דבר תורה לפרשת "כי-תבוא" תשע"ח

פורסם על ידי: michal

תוייג ב לא תוייג 

michal

אנחנו מתקדמים לעבר סוף ספר דברים וסוף התורה כולה. אחרי שמשה סקר בפנינו את קורותינו עד הגיענו אל הירדן, ואחרי שניתנה לנו רשימה ארוכה-ארוכה של מצוות בליווי של אזהרות ארור למי שיבחר לא לקיים וברכות למקיימים, משה מוסר לנו את ההנחיה הבאה:

וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד:… וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב: (דברים כז א-ח).

אומרת המשנה: "ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון, שנאמר: 'באר היטב" (משנה מסכת סוטה פרק ז משנה ה).

עם הכניסה לישראל, נכתוב על גבי אבנים מסוידות את התורה כולה (!) ולא רק בשפה אחת אלא בשבעים לשון (!).

זוהי הצהרת כוונות בדבר החוקים החדשים של המקום, הצהרת כוונות המחייבות אותנו הן כלפי פנים והן ואולי בעיקר כלפי חוץ, כלפי תושבי הארץ שאנחנו באים לגור בה.

נאמר במדרש ויקרא רבה (לה ה): "אמר הקב"ה: תורה קרויה אבן ויצר הרע קרוי אבן. תורה קרויה אבן, שנאמר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה (שמות כד יב). יצר הרע קרוי אבן, שנאמר: והסירותי את לב האבן מבשרכם (יחזקאל לו כו). תורה – אבן, יצר הרע – אבן. האבן תשמור את האבן".

מי יתן וערב השנה החדשה והאבן – התורה ודרך הארץ תשמור על האבן - על התשוקות המביאות אותנו לגאווה, ליהירות, לחשיבה על עצמנו בלבד. תשוקות העושות את ליבנו אבן. אלו"ל – "ומל ה' אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעך" (דברים ל' ו', פרשת ניצבים).

שתהיה לנו שבת שלום!