פרשת דברים שנת התעש"ה – הח'טא שלפני ט' באב – התוכחה בקוטג' ובשמות המקומות 'די זהב' ובתוכחת הנביא ישעיה

פורסם על ידי: fox1shlomo

תוייג ב לא תוייג 

fox1shlomo

פרשת דברים שנת התעש"ה – הח'טא שלפני ט' באב – והשנה הצום בי' כתיאור החורבן

מתי נשרף בית המקדש? עיון בפסוקים מעיד על בלבול – במלכים ב', כה' – נאמר -

(ח) וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלָם: (ט) וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית יְהֹוָה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ:

ואילו בירמיה פרק נב' – כתוב

(יב) וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בֶּעָשׂור לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עָמַד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל בִּירוּשָׁלִָם: (יג) וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית יְהֹוָה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית הַגָּדֹול שָׂרַף בָּאֵשׁ:

הירושלמי בפשטות מסביר – 'בלבול חשבונות', יש המבהירים, המצור החל והפריצה הייתה בז', השריפה החלה והסתיימה בעשירי לחודש!

פותחים אנו לקרוא בספר דברים – פרשת דברים, והשבת נקראת 'שבת חזון' בשל פתיח ההפטרה.

נראה כיצד המילה 'איכה' מקשרת בין הפרשה להפטרה ולמגילת איכה -

'איכה אשא לבדי' אומר משה, בהפטרה ישעיה יאמר – 'איכה היית לזונה' ובמוצ"ש נקרא את מגילת 'איכה ישבה בדד' – כלשון שנאמר לאדם הראשון 'אייכה'!?

חשוב לשים לב שהספר מעיד על משה המדבר - 'אלה הדברים' נאומו של 'לא איש דברים אנוכי'?! אותו ששמע 'של נעליך מעל רגליך' – פותח בנאום מסכם.

אטען שהמסר בפרשה הוא – הכתובת על הקיר, מה את/ה עושה?

החטא (ח') של ט' באב

הכתובת על הקיר"מְנֵא מְנֵא תְקֵל וּפַרְסֵין". – מה ראה, קרא ותרגם דניאל בחגיגות נבוכדנצאר ערב הכיבוש הפרסי!

אלוהים, כך אמר דניאל, (מְנֵא--מְנָה-אֱלָהָא) מנה את ימי שלטונה של בבל, (תְּקֵל תְּקִילְתָּ בְמֹאזַנְיָא), כלומר שקל במאזניים את ערך מלכותה ומצא (וְהִשְׁתְּכַחַתְּ חַסִּיר) אותו בחוסר, ולכן בבל תיפול בידי "פַרְסֵין", כלומר הפרסים. ואכן בבל חולקה בין פרס ומדי. בלשאצר, כך מסופר בהמשך, נהרג עוד באותו הלילה (בֵּהּ, בְּלֵילְיָא, קְטִיל, בֵּלְאשַׁצַּר מַלְכָּא). והפרסים כבשו את בבל.

מה כתוב על הקיר – בימינו אנו? מה כתוב בפתח הקהילה? מי שומע את הקריאה 'אייכה'?

עיון בהפטרת השבוע חזון ישעיה (א', ג') ונמצא ביקורת חריפה על עם ישראל - יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן:  

בימינו נטען הכתובת היא של ה'קוטג' - על הקיר – מה מסמל המשקל? 125 גר ובמשקל בין 80 ל...שקר של מידות ומשקלות וידוע הרצף המקדים את הצו למלחמה בעמלק -

דברים פרק כה = (יג) לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֪ בְּכִֽיסְךָ֖ אֶ֣בֶן וָאָ֑בֶן גְּדוֹלָ֖ה וּקְטַנָּֽה: ס (יד) לֹא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֪ בְּבֵיתְךָ֖ אֵיפָ֣ה וְאֵיפָ֑ה גְּדוֹלָ֖ה וּקְטַנָּֽה: (טו) אֶ֣בֶן שְׁלֵמָ֤ה וָצֶ֙דֶק֙ יִֽהְיֶה־לָּ֔ךְ אֵיפָ֧ה שְׁלֵמָ֪ה וָצֶ֖דֶק יִֽהְיֶה־לָּ֑ךְ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִ֣יכוּ יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־ה' אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ: (טז) כִּ֧י תוֹעֲבַ֪ת ה' אֱלֹהֶ֖יךָ כָּל־עֹ֣שֵׂה אֵ֑לֶּה כֹּ֖ל עֹ֥שֵׂה עָֽוֶל: פ (יז) זָכ֕וֹר אֵ֪ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם: (יח) אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כָּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים: (יט) וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ ה' אֱלֹהֶ֣יךָ׀ לְ֠ךָ מִכָּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר ה' ־אֱ֠לֹהֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח: פ

ועל כך אומר המדרש - פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא ג', ד' - זכור - ר' בניי בשם ר' הונא פתח: ""מֹאזְנֵ֣י מִ֭רְמָה תּוֹעֲבַ֣ת ה' וְאֶ֖בֶן שְׁלֵמָ֣ה רְצוֹנֽוֹ: בָּֽא־זָ֭דוֹן וַיָּבֹ֣א קָל֑וֹן וְֽאֶת־צְנוּעִ֥ים חָכְמָֽה:" (משלי יא': א' –ב'). א"ר בניי בשם ר' הונא אם ראית דור שמידותיו של שקר, דע שהמלכות באה ומתגרה באותו הדור. ומה טעמא, "מאזני מרמה תועבת ה' " (משלי יא'), מה כת'יב בתריה, "בא זדון ויבא קלון" (משלי יא').  ר' ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא כת'יב: "האזכה במאזני רשע ובכיס אבני מרמה" (מיכה ו: יא). "האזכה במאזני רשע", איפשר כן שמידותיו של שקר שהוא זוכה, אלא "ובכיס אבני מרמה".                                                                                                              א"ר לוי אף משה רמזה לישראל מן התורה, "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה" (דברים כה': יג' – יד'). אם עשית כן דע שהמלכות באה ומתגרה באותו הדור. ומה טעמ'א, "כי תועבת ה' כל עושה אלה" וגו' (דברים כה', טז'), מה כת'יב בתריה, "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה', יז').

עד כאן המדרש!

מסר ברור, השקר הפנימי אינו של טעות בכיול המכשיר, שהרי לא דווח על גביע המלא יותר מ125 גר', כלומר היה מי שלא חשב שיבדקו!

וזה המסר המרכזי של הפרשה – משה פותח באזכור מקומות בהם בני ישראל טעו -


על הפסוק בדברים פרק א', א' - אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב: אומר המדרש - ספרי דברים פיסקא א' "רבי שמעון אומר משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מקבל חכמים ותלמידיהם והיו הכל מאשרים אותו באו גוים וקבלם באו לסטים וקבלם, היו הבריות אומרים כך היא ווסתו של פלוני לקבל את הכל,

כך אמר משה לישראל "ודי זהב" למשכן "ודי זהב" לעגל.

רבי בניה אומר עבדו ישראל עבודה זרה הרי הם חייבים כלייה, יבוא זהב משכן ויכפר על זהב עגל. רבי יוסי בן חנינה אומר (שמות כה', יז') "ועשית כפרת זהב טהור", יבא זהב כפורת ויכפר על זהב עגל.

רבי יהודה אומר הריהו אומר "במדבר בערבה..." וגו', אלו עשרה ניסיונות שנסו אבותינו את המקום במדבר,

ואלו הם: שנים בים שנים במים שנים במן שנים בשליו אחד בעגל ואחד במדבר פארן במרגלים,

אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית, יהודה ברבי, למה אתה מעוית עלינו את הכתובים, מעיד אני עלי שמים וארץ, שחזרנו על כל המקומות ואינם מקומות שנקראו אלא על שם מאורע וכן הוא אומר (בראשית כו', כ' – לג') "ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו" וגו' "ויקרא אותה שבעה".

בלשון בוטה – אומר התלמוד – משה הטיח דברים כלפי מעלה! ואת המסורת תהיה 'ודי זהב' - בבלי ברכות לב' ע"א

ואמר רבי אלעזר: משה הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר: (במדבר יא') "ויתפלל משה אל ה'" , אל תקרי אל ה' אלא על ה',

שכן דבי רבי אליעזר בן יעקב קורין לאלפי"ן עייני"ן ולעייני"ן אלפי"ן.

דבי רבי ינאי אמרי, מהכא: (דברים א') "ודי זהב", מאי "ודי זהב"?

אמרי דבי רבי ינאי, כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די - הוא גרם שעשו את העגל.

... אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: משל, לאדם אחד שהיה לו בן, הרחיצו וסכו, והאכילו והשקהו, ותלה לו כיס על צוארו, והושיבו על פתח של זונות, מה יעשה אותו הבן שלא יחטא?

מסר הפרשה היא ה'תוכחה' – 'הדברים' – יש למשה 'דיבור' עם בני ישראל!

המדרש מביא כמה דעות של תנאים -  ספרי דברים פרשת דברים פיסקא א'

דבר אחר – "אל כל ישראל", מלמד שהיו כולם בעלי תוכחה ויכולים לעמוד בתוכחות.

אמר רבי טרפון העבודה, אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח

אמר רבי אלעזר בן עזריה העבודה, אם יש בדור הזה מי שיכול לקבל תוכחות

אמר רבי עקיבה העבודה, אם יש בדור הזה שיודע היאך מוכיחים

אמר רבי יוחנן בן נורי מעיד אני עלי שמים וארץ שיותר מחמשה פעמים נתקנתר על ידי עקיבה לפני רבן גמליאל ביבנה שהייתי קובל עליו והיה מקנתרו, וכל כך יודע אני בו שהיה מוסיף בי אהבה, על כל אחת ואחת. לקיים מה שנאמר, (משלי ט', ח') "אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך".

ואילו הבבלי במסכת ערכין ירחיב ויאמר –

תַּנְיָא אָמַר רַבִּי טָרְפוֹן, תָּמֵהַ אֲנִי אִם יֵשׁ בַּדּוֹר הַזֶּה מִי שֶׁיָכוֹל לְהוֹכִיחַ, אִם יֹאמַר לוֹ טוֹל קֵיסָם מִבֵּין שִׁינֶיךָ, אוֹמְרִים לוֹ: טוֹל קוֹרָה מִבֵּין עֵינֶיךָ,

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר [בֶּן עֲזַרְיָה] (תמה אני אם יש בּדור הזה מי שמקבל תּוכחה

אמר רבי עֲקִיבָא) תָּמֵה אֲנִי אִם יֵשׁ בַּדוֹר הַזֶּה מִי שֶׁיוֹדַע לְהוֹכִיחַ

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן [בֶּן נוּרִי] מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַים וָאָרֶץ שֶׁהַרְבֶּה פְעָמִים לָקָה עֲקִיבָא בֶן יוֹסֵף עַל יְדֵי שֶׁהָיִיתִּי קוֹבֵל עָלָיו לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהוֹסִיף בִּי אַהֲבָה לְקַיֵים מַה שֶׁנֶּאֱמַר, (משלי ט) "אַל תּוֹכֵחַ לֵץ פֵּן יִשְׂנָאֶךָ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָ"

רבי משה חיים אפרים ("בעל הדגל") מסדילקוב, (1742 לערך - 12 במאי 1800), נכדו של הבעל שם טוב אומר - "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן"-

כוונת משה במילים 'בעבר הירדן' אינה רק כדי ללמד היכן עמדו, אלא הכוונה מסר לדורות, כל אדם ביןם צדיק, בין רשע או בינוני לחשוב תמיד שהוא 'בעבר', עליו לעשוטת עוד דרך, עליו לחצות את הירדן שלו, או שכבר הוא עתיד לעבור – כל אחד אמור להבין את המסר לפי מעלתו! וזה לשונו -

הנה הדקדוקים כבר מבואר בקדמונים, ונראה לי שמשה אמר תוכחה זו שממנה יקחו ויבינו מוסר השכל כל ישראל בין צדיקים בין בינונים בין רשעים וזהו "אל כל ישראל",

ואמר "בעבר הירדן" דהנה איתא בשם אא"ז הבעש"ט זללה"ה כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוהי (כתובות ק"י:) היינו מי שדומה בעיניו שדר בארץ העליונה, שקרוב לקודשא בריך הוא דומה לו כמי שיש לו אלהי ובאמת אין לו,

ומי שדר בחוץ לארץ, היינו, שדומה לו שעדיין לא נכנס בארץ העליונה, בזה דומה כמי שאין לו אלהי, אבל באמת יש לו, עד כאן דבריו,

וזהו "בעבר הירדן" פירוש שידמה לך תמיד כאילו אתה מעבר לירדן שעדיין לא נכנסת לארץ העליונה, הגם שלמד הרבה ועשה מצוות הרבה ...

ועל כן יאמר אם עשיתי כתיקונו האיך ענוה שלי והיכן הדברים הרבה והיכן המעיין המתגבר וזהו כנגד התלמיד חכם,

וכנגד הבינוני אמר "בעבר הירדן" דהנה האדם בינוני עושה מצוות הרבה ואם נזדמן לו עבירה ח"ו גם כן עושה וכנגד זה אמר "בעבר הירדן" שידמה לו בשעה שנזדמן לו העבירה שהיא כבר עבר לארץ עליונה והתחיל לכנוס לעבודת השי"ת ואיך אעשה העבירה ח"ו ואכנס למדבר שהיא שליטת הס"מ רחמנא ליצלן, שהוא נחש שרף ועקרב, שהוא השטן, הוא היצר הרע, הוא מלאך המות (בבא בתרא ט"ז.) שהוא שורף האדם כמו שמתחלה בוער בו לעבור העבירה כן אחר כך שורף אותו מן העולם ועקרב פירוש עקר בית שהיא השכינה שהיא בלב אדם וזהו "במדבר" כנ"ל והבן וזהו נגד הבינוני,

ולרשעים דהנה כשאדם מתחיל לעבור עבירה נותן ח"ו כח לסטרא אחרא ומחמת זה הולך ומתגבר עליו, וזהו עבירה גוררת עבירה ומחטיא אותו נחש אשת זנונים והוא נחש שרף ועקרב שבוער בו לעבור עבירה ולהגביר על הקדושה ח"ו וזהו רשעים מהפכין מידת הרחמים למידת הדין ח"ו, וזהו "בעבר הירדן" פירוש שעובר בבחינת שהיא הירדן היינו הר דין שהוא מלא דינים ומגביר אותו ומהפכים מידת הרחמים כנ"ל והבן:

פתחנו ואמרנו שהמילה 'איכה' תופיע בפי משה, ישעיה ובמגילת איכה שלפי המסורת כתבה ירמיה – על כך אומר המדרש -  איכה רבה (בובר) פרשה א', א' – "איכה ישבה בדד".

שלשה נביאים נבאו בלשון איכה, ואלו הם. משה, ישעיה, וירמיה.

משה אמר - איכה אשא לבדי (דברים א יב).

ישעיה אמר - איכה היתה לזונה קריה נאמנה (ישעיה א כא).

ירמיה אמר - איכה ישבה בדד (איכה א א).

א"ר לוי משל למטרונה אחת שהיו לה שלשה שושבינין, אחד ראה אותה בכבודה. ואחד ראה אותה בפוחזה, ואחד ראה אותה בפחדה.

משה ראה אותה בכבודן אמר איכה אשא לבדי,  ישעיה שראה אותן בפוחזן אמר איכה היתה לזונה,  ירמיה ראה אותן בפחדן אמר איכה ישבה בדד. "

דורש בעל 'תולדות יעקב יוסף' ( דברים ג') מפי מורו הבעל שם טוב משל נועז:

עוד י"ל "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל" וגו'.

ונבאר מדרש, ג' נתנבאו בלשון איכה, משה אמר "איכה אשא לבדי" וגו', ישעיה אמר "איכה היתה לזונה", ירמיה אמר "איכה ישבה בדד העיר".

משל למטרוניתא שהיה לה ג' שושבינין א' ראה אותה בשלותה וכו'.

ויש להבין ...

ונראה לי דשמעתי ממורי משל לסוחר אחד שהיה בים והיה סוער הים והולך למאוד עד סכנת מיתה, אז הסוחר עמד בתפלה שינצל בזכות אשתו הצנועה.

והיה שם עכו"ם עובד ע"ז, ותמה על הסוחר שהתפלל עבור זכות אשתו, והשיבו שבאמת ראוי להפליג בשבחה.

ואמר זה עכו"ם אני אלך ואפתנה ואיזה אות אתה מבקש ממנה, והשיב שיש לה טבעת א' חשוב על ידה ואם יביאנו אזי ידע וכו'.

והסכימו על איזה קנס שיתן כל אחד סחורתו לזה שכנגדו שינוצח. והלך אצלה לפתותה ולא יוכל להתקרב אצלה כלל, וחזר ובא אליה כמה פעמים באומרו שיש לה סוד מבעלה ולא השגיחה עליו, עד ששכר את שפחתה לגנוב ממנה הטבעת זה בכמה תחבולות שעשה ועלתה בידו,

ובא עם טבעת זה הסימן לבעלה ולקח הסחורה ממנו ובא בספינה ריקנית אל ביתו,

ובשמעה האשה מביאת בעלה אז קשטה את עצמה ויצאה לקראתו בדברי ריצוי ואהבה שהיה ביניהם מאז וקדם, וכל זה לא נכנס באזניו,

והייתה תמה עליו ולא ידעה על מה ולמה זז מחיבתה ואהבתה, ובא עמה לביתה ולבו בל עמה.

וסיבב הדבר עד ששלחה מעל פניו בספינה על הים בלי מנהיג, רק הבעל כסות ולשון שינה כאילו הוא מלח א' ממנהיגי ספינה לבדו, והלכה בספינה כמה ימים בלי מאכל ומשתה והתחננה מזה המלח שיתן לה מעט אוכל להשיב נפשה, ואמר אם תנשק אותי אזי אתן לך וכך עשתה בהכרח, ואח"כ תבעה לתשמיש וכו'.

ויהי היום באה הספינה לחוף הים וזרקה הספינה וקפצה ליבשה וביקשה אוכל, ומצאה ב' אילנות א' שהאוכל ממנו נעשה מצורע, וב' האוכל ממנו נתרפא מצרעתו, ולקחה זה בתרמילה עד שבאה לבית המלך בדמות איש, והוצרך שם לרפואה זו והיא עשתה רפואה ונתנו לה הון רב וחזרה לביתה.

ומצאה לבעלה והתרעמה עליו מה שעשה לה, ושילחה מביתה בספינה עם מלח א' מכוער והוצרכה לנשקו ושאר דבר מכוער עבור גודל צער אכילה וכו',

והבעל שמח בלבו על גודל תרעומותה וצניעותה, וחקר הבעל וימצא הדבר ששקר ענה בה העכו"ם שגנב טבעתה, ונתברר הדבר ואז עשה בו שפטים וכו':

והנמשל מובן בכל עניני עולם הזה מימות החורבן עד ביאת משיחנו, בבא"ס. (במהרה בימינו אמן סלה)

[כי מורי עשה עליות נשמה וראה איך מיכאל אפוטרפסא רבא דישראל, המליץ עבור ישראל שכל חוב שלהם הוא הכל זכות כי כל שעושין פסלנות ושאר דברי חוב, הכל כדי שיוכל לעשות שידוך עם ת"ח או לעשות צדקה וכיוצא בזה, הכל מוכרחים וכו'].

ואשה צנועה היא השכינה, בסוד אשת חיל עטרת בעלה,

ונתקנא הס"ם ואמר עכשיו שיש להם בהמ"ק וקרבנות, אבל אם תרצה לנסותן תחריב הבית המקדש ואני אפתנה כביכול וכו'.

וע"י השפחה גנב הטבעת, הם סוד גורל ב' השעירים א' לה' ואחד לעזאזל,

וע"י החטא עלה בשמאל וכו' ונחרב הבית, וכמו שכתב הרמב"ן וכו'.

ושלחה בספינה, וכביכול הש"י שינה א"ע בתוך שם קדוש סאל וכו',

וזה סוד הוידוי תרעומות השכינה אליו ית' איך שהוכרחה וכו', האח"כ הוברר הדבר ששקר ענה בה ואז זבח לה' בבצרה וכו' ודפח"ח.

והמשל הזה נוקב ויורד והבן:

ובזה יובן מדרש הנ"ל, א"ר לוי משל למטרונה שהיו לה ג' שושבינין,

אחד ראה אותה בשלותה זה משה ואמר "איכה אשא לבדי טרחכם" וגו'.

יש לומר - השכינה הנקראת - כה, ותמה אי כה אשא לבדי טרחכם, שהשכינה לבדה נושא משאת בני ישראל לכפר עונותם ע"י קרבן שהיו מקריבין בכל יום, כמ"ש "משא אשר יסרתו אמו" (משלי לא, א) והבן.

ישעיה ראה אותה בפחזותה אמר "איכה היתה לזונה", שנתנה לנסותה ונחשבה לזונה כמו במשל הנ"ל. וז"ש לשון תימה, אי כ"ה השכינה נחשבה לזונה כביכול, ובאמת עדיין היא קריה נאמנה. ובזה מבואר הספק דהל"ל איך קריה נאמנה היתה לזונה דמשמע וכו'.

ירמיה ראה אותה בנוולה, אחר ששלחה מעל פניו בספינה וכו', ואמר "איכה ישבה בדד". ור"ל אי כה השכינה הנק' כה ישבה בדד מבעלה, "העיר רבתי עם היתה כאלמנה", ולא אלמנה בסוד ואנכי אסתיר פני (דברים לא, יח) כמו משל מלח הנ"ל, כי באמת הוא עמנו תמיד בסוד והוא אסור בזיקים וכו', וכל המשך הפסוקים יובן ממילא על גלות השכינה והבן:"

דרשה נועזת זו אומרת - החטא של האדם 'מתבקש'! וזאת בשל ההסתה, אך תמיד ישנה דרך לתיקון!

הפרשה פותחת 'אלה הדברים' – האם  ספר זה הינו תורת משה שאמרה מלבו או שגם ספר זה הינו המשך של צו ה'! הדעות במסורת חלוקים, ברם ברור שישנו דרש שמשה לומד ומלמד מה עלינו לעשות עם הציווים הקיימים.

תחילת המלחמה בעבר הירדן יהא רק לאחר מות דור המדבר! האם משה מציית או פועל על פי דעתו?

דברים פרק ב' (יד) וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ עַד אֲשֶׁר עָבַרְנוּ אֶת נַחַל זֶרֶד שְׁלשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לָהֶם: (טו) וְגַם יַד ה' הָיְתָה בָּם לְהֻמָּם מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה עַד תֻּמָּם: (טז) וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם:

(יז) וַיְדַבֵּר ה' אֵלַי לֵאמֹר: (יח) אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת גְּבוּל מוֹאָב אֶת עָר: (יט) וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה:

... (כד) קוּמוּ סְּעוּ וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנֹן רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה:

(כה) הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל פְּנֵי הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ:

(כו) וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן דִּבְרֵי שָׁלוֹם לֵאמֹר:

וזה לשון המדרש (דברים רבה פרשה ה', יג') משה אינו מבצע את הצו כפשוטו ומוסיף הבנה! ""כי תקרב אל עיר", זה שאמר הכתוב: (איוב כב) "ותגזר אומר ויקם לך" וגו'...

"ותגזר אומר" א"ר יהושע דסיכנין בשם רבי לוי כל מה שגזר משה הסכים הקב"ה עמו.

כיצד, לא אמר לו הקב"ה לשבור את הלוחות, הלך משה ושיברן מעצמו.

ומניין שהסכים הקב"ה עמו?  דכתיב: (שמות לד) "אשר שברת", יישר כחך ששברת,

הקב"ה, אמר לו שילחם עם סיחון, שנאמר: (דברים ב) "והתגר בו מלחמה", והוא לא עשה כן, אלא, "ואשלח מלאכים" וגו'

אמר לו הקב"ה: כך אמרתי לך להלחם עמו ואתה פתחת בשלום, חייך שאני מקיים גזרתך. כל מלחמה שיהו הולכים לא יהו פותחים אלא בשלום, שנאמר: "כי תקרב אל עיר וקראת אליה לשלום וגו'.

מי קיים הפרשה הזאת? יהושע בן נון.

א"ר שמואל בר נחמן מה עשה יהושע היה פורש דאטגמא בכל מקום שהיה הולך לכבוש והיה כתוב בה: מי שמבקש לילך, ילך לו, ומי שמבקש לעשות שלום, יעשה, ומי שיבקש לעשות מלחמה יעשה,

מה עשה הגרגשי? פנה והלך לו מלפניהן, ונתן לו הקב"ה ארץ יפה כארצו זו אפריקי,

הגבעונים שהשלימו, עשה להם יהושע שלום.

אבל ל' ואחד מלכים שבאו להלחם עמו הפילם הקב"ה בידו מניין שנאמר: (דברים ג) "ונכהו עד בלתי השאיר לו שריד".

ברם ישנו מדרש הדורש בכיוון הפוך – משה למד מהתורה מצו האל –

מדרש אגדה מהדורת בובר  "ואשלח מלאכים ממדבר קדמות וגו' דברי שלום".

אמר לו הקדוש ברוך הוא והלא לא אמרתי לך אלא "והתגר בו מלחמה", ואתה למה שאלת לו לשלום,

אמר לו משה מן התורה למדתי, שכך כתיב בתורה כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום (דברים כ י), לכך נאמר "ממדבר קדמות", מדברי תורה הקודמת לכל, שצוה בה לקדם בה לשלום לכשיקרב אל עיר להלחם עליה:

ונחתום בעיון בהפטרת השבת – חזון ישעיה א'

(א) חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה: (ב) שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי יְהֹוָה דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי: (ג) יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן:

...(ט) לוּלֵי יְהֹוָה צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ: (י) שִׁמְעוּ דְבַר יְהֹוָה קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה: (יא) לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהֹוָה שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי: (יב) כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי: (יג) לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה: (יד) חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשׂא: (טו) וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ: (טז) רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ: (יז) לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה:

ישנה סוגיה בב' חגיגה ה' ע"א – בה ישנם כמה וכמה אמוראים המציינים פסוקים המעוררים אותם לבכי – שהרי לא ברור – למה התכוון הנביא? כגון דברי ישעיה המדבר על העולים לרגל לבית המקדש כרומסים את בית השם ונשאל בפי הנביא – מי בקש זאת? וכך פותחת הסוגיה -

רַב הוּנָא כִּי הֲוָה מַטִי לְהַאי קְרָא, "יִרָאֶה" "יִרָאֶה" - בָּכִי, אָמַר, עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מְצַפֶּה לִרְאוֹתוֹ, יִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ? דִּכְתִיב, (ישעיה א) "כִּי תָּבֹא לֵרָאוֹת פָּנָי" וְגוֹ'.

וְרַב הוּנָא כִּי הֲוָה מַטִי לְהַאי קְרָא בָכִי, (דברים כּז) "וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם" - עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מְצַפֶּה לֶאֱכוֹל עַל שֻׁלְחָנוֹ, יִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ? שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה א) "לָמָּה לִּי רוֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה'" וְגוֹ'...."

ובדברי ישעיה נאמר 'למדו היטב' – ויש לפרש 'למדו לעשות טוב' - "לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה" (ישעיה א', יז')

לכאורה "היטב" הוא תואר הפועל של "לימדו", והדרכתו היא ללמוד בהעמקה. אבל החסידות מפרשת את "היטב" כמושא: משמע, לימדו לעשות טוב לזולתכם!

(חמוץ כאן קרוב ל"חמס", ופירושו עשוק, גזול).

וכך בחסידות - שיח שרפי קודש, נז' -  סיפר ה"ר זעליג דאנציגער ז"ל ששמע בעצמו מפה"ק של הרה"ק מאלכסנדר זצוק"ל בשם דודו הרב מדאברין ר' שמואל בן ר' העניך שהיה מקובל גדול, שעל פסוק "למדו היטב", פירש רש"י ז"ל: למדו להיטיב – ופירש: זה צועק המשורר חדל להשכיל להיטיב, שהם חדלו מלהיטיב, רק רוצים ללמוד היטיב!

פרשת דברים, כשמה מעוררת דיבור, מלמדת שיש להוכיח, התוכחה צריכה לבוא ממקום של אהבה, על מנת שיהא מי שמסוגל לקבלה!

הנביא ישעיה מרחיב את התוכחה ופונה לעם בבירור – מה ה' מבקש, או איך הבנתם את הבקשה, מה עליכם לעשות עם הציווים הללו.

 

למדנו שמשה שמע ציווי לצאת למלחמה ובתובנתו למד ולימד שיש לקרוא לשלום רגע לפני היציאה למלחמה! מחאת הקוטג' פתחה פתח במעורבות הציבור, מעשה החברה בה הגביע אינו מכיל את הכמות המסומנת מעוררת את המחשה – האם לפנינו פתח מסוכן – האויב ישכיל להבין שהחברה מתפוררת – מה עלינו, מה על כל אחד מאיתנו לעשות!