פרשת ויקרא שנת התעש"ה - הקריאה והדיבור – ראש חודש ניסן – פרשת החודש

פורסם על ידי: fox1shlomo

תוייג ב לא תוייג 

fox1shlomo

פרשת ויקרא שנת התעש"ה - הקריאה והדיבור – ראש חודש ניסן – פרשת החודש

טקס קבלתי כרב הקהילה – אודה, לו אשכיל לקיים את עול המשרה!

תודה על האימון בבחירתי ותודה לבני ביתי, משפחת ולכל הקהל שבא כדי לכבד את הקהילה!

בדרך/ חנה סנש

קוֹל קָרָא והָלַכְתִי,

הָלַכְתִי כִּי קָרָא הַקּוֹל.

הָלַכְתִי לְבַל אֶפּוֹל,

אַך עַל פָּרָשַת דְּרָכִים

סָתַמְתִי אזנַי בַּלוֹבֶן הַקַּר

וּבָכִיתִי כִּי אִבַּדְתִּי דָבָר.  

חנה סנש, ללא שפה – שירים, הוצאת הקיבוץ המאוחד תשל"ח, עמ' 20

בשבוע שעבר קראנו כיצד משה, בנה, הקים ונותר בחוץ, ולא יכול היה להיכנס – עד שהשבת נלמד על הקריאה האלוהית למשה – בוא, טול את ההנהגה!

(לג) וַיָּקֶם אֶת הֶחָצֵר סָבִיב לַמִּשְׁכָּן וְלַמִּזְבֵּחַ וַיִּתֵּן אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר וַיְכַל משֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה: (לד) וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְהֹוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן:

(לה) וְלֹא יָכֹל משֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְהֹוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן: (לו) וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם: (לז) וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ: (לח) כִּי עֲנַן יְהֹוָה עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם: (שמות מ' – חתימת הספר)

(ויקרא' א', א') וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר:

(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהֹוָה מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם:  (ג) אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי יְהֹוָה: (ד) וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו:...

ויקרא או ויקר?

וידבר – לאמור              דבר... ואמרת

ה' קורא ואומר – על משה לשמוע את הקריאה ומצד שני להקשיב טוב להוראות, מה לומר לבני ישראל?

האם הקריאה מקרית – כפי שבלעם חשב שויקר לקראתו ואולי יש לשמוע את הקריאה הייחודית לך!

אדם כי יקריב – בן אדם?! יחיד ורבים – תקריבו את קורבנכם! לאו דווקא יהודי, עליך לגלות את היותך אדם ולהקשיב לקול הקורא!

עליך לברר – האם הקריאה מעיד על רצון?! כך גם על הקורבן נאמר - לרצונו – רוח ההתנדבות מניעה עשייה, האם נצליח להתמיד? התגייסנו ל... האם נרצה להמשיך.... גם במילואים.... עד מתי?

נלמד על הקורבן כברית מלח – 'מלח הארץ' – ברית כרותה – הרב מאיה והקהילה – קשר בל ינתק!

ריח ניחוח – נחת רוח באם יש ביצוע! מריח טוב? תכונת חוש הריח – בין חושי הראיה ושמיעה - לחושי הטעם והמישוש!

החודש הזה – התחדשות, בכל שנה, בכל חודש....

אסור להקריב חמץ – אסור להחמיץ הזדמנות, הסברו של שלמה קרליבך על פנים אל עבר הכניסה של בית הכנסת בעת אמירת הבית האחרון בפיוט 'לכה דודי...' – עלינו לחשוב, מה החמצנו, והשבת נכנסת ו... נחכה...

כוחה של קהילה מבוא לידי ביטוי ברוח ההתנדבות, נגלה זאת באחווה של היחד! ניתן להבין את המשמעות בביאור דרשת הלל במשנה אבות (א', יד') הִלֵּל אוֹמֵר...  (יד) הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי:

בעזרת דרשת הרבי מגור בעל ה"שפת אמת" (רבי יהודה אריה ליב אלתר (1847 - 1905), היה האדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חסידות גור).

הלל אומר: "אם אין אני לי מי לי?" אם איני עושה את עבודתי, מי יעשה אותה לי? כל אחד צריך לעשות את עבודתו בעצמו.

הלל ממשיך: "ואם לא עכשיו אימתי?" אימתי יהיה העכשיו? העכשיו הנוכחי, הרגע שבו אנו מדברים הרי לא היה מבריאת העולם, ושוב לא יהיה עוד. קודם לכן היה עכשיו אחר, ולאחר מכן יהיה עכשיו אחר, וכל עכשיו יש לו עבודתו שלו, כמו שכתוב בספר הזוהר הקדוש: "לבושים שלבש בבוקר לא לבש בערב". המתייגעים בכל כוחם בתורה, הרי הם מתקשרים עם התורה – והרי ששים ריבוא האותיות של התורה הן כנגד ששים ריבוא נפש מישראל, שהתורה עוסקת בהן: ולכן מתחתנים עם הכלל. וכשעושים בו בכלל, מקבלים מן הכלל, מקבלים ממנו יותר ממה שעושים בו. וכן אפשר לקבל נוסף על העכשיו שלי עוד מן העכשיו של הזולת, מן הטוב שהוא מקיים בתוך העכשיו הזה.

ושוב אומר הלל: "וכשאני לעצמי מה אני?". אם אבדל חס ושלום מן הכלל, אימתי אוכל לתקן את העכשיו שלי? אין לתקן את העכשיו הזה על ידי שום עכשיו אחר, כי כל רגע מצומצם באור מיוחד. (מ. בובר, האור הגנוז, שוקן תשכ"ט)

מכאן שאדם בא לעולם במטרה מסוימת שרק הוא/היא יכול/ה לבצעה. זה הפירוש "אם אין אני לי, מי לי?" כלומר באם לא אבצע את מטרתי, מדוע באתי לעולם?

אך האדם צריך להיות מודע לעובדה שהוא בא לעולם בו נמצאים אנשים אחרים וגם להם מטרה. יתרה על כן, האחרים יכולים לעזור איש לרעהו. ולכן "כשאני לעצמי, מה אני?" באם אתמקד אך ורק במטרתי שלי, בלי להתחשב או להיעזר באחרים, מה אני?

ובנוסף, צריך להבין "שאם לא עכשיו, אימתי?" הדברים משתנים במהירות וצריך לנצל את הזמן המיוחד.

ומה נוכל ללמוד מהעובדה שהקריאה באה מתוך אוהל מועד?

עלינו לשוב ולקרוא את הפסוקים החותמים את ספר שמות – האוהל 'מלא'!

משה אינו יכול להיכנס?!

מספרים על הבעל שם טוב מ. בובר – אור הגנוז, עמ' 90

- פעם אחת נשאר הבעל שם טוב עומד על מפתן בית התפילה וסירב להיכנס פנימה. "לא אוכל להיכנס", אמר, "הרי הוא מלא מקיר לקיר ומן הרצפה עד התקרה תורה ותפילה, ואיך אמצא שם מקום לי?"

וכשהבחין שהעומדים סביבו לוטשים אליו עיניהם בלי להבין את דבריו הוסיף:

"הדברים העוברים על שפתיהם של הלומדים והמתפללים ואינם יוצאים מלב ערוך כלפי שמים, אינם עולים למרום, אלא ממלאים את הבית מקיר לקיר ומן הרצפה עד התקרה".

ממש כסיפור של פ. קפקא לפני שער החוק! השומר אינו מאפשר למשה להיכנס, האומנם?