואה לדרוש ולפרש סיפור שה רוצה לטעון שיש לקראו אגדה זו ללא הסיום הטרגי, לטענתה עצם העלאת התיאום בין האחיות מעיד כי מספר האגדה מעוניין בדרך הימלטות מהעונש, הרי הבעל אינו מבחין בין האחיות והמדרש רוצה לאפשר לאישה לתקן את דרכיה בחיים ולא במוות!

דרך זו יכולה לעלות יפה עם המדרש על בני הגבעונים שהבאנו לעיל! אף כאן ישנה הזדמנות לתיקון.

חתימת הפרשה איפשרה גם לדרשן, לעורך המדרש על הפרשה לצמצם במעט את היחס הגורף לגרים – לגרי תושב ואת פסוקי החתימה "ואיש את קדשיו לו יהיו" ידרוש(במדבר רבה פרשת נשא פרשה ח', ט') הה"ד (תהלים קכח) "אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו", אינו אומר 'אשרי ישראל', 'אשרי כהנים', 'אשרי לוים', אלא, "אשרי כל ירא ה' ", אלו הגרים שהם יראי ה' שהם באשרי, כשם שנא'מר בישראל (דברים לג) "אשריך ישראל", לכך נאמר בהם "אשרי כל ירא ה' ",

ובאיזה גר אמור 'אשרי', בגר שהוא גר צדק! ..."

כלומר המדרש מצמצם את חובת היחס לגר לגר צדק ולא לכלל הגרים כגבעונים וכן כל גרי התושב החיים עמנו!