פרשת במדבר שנת התעש"ה – ספר הפיקודים, במדבר סיני או בהר סיני?

פורסם על ידי: fox1shlomo

תוייג ב לא תוייג 

fox1shlomo

פרשת במדבר שנת התעש"ה – ספר הפיקודים, במדבר סיני או בהר סיני?

1.      פרשת במדבר פותחת בתיאור המסע שהחל אחרי שהייה ארוכה בהר סיני – מסתבר שהעם נמצא ליד ההר ממתן תורה (בחודש השלישי לצאתם ממצרים) ועד לתחילת חודש אייר! (במדבר א', א') וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: (ב) שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם:

ובפרק י' – נקרא על תחילת המסע – מיד לאחר המפקד - (יא) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת: (יב) וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם מִמִּדְבַּר סִינָי וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּמִדְבַּר פָּארָן: (יג) וַיִּסְעוּ בָּרִאשֹׁנָה עַל פִּי יְהֹוָה בְּיַד משֶׁה: (יד) וַיִּסַּע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי יְהוּדָה בָּרִאשֹׁנָה לְצִבְאֹתָם וְעַל צְבָאוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב:...

במה עסקו בחודשים אלו, האם שיננו את החוק הניתן או שהתלבטו כיצד לשנות את אופיים – היציאה מתודעת העבד למעמד של בני חורין. אולי כלשון המשנה באבות – אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה! עסקו בלימוד והבינו שעליהם חלה החובה לצקת משמעות לחייהם!

2.      ספר במדבר – נקרא ספר הפקודים, שני מפקדים, האחד בתחילת הספר בשנה השנייה לצאתם ממצרים והמפקד השני בפרשת פינחס (במדבר כו') מיד לאחר המגפה בשנה הארבעים לצאתם ממצרים, ערב כניסתם לארץ כנען!

נשים לב לשני שינויים מהותיים בשני המפקדים. האחד – מספרם של בני שבט שמעון והשני סדר המפקד של בני יוסף, האומנם אפרים יקדים את מנשה הבכור (כשיכול ידיו של יעקב)

מפקד א' – פרק א' – שבט שמעון, בני יוסף – אפרים מקדים את מנשה!

(כב) לִבְנֵי שִׁמְעוֹן תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם פְּקֻדָיו בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא: (כג) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן תִּשְׁעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלשׁ מֵאוֹת:

...(לב) לִבְנֵי יוֹסֵף לִבְנֵי אֶפְרַיִם תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא: (לג) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה אֶפְרָיִם אַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת: (לד) לִבְנֵי מְנַשֶּׁה תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא: (לה) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה שְׁנַיִם וּשְׁלשִׁים אֶלֶף וּמָאתָיִם:

מפקד ב' – פרק כו' – שבט שמעון נמחק, כמעט! - מנשה מקדים את אפרים!

(יב) בְּנֵי שִׁמְעוֹן לְמִשְׁפְּחֹתָם לִנְמוּאֵל מִשְׁפַּחַת הַנְּמוּאֵלִי לְיָמִין מִשְׁפַּחַת הַיָּמִינִי לְיָכִין מִשְׁפַּחַת הַיָּכִינִי: (יג) לְזֶרַח מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי לְשָׁאוּל מִשְׁפַּחַת הַשָּׁאוּלִי:

(יד) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַשִּׁמְעֹנִי שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף וּמָאתָיִם:

(כח) בְּנֵי יוֹסֵף לְמִשְׁפְּחֹתָם מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם: (כט) בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְמָכִיר מִשְׁפַּחַת הַמָּכִירִי וּמָכִיר הוֹלִיד אֶת גִּלְעָד לְגִלְעָד מִשְׁפַּחַת הַגִּלְעָדִי: (ל) אֵלֶּה בְּנֵי גִלְעָד אִיעֶזֶר מִשְׁפַּחַת הָאִיעֶזְרִי לְחֵלֶק מִשְׁפַּחַת הַחֶלְקִי:  (לא) וְאַשְׂרִיאֵל מִשְׁפַּחַת הָאַשְׂרִאֵלִי וְשֶׁכֶם מִשְׁפַּחַת הַשִּׁכְמִי: (לב) וּשְׁמִידָע מִשְׁפַּחַת הַשְּׁמִידָעִי וְחֵפֶר מִשְׁפַּחַת הַחֶפְרִי: (לג) וּצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וְשֵׁם בְּנוֹת צְלָפְחָד מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה: (לד) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה וּפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת: (לה) אֵלֶּה בְנֵי אֶפְרַיִם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְשׁוּתֶלַח מִשְׁפַּחַת הַשֻּׁתַלְחִי לְבֶכֶר מִשְׁפַּחַת הַבַּכְרִי לְתַחַן מִשְׁפַּחַת הַתַּחֲנִי: (לו) וְאֵלֶּה בְּנֵי שׁוּתָלַח לְעֵרָן מִשְׁפַּחַת הָעֵרָנִי: (לז) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי אֶפְרַיִם לִפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וּשְׁלשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֵלֶּה בְנֵי יוֹסֵף לְמִשְׁפְּחֹתָם:

מסתבר ששבט שמעון כמעט ונמחק ממצבת כוח האדם של העם, מות עשרים וארבעה אלף בשל השתתפותם במעשה הזנות בשיטים, לאחר שנהו לאחר נשיאם זמרי בן סלוא, באה עליהם המגפה. מעניין לראות ששבט זה לא התאושש ונחלתו בדרום הארץ מבטאת את היעדרות השבט בנחלה, נותרו מעטים משבט זה.

לעומת זאת, מסתבר ששבטי בני יוסף החליפו תפקידים מזמן שהותם במדבר בהנהגת בני אפרים ואילו רגע לפני הכניסה לארץ לקח את שרביט ההנהגה – שבט מנשה. יש המסבירים את חלוקת שבט מנשה, כאשר חציו התנחל בעבר הירדן המזרחי וחציו בעבר הירדן המערבי בשל סגולתו ויכולתו להשפיע על העם! לכן התפרס על שטח עצום, כדי שנוכחותו תהיה מרבית!

3.      ספר הפקודים מכיל בתוכו שורש מאוד משמעותי בתולדות העם - פ.ק.ד. – במשמעות מינוי - 'ואתה הפקד את הלווים', או ספירה - מפקד, או כציפייה לרגע של 'יום פקודה', או ללידה - וה' פקד את שרה, ובמשמעות של 'גאולה' – 'פקוד יפקוד אותכם...', וכך גם אומרת מגילת רות שנעמי שמעה 'כי פקד ה' את יהודה...' – ושוב בספר במדבר כמינוי, חיפוש מחליף למשה "יפקוד ה' איש על העדה", ומכאן למשמעות של היעדרות או אי היעדרות - "לא נפקד אחד מהם"

משמעות אחרונה זו מדגישה את ציון מות בני אהרון – מקומם נפקד, חסרונם מורגש ויתרה על זאת - נפקדים בני משפחת משה!!! אולי נשמע על נכדו בסוף ספר שופטים בפרשת 'פסל מיכה'!

(א) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהֹוָה אֶת משֶׁה בְּהַר סִינָי: (ב) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן הַבְּכֹר נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר: (ג) אֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים הַמְּשֻׁחִים אֲשֶׁר מִלֵּא יָדָם לְכַהֵן: (ד) וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי יְהֹוָה בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי יְהֹוָה בְּמִדְבַּר סִינַי וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר עַל פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם: במדבר ג'

4.      סיכום המפקד – יבוא לידי ביטוי במדרש בציטוט הברכה - 'כה יהיה זרעך' – ובמשל העל ההלך המהלך במדבר ופוגש אילן ותוהה - אילן, אילן במה אברכך...?          מתברר שבני ישראל יבורכו 'כחול אשר על שפת הים' - וככוכבי השמים' – ו'כעפר הארץ'!

המדרש ידרוש את הפסוק - במדבר רבה ב', יב' מקבילה בב' תענית ה' ע"ב – ו' ע"א "אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵית אֲבֹתָם כָּל פְּקוּדֵי הַמַּחֲנֹת לְצִבְאֹתָם שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים: וְהַלְוִיִּם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה: וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה כֵּן חָנוּ לְדִגְלֵיהֶם וְכֵן נָסָעוּ אִישׁ לְמִשְׁפְּחֹתָיו עַל בֵּית אֲבֹתָיו: במדבר ב', לב' – לד')

וזה לשון המדרש – "אלה פקודי בני ישראל..." הה"ד (הושע ב', א') "וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי:" "והיה מספר בני ישראל" -  הה"ד (תהלים קיט') "לעולם ה' דברך נצב בשמים", מפני שהבטיח הקדוש ברוך הוא את אברהם ובאתה אותה הבטחה בשעה שיצאו ישראל ממצרים, ואימתי הבטיחו הקדוש ברוך הוא?

כשאמר לו לצאת מבית אביו, שנאמר: (בראשית יב') "לך לך מארצך... ואעשך לגוי גדול..." אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא - רבון העולמים, כל מה שהבטחת אותי מה הנאה יש לי בהם, שאין לי בנים, שנאמר (בראשית טו') "ויאמר אברם ה' אלהים מה תתן לי...", שאברהם רואה במזל שאינו עתיד להוליד בנים.

מה עשה לו הקדוש ברוך הוא באותה שעה - אמר רבי יהודה ב"ר סימון אמר רבי חנין אמר רבי יוחנן מלמד שהעלהו הקדוש ברוך הוא למעלה מכיפת הרקיע ואמר לו מן אותו המזל שאתה רואה שאין אתה עתיד להוליד ממנו אני מראה לך שאתה מוליד שנאמר: (בראשית טו') "ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה...".

אמר רבי שמואל ב"ר יצחק אינו אומר 'הבט' אלא שהוא נתון למעלה, כמה שנאמר (תהלים פ) "הבט משמים וראה ויאמר לו כה יהיה זרעך".

"כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (בראשית טו, ה).

אָמַר רַ' לֵוִי בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה?

לְמִי שֶׁיָּצָא לַדֶּרֶךְ וְהָלַךְ בַּמִּדְבָּר יוֹם הָרִאשׁוֹן וְיוֹם הַשֵּׁנִי וְיוֹם הַשְּׁלִישִׁי עַד עֲשָׂרָה יָמִים, וְלֹא מָצָא לֹא עִיר וְלֹא פֻּנְדָּק, וְלֹא אִילָן וְלֹא מַיִם וְלֹא בְּרִיָּה, וְאַחַר שֶׁהָלַךְ עֲשָׂרָה יָמִים צָפָה אִילָן אֶחָד מֵרָחוֹק,

אָמַר: שֶׁמָּא יֵשׁ תַּחְתָּיו מַיִם.

כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ אֶצְלוֹ מְצָאוֹ עוֹמֵד עַל הַמַּעְיָן, רָאָה אוֹתוֹ נַאֲתָן וּפֵרוֹתָיו מְתוּקִים וַעֲנָפָיו נָאִים וְצִלּוֹ נָאֶה, יָשַׁב לוֹ וְנִתְקָרֵר בְּצִלּוֹ וְאָכַל מִן פֵּרוֹתָיו וְשָׁתָה מִן הַמַּעְיָן וְעָרַב לוֹ וְשָׁבַת נַפְשׁוֹ עָלָיו.

כֵּוָן שֶׁעָמַד לֵילֵךְ אָמַר לָאִילָן: אִילָן, אִילָן, בַּמָּה אֲבָרֶכְךָ וּמָה יֵשׁ לִי לוֹמַר לְךָ?

שֶׁיְּהֵא עֵצְךָ נָאֶה – נָאֶה הוּא; שֶׁיְּהֵא צִלְּךָ נָאֶה – כְּבָר הוּא נָאֶה; שֶׁיִּהְיוּ עֲנָפֶיךָ נָאִים – נָאִים הֵם; שֶׁיִּהְיוּ פֵּרוֹתֶיךָ מְתוּקִים – מְתוּקִים הֵם; שֶׁיְּהֵא מַעְיָן יוֹצֵא מִתַּחַת שָׁרְשְׁךָ – כְּבָר מַעְיָן יוֹצֵא מִתַּחַת שָׁרְשְׁךָ; שֶׁתְּהֵא עוֹמֵד בְּמָקוֹם חָבִיב – במָקוֹם חָבִיב אַתָּה עוֹמֵד, – בַּמָּה אֲבָרְכְךָ?

אֶלָּא כָּל הַנְּטִיעוֹת הָעוֹמְדוֹת מִמְּךָ יִהְיוּ כְּמוֹתְךָ.

כָּךְ כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם עָמְדוּ עֶשְׂרִים דּוֹר וְלֹא הָיְתָה בָּהֶם תּוֹעֶלֶת וְלֹא עָמַד מֵהֶם צַדִּיק עַד אַחַר עֶשְׂרִים דּוֹר. צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אַבְרָהָם, שֶׁהָיָה נָתוּן בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים, וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: תֹּאמַר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כּוֹחַ לַעֲמֹד?

כֵּוָן שֶׁהִשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְקִדֵּשׁ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעָמַד בְּנִסְיוֹנוֹ, מִיָּד קֵרְבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בָּנָה לוֹ אֶת הַפֻּנְדָּק וְהָיָה זָן עוֹבְרִים וְשָׁבִים, וְהָיָה מַכְנִיס אֶת הַבְּרִיּוֹת תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וְהוֹדִיעַ כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם.

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַבְרָהָם, אַבְרָהָם, מָה יֵשׁ לִי לוֹמַר לְךָ וּבַמָּה אֲבָרְכְךָ?

שֶׁתְּהֵא שָׁלֵם וְצַדִּיק לְפָנַי, אוֹ שֶׁתְּהֵא שָׂרָה אִשְׁתְּךָ צַדֶּקֶת לְפָנַי – צַדִּיק אַתָּה וְשָׂרָה אִשְׁתְּךָ צַדֶּקֶת לְפָנַי; או שֶׁיִּהְיוּ כָּל בְּנֵי בֵּיתְךָ צַדִּיקִים – צַדִּיקִים הֵם לְפָנַי, – במָּה אֲבָרֶכְךָ?

אֶלָּא כָּל בָּנִים שֶׁעֲתִידִים לַעֲמֹד מִמְּךָ יִהְיוּ כְּמוֹתְךָ.

את מוצא אברהם שנתברך בכוכבים, שנאמר "הבט נא השמימה וספור הכוכבים ..."

ויצחק נתברך בחול, שנאמר (בראשית כב') "כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך..." ויעקב נתברך בעפר הארץ, שנאמר: (בראשית כח') "והיה זרעך כעפר הארץ"  

ברכתו של אברהם באתה בימי משה, שכן כתיב (דברים א') "ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים..." וברכתו של יעקב שנתברך כעפר הארץ, באתה בימי בלעם, שכן כתיב (במדבר כג') "מי מנה עפר יעקב", וברכתו של יצחק שנתברך בחול, באתה בימי הושע שנאמר: (הושע ב') "והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר, והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי".

והואיל דביצחק כתיב ביה ברכת החול, היה נצרך לומר 'והיה מספר בני יצחק', ואינו אומר כן אלא "והיה מספר בני ישראל", ולמה?

אלא בשעה שיצא יעקב אבינו לילך לפדן ארם, מסר לו יצחק את ברכת החול, כמה שאמר לו: (בראשית כח') "ויתן לך את ברכת אברהם", מהו "את"?

א"ר חמא בר חנינא - כך אמר לו, ברכה שנתברכנו אני ואברהם כאחד, "כי ברך אברכך", ברכה לאב, ברכה לבן, "והרבה ארבה" - רבייה לאב רבייה לבן, "וכחול אשר על שפת הים", את הברכה הזו מסר יצחק ליעקב, לפיכך הוא אומר "והיה מספר בני ישראל כחול הים",

הוי (תהלים קיט') "לעולם ה' דברך נצב בשמים".

5.      הפרשה נחתמת במפקד ובתפקיד הלווים ותיאור 'המרת הבכורים' בלווים, זאת בשל 'חטא העגל'! והמרה זו היא המקור לטקס פדיון הבן!

(ה) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: (ו) הַקְרֵב אֶת מַטֵּה לֵוִי וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְשֵׁרְתוּ אֹתוֹ: (ז) וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ וְאֶת מִשְׁמֶרֶת כָּל הָעֵדָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן: (ח) וְשָׁמְרוּ אֶת כָּל כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן: (ט) וְנָתַתָּה אֶת הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (י) וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּפְקֹד וְשָׁמְרוּ אֶת כְּהֻנָּתָם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת:

(יא) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: (יב) וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם: (יג) כִּי לִי כָּל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה לִי יִהְיוּ אֲנִי יְהֹוָה:

(יד) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי לֵאמֹר: (טו) פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה תִּפְקְדֵם: (טז) וַיִּפְקֹד אֹתָם משֶׁה עַל פִּי יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר צֻוָּה:... (לט) כָּל פְּקוּדֵי הַלְוִיִּם אֲשֶׁר פָּקַד משֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי יְהֹוָה לְמִשְׁפְּחֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אָלֶף:

(מ) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה פְּקֹד כָּל בְּכֹר זָכָר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה וְשָׂא אֵת מִסְפַּר שְׁמֹתָם: (מא) וְלָקַחְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִי אֲנִי יְהֹוָה תַּחַת כָּל בְּכֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֵת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בְּבֶהֱמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (מב) וַיִּפְקֹד משֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֹתוֹ אֶת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל: (מג) וַיְהִי כָל בְּכוֹר זָכָר בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה לִפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף שְׁלשָׁה וְשִׁבְעִים וּמָאתָיִם:

(מד) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: (מה) קַח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם אֲנִי יְהֹוָה: (מו) וְאֵת פְּדוּיֵי הַשְּׁלשָׁה וְהַשִּׁבְעִים וְהַמָּאתָיִם הָעֹדְפִים עַל הַלְוִיִּם מִבְּכוֹר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (מז) וְלָקַחְתָּ חֲמֵשֶׁת חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לַגֻּלְגֹּלֶת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ תִּקָּח עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשָּׁקֶל: (מח) וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו פְּדוּיֵי הָעֹדְפִים בָּהֶם: (מט) וַיִּקַּח משֶׁה אֵת כֶּסֶף הַפִּדְיוֹם מֵאֵת הָעֹדְפִים עַל פְּדוּיֵי הַלְוִיִּם: (נ) מֵאֵת בְּכוֹר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַח אֶת הַכָּסֶף חֲמִשָּׁה וְשִׁשִּׁים וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וָאֶלֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: (נא) וַיִּתֵּן משֶׁה אֶת כֶּסֶף הַפְּדֻיִם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו עַל פִי יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה: במדבר פרק ג'

וכן בפרק ח' – בפרשת בהעלותך (יד) וְהִבְדַּלְתָּ אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם: (טו) וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְטִהַרְתָּ אֹתָם וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה: (טז) כִּי נְתֻנִים נְתֻנִים הֵמָּה לִי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת פִּטְרַת כָּל רֶחֶם בְּכוֹר כֹּל מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַחְתִּי אֹתָם לִי: (יז) כִּי לִי כָל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם לִי: (יח) וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל: (יט) וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ:

המרת הבכורים מנעה מכל משפחה בישראל לקבל נציג מטעמם שישרת בקודש, שינוי זה הוא מהותי שהרי בכך הנציגות הופכת להיות – נציגות העם ולא נציגות המשפחה.

לסיכום – הפרשה מלמדת על הצורך בליכוד העם מפרטים לכלל אחד גדול ברם בכך אין מאבדים את חשיבות האדם – יש לבדוק 'מי חלילה נפקד?'

ההזמנה היא לבחון את המספרים, לבחון את הפרטים הטכניים! להכיר בחסרונם של אלו שנמחקו ממצבת כוח האדם, בוודאי שהרמז הקטן בדבר מות שני בני אהרון מחוויר לעומת חסרונו של שבט שמעון – כמעט כולו!

עלינו להבין מי הם המשרתים בקודש, ולהבין את מחיר החלפת הבכורים, מדהים לשמוע כבדרך אגב על החלפה זו ללא כל ערעור!

נזכיר שמאות שנים לאחר המרת הבכורים בלווים בעת חורבן בית שני (ואולי קצת לפני) הומרו הלווים והכוהנים בחכמים – בכך נפרצה הדרך לכל אחד ואחת לשרת בקודש!