דבר תורה ליום הכיפורים

פורסם על ידי: michal

תוייג ב לא תוייג 

michal

הציווי היחיד המופיע בתורה והנוגע ליום הכיפורים הוא "ועיניתם את נפשותיכם". בשום מקום בתורה לא מוזכר צום.

ההגבלות הגופניות הן פרשנות של חז"ל לפסוקים המקראיים. וכך כתוב במסכת שעוסקת בהלכות יום הכיפורים, מסכת יומא: "יום הכיפורים אסור באכילה ובשתיה וברחצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה."

מדוע דווקא חמישה עינויים ולא ארבעה או ששה? כותב פסוק ההלכה בן המאה ה-14 "בעל הטורים": "חמשת העינויים הם כנגד חמש פעמים נפש שכתוב בפרשה."

אני קוראת מתוך הפרשה בויקרא כ"ג:

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, לַיהוָה.  כח וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה:  כִּי יוֹם כִּפֻּרִים, הוּא, לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.  כט כִּי כָל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא-תְעֻנֶּה, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה--וְנִכְרְתָה, מֵעַמֶּיהָ.  ל וְכָל-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל-מְלָאכָה, בְּעֶצֶם, הַיּוֹם הַזֶּה--וְהַאֲבַדְתִּי אֶת-הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מִקֶּרֶב עַמָּהּ.  לא כָּל-מְלָאכָה, לֹא תַעֲשׂוּ:  חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם.  לב שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, בָּעֶרֶב--מֵעֶרֶב עַד-עֶרֶב, תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם.

מדוע עינוי הנפש הוא הוא דווקא עינויים שקשורים בגוף?

מדרש אליהו זוטא מסביר זאת כך: "כנגד חמישה חומשי תורה שנשלמו ביום זה וכנגד חמישה חושים בהם שעושים מצוות ועבירות"  (סדר אליהו זוטא).

חמשה סוגי עינויים היות ובחמשת חושינו אנחנו משפיעים הלכה למעשה על עולמנו. יום יום אנחנו בוחרים אם למצווה ואם לעבירה. וכנגד אותם תשוקות ורצונות גשמיים עומדת התורה. בחמשת חומשיה יש חכמה המנחה אותנו כיצד לרסן את אותם תשוקות. כיצד לאזן בכח המחשבה שלנו, באינטליגנציות השונות שיש לנו כבני אנוש, את הדחפים שלנו כבעלי חיים.

אחזור ל"בעל הטורים" – הוא ממשיך: חמשת העינויים כנגד חמש פעמים שכתוב נפש וכנגד חמישה שמות שיש לנפש וכנגד חמש טבילות לכהן גדול וחמש תפילות ביום הכיפורים.

חמישה שמות לנפש – אומר מדרש-בראשית רבה (יד,יא): "חמישה שמות נקראו לה, נפש רוח נשמה יחידה חיה"

נפש ורוח ונשמה, צדדים שונים בפסיכי של בן האנוש. אולי אלו חלקי הרגש, התודעה והבינה שיש לנו? אולי אלו שלשת חלקי הנפש שהגדיר פרוייד? השניים האחרונים מעניינים – יחידה וחיה. הנפש היא היא ההגדרה שלנו, הself. גם אם נאבד חס וחלילה איבר כלשהו מגופנו, לא משנה כמה פעמים נחילף את תאי עורנו וכמה נשתנה לאורך השנים וחוויות החיים שנצבור– תמיד תהיה לנו הגדרה של העצמי, היחיד המיוחד שכולו עולם ומלואו זו היחידה.  והעצמי הזה קיים כל עוד ה"חיה" קיימת. המשהו הזה, החמקמק והבלתי ניתן להגדרה המבדיל בין דומם, בין גוף מת לבין גוף חי.

והגוף הזה במהלך יום הכיפורים – עובר טבילות ועובר תפילות. חמש טבילות של הכהן הגדול בפתח היום היחיד בו הוא בגופו ממש פוסע אל קודש הקודשים.

אלו מוחלפות בחמש תפילות. בהן לשוננו ומחשבותינו וכוונותינו ממוקדות כל כולן בדברים הדורשים תיקון.

כותב על כך אסא כשר בדברים לכבודו של ישיעהו ליבוביץ': "ועיניתם את נפשותיכם" ביום הכיפורים אינו תביעה מופלגת לשקוע ביגון או להסתגף ביסורי תופת, אלא צו פשוט לפרוש, לחלוטין, למשך יממה, מחמישה תחומים יסודיים של החיים האנושיים. ביום הכיפורים פורשים מהם לחלוטין. בשאר ימות השנה מרסנים את הכוחות הטבעיים של הרצייה בתחומים הללו, מבלי לפרוש מהם כליל. זו כמעט כל התורה על רגל אחת.

במרכזן של חמש תפילות היום [המתפלל] לא מעמיד רעיונות כלליים מופשטים, אלא דווקא מעשים אישיים קונקרטיים, הלא הם חטאיו. קטלוג החטאים הללו מעסיק אותו יותר מכל. הוא מכה על כל חטא, הוא מנסה לקבל על עצמו להתרחק ממנו, והוא גם יודע, כי במוצאי יום הכיפורים לא ממתין לו שום פרס, לא מובטח לו שום עולם חדש. ממתינה לו אותה פרוזה ערכית, אותה שגרה משמעותית, ממתין לו אותו מאבק שאין לו סוף, עם עצמו."

חמש תפילות – ערבית, שחרית, מוסף, מנחה נעילה. המון המון המון מילים יאמרו ויושרו, יוקראו בטעמים וילחשו ב25 השעות הקרובות.

בין אם תבחרו  לבלות אותם בבית הכנסת או לא אני רוצה להזמין אתכם ליצור חמש תחנות ביום. תחנות לדפדוף בקטלוג החטאים הפרטי שלכם.

אני מזמינה אתכם לבדיקה עצמית.

נקודת ההתחלה היא תמיד עצמי. הערב, במהלך הוידוי, כשנדפוק באגרופינו על ליבנו אתם מוזמנים לשאול עצמכם -  היכן חטאתי ביני לבין עצמי, האם איזנתי בין גוף לרוח, האם ישנתי מספיק, האם אכלתי כיאות?

בשחרית אני מזמינה אתכם לחשוב על חברי המשפחה שלכם. אילו חטאים קטנים קרו איתם השנה – בהקדשת הזמן, בתשומת הלב, ביצירת הקשר, בהענקת חיבה.

במוסף אני אזמין אתכם לחשוב על רעים, חברים קולגות. האנשים שסביבכם. אלה שאתם מכירים בשמם הפרטי. האם כשלתי ברכילות? האם התעלמתי ממצוקת מי מהם. האם הייתי עסוקה יותר מדי באגו שלי?

בתפילה הרביעית, במנחה – ברגעים שבו יקרא רב החובל אל יונה "מה לך נרדם? קום קרא אל אלוהיך!" , אני אזמין אתכם לחשוב עלחטאינו בחברה הכללית, כלפי אנשים שאיני מכירה את שמותיהם הפרטיים. מתי ליבי נרדם למרות שהספינה הישראלית מחשבת להישבר בכוח הסערות הפוקדות אותה? מה נמצא בקטלוג חטאי ביחסי ליקום הפיזי, לתבל  בה אני חיה ובה אני רוצה שצאצאי יוכלו לחיות ברווחה ובשלום?

 ולעת נעילה  - אזמין אתכם לעמוד מול עצמכם. ולענות.

עת יפנה יום, ויהפכו העינויים למענה. וימי התשובה יסתיימו בתשובה זכה, מזוקקת, ממוקדת. מוכנה לשנה החדשה.

יום עינויים ועיונים ומענים פורה לכולנו.


הרב אלונה ניר קרן