דבר תורה פרשת שלח-לך תשע"ח

פורסם על ידי: michal

תוייג ב לא תוייג 

michal

בני ישראל, בעקבות הדיווח שהם שומעים מעשרת המרגלים, שוב מתלוננים: "וַתִּשָּׂא, כָּל-הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת-קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא. וַיִּלֹּנוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל-הָעֵדָה, לוּ-מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה, לוּ-מָתְנוּ".

וכמובן המסקנה המתבקשת:" וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו:  נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה". אלוהים בתגובה אופיינית מוציא קיטור על משה: "עַד-אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה; וְעַד-אָנָה, לֹא-יַאֲמִינוּ בִי, בְּכֹל הָאֹתוֹת, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹאַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר, וְאוֹרִשֶׁנּוּ". משה מתחנן על ליבו של אלוהים ואלוהים עונה בתגובה:" וַיֹּאמֶר יְהוָה, סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ.   וְאוּלָם, חַי-אָנִי:  וְיִמָּלֵא כְבוֹד-יְהוָה, אֶת-כָּל-הָאָרֶץ. כִּי כָל-הָאֲנָשִׁים, הָרֹאִים אֶת-כְּבֹדִי וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם, וּבַמִּדְבָּר; וַיְנַסּוּ אֹתִי, זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים, וְלֹא שָׁמְעוּ, בְּקוֹלִי."

כל יום כיפור (וגם במהלך ימי הסליחות) אנחנו מזכירים לאלוהים את הפסוק הזה :" וַיֹּאמֶר יְהוָה, סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ", כדי שגם הפעם כמו בפעם ההיא, הוא יסלח לנו.  אבל חלק מהמדרשים והפרשנים סבורים אחרת. אלוהים לא לגמרי סולח במקרה של הפרשה שלנו, אלא סולח על תנאי וקוצב את העונש.

כדי להחליט מה כוונתו של אלוהים, הפרשנים תוהים מהן אותם עשר פעמים שלא שמעו בקולי והיכן חטא המרגלים משובץ בהם. ישנם המונים את חטא המרגלים כחטא התשיעי וקורח ועדתו (שיגיע עוד מעט) הוא העשירי, חלקם אומרים שחטא המרגלים הוא העשירי והחמור שבהם. בשתי הספירות הללו, הסליחה והמחילה של אלוהים היא מוחלטת.

הכלי יקר, או בשמו ר' שלמה אפרים מלונטשיץ, פולין המאה ה-16 כותב: "כי בכל זמן ממצרים ועד הנה: "סלחתי כדברך", אבל מכאן ואילך חושבנא, ולא אסלח לגמרי. ונתן טעם לדבר "וינסו אותי עשר פעמים" (פסוק כ"ב), על כן ויתרתי להם בזכות אברהם שנתנסה בעשר ניסיונות. אבל משם והלאה, תמה זכות זו, על כן אגבה חובי מעט מעט".

 

לפי שיטת הכלי יקר, חטא המרגלים הוא החטא האחד-עשר במספר. אלוהים נתן לבני ישראל עשרה צ'אנסים. בחטא האחד עשר כבר אין כפרה מלאה, אלא העונש מתפרש על-פני ארבעים שנה של נדודים במדבר.

 

דווקא הפירוש הזה מעמיד את כל עניין התשובה, הכפרה והמחילה באור הגיוני לי יותר. אלוהים ההורה יודע גם לחמול אך גם להציב גבולות. עשר פעמים הוא מחל לחלוטין (למשל, על חטא העגל) אבל בפעם האחת עשרה אין מחילה מלאה. יש עונש.

העונש לדור המדבר, היינו אי-הכניסה לארץ המובטחת אינו פוסח על מרים, אהרון ולבסוף גם לא על משה, על אף תחנוניו. הורות טובה כמו גם הנהגה טובה היא זו היודעת לחמול אך באותה עת להציב גבולות ברורים מתי לא תהיה חמלה.  כך מתמלאים כבוד: "וימלא כבוד ה' את כל הארץ".

 

שתהיה לנו שבת שלום!

 

הרב אלונה ניר קרן