דבר תורה לפרשת אמור

פורסם על ידי: michal

תוייג ב לא תוייג 

michal

"דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן, לֵאמֹר:  אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם, אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם--לֹא יִקְרַב, לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהָיו" (ויקרא כ"א י"ז)

התורה היא אתגרית. לעיתים כשאני קוראת בה, יש פסוקים שאני מעדיפה לא לקרוא, שאני מעדיפה שלא היו נכתבים. הפסוק למעלה, מפרשת השבוע שלנו, פרשת אמור, הוא אחד מהם. לאחריו בא פירוט מדוקדק האומר כי הכהנים צריכים להיות חסרי מומים גופניים.

הוא מיד מעורר בי דחיה, רצון לדלג הלאה. כל שכן, לא הקדיש לו זמן מחשבה. בעיני הוא מום בטקסט עצמו. ודווקא משום כך – איני יכולה להסיר את מבטי. הוא נמשך אל הפסוק שוב ושוב. אני חייבת להתעמת עימו. כמו הילד שעוד לא הפנים את כללי החברה ובוהה בקטוע הרגל.

"כל הפוסל – במומו פוסל" אומר שמואל (בבלי קידושין ע ב).  האמרה המפורסמת הזו יכולה אולי טיפה להקל את הקריאה. הדרישה מהכהן להיות חסר מום, דווקא מבליטה את השונות שלו מרובנו, בני אדם "רגילים" – שהרי בכולנו יש מום, כולנו לא מושלמים.

האם זה יכול להוות הסבר מספק? על כך ועוד בדרשה מחר....