דבר תורה לפרשת ויצא

פורסם על ידי: michal

תוייג ב לא תוייג 

michal

"וַיַּ֥רְא יַֽעֲקֹ֖ב אֶת-פְּנֵ֣י לָבָ֑ן וְהִנֵּ֥ה אֵינֶ֛נּוּ עִמּ֖וֹ כִּתְמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹםוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל-יַֽעֲקֹ֔ב שׁ֛וּב אֶל-אֶ֥רֶץ אֲבוֹתֶ֖יךָ וּלְמֽוֹלַדְתֶּ֑ךָ וְאֶֽהְיֶ֖ה עִמָּֽךְוַיִּשְׁלַ֣ח יַֽעֲקֹ֔ב וַיִּקְרָ֖א לְרָחֵ֣ל וּלְלֵאָ֑ה הַשָּׂדֶ֖ה אֶל-צֹאנֽוֹוַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ן רֹאֶ֤ה אָֽנֹכִי֙ אֶת-פְּנֵ֣י אֲבִיכֶ֔ן כִּֽי-אֵינֶ֥נּוּ אֵלַ֖י כִּתְמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֑ם וֵֽאלֹהֵ֣י אָבִ֔י הָיָ֖ה עִמָּדִֽי: וְאַתֵּ֖נָה יְדַעְתֶּ֑ן כִּ֚י בְּכָל-כֹּחִ֔י עָבַ֖דְתִּי אֶת-אֲבִיכֶֽןוַֽאֲבִיכֶן֙ הֵ֣תֶל בִּ֔י וְהֶֽחֱלִ֥ף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּ֖י עֲשֶׂ֣רֶת מֹנִ֑ים וְלֹֽא-נְתָנ֣וֹ אֱלֹהִ֔ים לְהָרַ֖ע עִמָּדִֽי:

[...] וַיֹּ֨אמֶר אֵלַ֜י מַלְאַ֧ךְ הָֽאֱלֹהִ֛ים בַּֽחֲל֖וֹם יַֽעֲקֹ֑ב וָֽאֹמַ֖ר הִנֵּֽנִי: [...]

עַתָּ֗ה ק֥וּם צֵא֙ מִן-הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְשׁ֖וּב אֶל-אֶ֥רֶץ מֽוֹלַדְתֶּֽךָ: וַתַּ֤עַן רָחֵל֙ וְלֵאָ֔ה וַתֹּאמַ֖רְנָה ל֑וֹ הַע֥וֹד לָ֛נוּ חֵ֥לֶק וְנַֽחֲלָ֖ה בְּבֵ֥ית אָבִֽינוּ:  הֲל֧וֹא נָכְרִיּ֛וֹת נֶחְשַׁ֥בְנוּ ל֖וֹ כִּ֣י מְכָרָ֑נוּ וַיֹּ֥אכַל גַּם-אָכ֖וֹל אֶת-כַּסְפֵּֽנוּ:  כִּ֣י כָל-הָעֹ֗שֶׁר אֲשֶׁ֨ר הִצִּ֤יל אֱלֹהִים֙ מֵֽאָבִ֔ינוּ לָ֥נוּ ה֖וּא וּלְבָנֵ֑ינוּ וְעַתָּ֗ה כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר אָמַ֧ר אֱלֹהִ֛ים אֵלֶ֖יךָ עֲשֵֽׂה".

 

הפרשה שלנו מתחילה בבריחה של יעקב מארץ אביו אל ארץ אבותיו, ומסתיימת בחזרה של יעקב מחרן לארץ ישראל.

יעקב יוצא ובא. אני חושבת על ההבדל בינו ובין סבא שלו, סבא אברהם.

כשאלוהים פוקד על אברהם "לך לך", אברהם איננו מתייעץ או מדבר עם אף אחד, או שלפחות המקרא לא מספר לנו על כך. מיד בסיום דבר האל נאמר לנו (בראשית י"ב ד):"וילך אברם כאשר דיבר אליו ה'". אין פקפוק, אבל אין גם  שיתוף. אברהם הוא סוליסט. פועל לבד. אם הוא מדבר אל שרה, זה כדי לתת לה הוראות. בטח שלא להתייעץ עימה.

יעקב – לפחות כך מדגיש הכתוב – הוא איש אחר. בייחוד בתום עשרים השנה אצל לבן. הוא מזמין את נשותיו לצאת אל השדה. לא רק יעקב יֵצא, גם רחל ולאה תצאנה. והדגש הוא על שתיהן. הוא לא מתייעץ רק עם האשה האהובה אלא נאמר לנו שהוא מזמין את שתי נשותיו, גם את רחל וגם את לאה אל מחוץ לאוהל, אל השדה. אל המרחב הפתוח, הרחק מנחלת אביהן לבן. כשאני קוראת את הפסוקים האלה, אני חושבת על השינוי שחל ביחסים הזוגיים לאורך שלשת הדורות.

הפעם הראשונה בה יצחק ורבקה נפגשים, קורית גם היא בשדה. "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, לִפְנוֹת עָרֶב; וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים. וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא אֶת-יִצְחָק". המבטים מצטלבים בשדה.  אם אצל אברהם ושרה אין עדות לאהבה, כאן  אנחנו יודעים שיצחק אהב את רבקה. "וַיִּקַּ֧ח אֶת-רִבְקָ֛ה וַתְּהִי-ל֥וֹ לְאִשָּׁ֖ה וַיֶּֽאֱהָבֶ֑הָ וַיִּנָּחֵ֥ם יִצְחָ֖ק אַֽחֲרֵ֥י אִמּֽוֹ:" (בראשית כ"ד ס"ז). אבל איננו יודעים האם גם רבקה אוהבת את יצחק. 

המקרא מספר לנו על פעם אחת ויחידה בה רבקה מדברת אל יצחק. היא אומרת: "אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים" יצחק לא משיב לה במילים. אין פה דיאלוג כי אם איום. יצחק שומע ומיד מבצע. כך יעקב מוצא עצמו בדרך לחרן.

אצל יעקב, כאמור, היחסים שונים. אין ספק שהוא זקוק לשיתוף הפעולה של נשותיו כדי להבטיח את עתידו. יעקב, אנחנו כבר יודעים, רחוק מלהיות שה תמים בעדר הרמאים של משפחתו המורחבת. אך בכל זאת כשהוא מדבר עם נשותיו, הוא נושא נאום ארוך, מפורט. מותיר להן מקום להחלטה. הוא לא מכתיב, איננו מורה, ובטח שלא מאיים כי קץ בחייו.  והן...הן עונות בפה אחד – כתוב "ותען" רחל ולאה. המשולש הושלם. נשותיו כורתות עימו ברית. ברית מבחירה. ברית המושתתת על אמת.

רק כעת, בכוחות משותפים, ניתן לצאת אל המסע. אולי זהו תיקון של המסע הראשון מחרן לארץ ישראל.

שתהיה לנו שבת שלום.


הרב אלונה ניר קרן