דבר תורה לפרשת משפטים תשע"ט

פורסם על ידי: michal

תוייג ב לא תוייג 

michal

פרשת השבוע שלנו, פרשת משפטים, כשמה כן-היא – רשימה ארוכה של משפטים, כלומר חוקים,  רובם עוסקים בהתוויית ההתנהגות מוסרית שבין אדם לחברו.

אך בסופה של הפרשה מופיע תיאור מדהים של מראה האלוהים.

הפרשנים נחלקים האם הסצינה הבאה היתה לפני מעמד הר סיני או אחריו, אך גם אם נתעלם מהשאלה של מתי, הרי כדאי להתעכב על כך שכאשר אנחנו מדברים על מתן תורה והכרה של עם ישראל באל אחד, בא הפסוק הבא ואומר בפשט המקרא – כי משה ופמלייתו ראו את אלוהי ישראל:

"וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה וְאַֽהֲרֹ֑ן נָדָב֙ וַֽאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְתַ֣חַת רַגְלָ֗יו כְּמַֽעֲשֵׂה֙ לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַ֖יִם לָטֹֽהַר: (שמות כ"ד ט'י')

ספורנו, פרשן המקרא שחי במאות ה-15 וה-16באיטליה כותב כך בביאורו לתורה:" כמעשה לבנת הספיר: "עצם נעדר כל הצורות השכליות ומוכן לקבלם. כמו הספיר הלבן הנעדר מכל המראות והוא עצם הנפש האנושית השכלית הנעדרת מכל מדע … וכעצם השמים לטוהר: וראו שזה העצם הוא נבדל מן החומר האנושי וטהור ממנו, כמו שעצם השמים והוא נפש הגלגל בלתי מעורב עם חומר הגלגל …".

ספורנו שם לב לכ' הדימוי. הדימויים פה מנסים לתאר לנו משהו שאיננו עצם, אלא הוא רוח טהורה בלבד, נפש. פירוש מתבקש לעם שעוזב את האלילות מאחוריו ופונה לאלוהות מופשטת.

לאורך הדורות, פרשנים שמו לב כי זו איננה הפעם היחידה שמשתמשים באבן הספיר כדי לתאר את מראה האלוהים. יחזקאל בפתח נבואתו, גם הוא משתמש באותה אבן ספיר: "וּמִמַּעַל, לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל-רֹאשָׁם, כְּמַרְאֵה אֶבֶן-סַפִּיר, דְּמוּת כִּסֵּא; וְעַל, דְּמוּת הַכִּסֵּא, דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו, מִלְמָעְלָה. (יחזקאל א' כ"ו)

מהי אותה אבן ספיר? כאן מגיע מדרש נפלא של ר' עקיבא:

"אמר רבי עקיבא: עבדי פרעה היו דוחקין ומכין את ישראל כדי לעשות להם תוכן לבנים בכפל, שנאמר ”תוכן לבנים תתנו”, והמצריים לא היו נותנין להם תבן והיו צריכים לקושש קש במדבר, ואותו קש היה מלא קוצים וברקנים, והיה הקש נוקב את עקביהם והיה הדם מתבוסס ומתערב בטיט. ורחל בת בתו של מתושלח הייתה הרה ללדת ורומסת בטיט עם בעלה עד שיצא הוולד ממעיה, ונתערב עם המלבן והייתה צועקת על בנה, ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד, וירד מיכאל ונטלהו והעלהו לפני כסא הכבוד ועשה אותו מלבן, ונתנו למטה מרגליו של הקב”ה. הוא שנאמר ”ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר”, פירוש: לבנה שנעשית משפיר היולדת.

ואותה הניח תחת רגליו להזכיר השעבוד ולרחם על ישראל, ובעוונותינו שרבו כשנחרב בית המקדש, השליכו לארץ, שנאמר ”השליך משמים ארץ תפארת ישראל”, דהיינו הלבנה שהיה רואה בה תמיד ומזכיר השעבוד ומרחם ישראל.

[חזקוני והדר זקנים שם, תורה שלמה שמות כד]

לבנת השפיר הפכה ללבנת הספיר.

בראשית השבוע ציינו את יום השואה הבינלאומי. התיאור מהמדרש מזכיר לנו זוועות שהתרחשו לעמנו אך לפני עשורים אחדים. ולא רק את הזוועות, אלא אולי גם את מה אלהים בעצמו שם למרגלותיו כדי להזכיר לעצמו.

ומה התזכורת?  "להזכיר השעבוד ולרחם על ישראל".

כשעלו משה, אהרון, בני אהרון והזקנים – הם ראו בעיניהם את אותה לבנה. זו שהזכירה להם ימי עבדותם שלהם. היא היא שמונחת למרגלות כסא הכבוד. והיא תזכורת לא לנקמה, לא לרדות באחר – אלא תזכורת תמידית לנהוג גם על-פי מידה של חסד ורחמים.

ואולי זה גם המסר של כל פרשת משפטים – אם אלוהים עצמו צריך תזכורת לא לנהוג אך ורק על-פי מידת הדין, אלא גם ואולי בעיקר במידת החסד והרחמים.

כך גם אנחנו – בניו ובנותיו, העשויים חומר אנושי, אך נוצרנו בצלם אלוהים.

 

שתהיה לנו שבת שלום! 

 

נ.ב. הנה דוגמא קטנה למידת חסד בין כתלי בית המשפט וקרתה לאחרונה בירושלים בכתבה כאן (ותודה למיכל ס. שהפנתנה את תשומת ליבי):"מפעל ההרשעות נעצר לרגע קט", הארץ 30.1.2019

https://www.haaretz.co.il/opinions/1.6895017?utm_source=App_Share&utm_medium=Whatsapp&utm_campaign=Share&fbclid=IwAR3eodAYhI7b8pHG60zrd0QgkbGr838HSV5OFbW8uA8xL4QrNEgiqI2lB68