פרשת וארא התעש"ה - 'שחרור עבדים' הוא 'הציווי'! גם לבני ישראל! ולקח מכות מצרים לדורות!

פורסם על ידי: fox1shlomo

תוייג ב לא תוייג 

fox1shlomo

פרשת וארא התעש"ה - 'שחרור עבדים' הוא 'הציווי'! גם לבני ישראל!

שבתות אלו בהם קוראים את תחילת ספר שמות נקראות שובבי"ם ת"ת – שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצווה.

הפרשה פותחת בארבע/חמש לשונות גאולה (זוכרים מההגדה של פסח, והוצאתי – והצלתי – ולקחתי – וגאלתי ואח"כ הלשון החמישית 'והבאתי'! ההגעה לארץ ישראל)

לאחר מכן ישנו ציווי המשותף הן לפרעה והן לבני ישראל (נברר להלן – מהו הציווי?) תיאור שושלות השבטים – ראובן, שמעון ולוי – תמיהה גדולה, היעדרות שושלות שאר השבטים מחייב מענה. ומיד אח"כ תיאור 'מכות מצרים' שבע מתוך העשר, כאשר בחלקם ישנה התראה ובחלקם לא, בראשונות משה מצווה ואילו אהרון המבצע – וההסבר – 'בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן, משה שגדל בארמון מצרים, אל לו לפגוע במצרים!

נהלך בפרשה –

ארצה לטעון שמהותם של פרשות אלו, לחדד את הקריאה הביקורתי ולנסות לחשוב – האם וכיצד אפשר אחרת.

טענה זו נסמכת גם על סיפור המסופר על ר' איסר מלצר ראש ישיבת עץ חיים בירושלים שיצא בשלטי מחאה כנגד הגרמנים הנאציים בחוצות ירושלים. דברנו עליו בסיור חנוכיות בחנוכה כאשר עמדנו ליד ישבת 'עץ חיים'.

שאלוהו – האם אתה חושב שמישהו מסתכל עליך, שיש מישהו בעולם, השם לב למחאתך?

לשאלתם הפנה אותם לגמרא המתארת את חכמי אומות העולם המוזמנים לארמון פרעה על מנת לדון בשאלה – מה לעשות עם בני ישראל ?

אמר ר' איסר מלצר – השותק כאיוב הרי הוא שותף, לכן אני מוחה !

וזה לשון הגמרא – (בבלי סוטה יא' ע"א) "א"ר חייא בר אבא א"ר סימאי, שלשה היו באותה עצה: בלעם, ואיוב, ויתרו, בלעם שיעץ - נהרג, איוב ששתק - נידון ביסורין, יתרו שברח - זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית, שנאמר: (דברי הימים א' ב) "ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב", וכתיב: (שופטים א) "ובני קיני חתן משה..." ".

כפי ששמנו לב בספר בראשית שמו של יעקב מתחלף עם השם ישראל ובכך יש לדרוש מתי יעקב נוהג בעקבוביות ומתי שורה עם אלוהים ואנשים – כך גם בפרשה אנו נמצא את שמו של האל – פעם אלוהים ופעם יהוה, בפרשנות יהיו אלה פנים של מידת החסד ומידת הדין/הגבורה.

 וכך פותחת הפרשה - שמות פרק ו' –  ארבע או חמש לשונות גאולה!

(ב) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל משֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהֹוָה: (ג) וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהֹוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם: (ד) וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ: (ה) וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי: (ו) לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהֹוָה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: (ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם: (ח) וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְהֹוָה: (ט) וַיְדַבֵּר משֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל משֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה:

ומה יכול להיות הציווי שמופיעה בפסוק הבא – (שמות ו', יג') וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

ולהלן תיאור שושלות שבטי ראובן שמעון ולוי -

(יד) אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרֹן וְכַרְמִי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת רְאוּבֵן: (טו) וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת שִׁמְעוֹן: (טז) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי לֵוִי לְתֹלְדֹתָם גֵּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי וּשְׁנֵי חַיֵּי לֵוִי שֶׁבַע וּשְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה: (יז) בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לִבְנִי וְשִׁמְעִי לְמִשְׁפְּחֹתָם: (יח) וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת שָׁלשׁ וּשְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה: (יט) וּבְנֵי מְרָרִי מַחְלִי וּמוּשִׁי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַלֵּוִי לְתֹלְדֹתָם: (כ) וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת משֶׁה וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם שֶׁבַע וּשְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה: (כא) וּבְנֵי יִצְהָר קֹרַח וָנֶפֶג וְזִכְרִי: (כב) וּבְנֵי עֻזִּיאֵל מִישָׁאֵל וְאֶלְצָפָן וְסִתְרִי: (כג) וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא אֶת אֶלְעָזָר וְאֶת אִיתָמָר: (כד) וּבְנֵי קֹרַח אַסִּיר וְאֶלְקָנָה וַאֲבִיאָסָף אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַקָּרְחִי:

(כה) וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם: (כו) הוּא אַהֲרֹן וּמשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם: (כז) הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא משֶׁה וְאַהֲרֹן: (כח) וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:

נראה כיצד לצאת ממצרים פיזית הוא השלב הראשון, אך הוא הפשוט, קל! ברם השלב הבא הוא הקשה - האם נצליח להוציא את המצרי שביהודי, את המעביד הקיים בכל אדם ואת יחסו לעובד?

נפתח ברעיון המנסה לענות על שתי שאלות ובהמשך נרחיב בשאלה נוספת.

א.      מהי כוונת הכתוב – 'ויצוום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים' – הציווי לפרעה ברור 'שלח את עמי' אך מהי הכוונה בציווי לבני ישראל?

ב.      מדוע בתיאור השושלת של 'בית אבותם' ישנם שמו בני השבטים – ראובן, שמעון ולוי, מדוע אין את שמות ילדי שאר השבטים?

ניתן להשיב תשובות לשאלה – מהו עומד מעבר לציווי?

1. המדרש (מכילתא דרבי ישמעאל בא - מס' דפסחא פרשה ה') יסביר את הציווי -

 "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל" (שמות ו יג) צום לפרוש מעבודה זרה:"

או - 2. ואילו מדרש אחר (ספרי במדבר פיסקא צא') יבאר את הציווי למנהיגות של בני ישראל, ועליהם להבין את מצב העם - "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל" (שמות ו', יג') אמר להם היו יודעים שסרבנין וטרחנין הם, אלא על מנת שתקבלו עליכם שיהו מקללים אתכם וסוקלים אתכם באבנים:"

אך ישנה אפשרות נוספת! 3. הירושלמי  (ראש השנה פ"ג ה"ה דף נח טור ד') מפתיע ודורש – "...שאמר ר' שמואל בר רב יצחק "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל" על מה ציום, על פרשת שילוח עבדים! ואמירה זו תואמת את דברי ר' הילא לא נענשו ישראל אלא על פרשת שילוח עבדים, זה הוא הכתוב "מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי" (ירמיה לד') "

נברר את פרשנות הירושלמי: האם כוונת הגמ' לומר שבעת היציאה צוו לעתיד (מעין מה שעלינו לדרוש, להבין, כיצד הציווי שבא מיד לאחר מעמד מתן תורה בהר סיני הוא 'כי תקנה עבד עברי....' כיצד יתכן להבין, להאמין, שלאחר אירוע רב רושם כזה, כולם התייצבו כאיש אחד... יהיה איש עברי מסוגל לקנות את אחיו לעבד!), או שכוונת הכתוב לטעון שעליהם, על בני ישראל, לשחרר עבדים, כלומר ישנה מציאות שמבני העברים יש מי שמשעבד את אחיו?

הגמרא מתבססת על דברי הנביא ירמיה -  המנבא שבאם לא ישחררו איש את אחיו הרי שישתעבדו למלך בבל! הנביא מתאר שהשרים והעם 'כולם' שמעו, הפנימו ופעלו לשחרר את העבדים, אך מיד שבו ושיעבדו את העבדים המשוחררים כעבדים.

מה נוכל ללמוד מנבואת ירמיה?

וזו נבואתו  (ירמיהו פרק לד') (ח) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' אַחֲרֵי כְּרֹת הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בְּרִית אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם לִקְרֹא לָהֶם דְּרוֹר: (ט) לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִי וְהָעִבְרִיָּה חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם בִּיהוּדִי אָחִיהוּ אִישׁ: (י) וַיִּשְׁמְעוּ כָל הַשָּׂרִים וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בָּאוּ בַבְּרִית לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם עוֹד וַיִּשְׁמְעוּ וַיְשַׁלֵּחוּ: (יא) וַיָּשׁוּבוּ אַחֲרֵי כֵן וַיָּשִׁבוּ אֶת הָעֲבָדִים וְאֶת הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר שִׁלְּחוּ חָפְשִׁים <ויכבישום> וַיִּכְבְּשׁוּם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת: ס

הנביא ממשיך ומנבא – היה ציווי בעבר, לא שמעתם, לא הקשבתם ולכן אל לכם להתפלא, לבכות את מר גורלכם!

מהי כוונת הנביא בתארו – 'ברית... ביום הוציאי ...'. (יב) וַיְהִי דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר: (יג) כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי כָּרַתִּי בְרִית אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֵאמֹר: (יד) מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר יִמָּכֵר לְךָ וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ וְלֹא שָׁמְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם: (טו) וַתָּשֻׁבוּ אַתֶּם הַיּוֹם וַתַּעֲשׂוּ אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְרֵעֵהוּ וַתִּכְרְתוּ בְרִית לְפָנַי בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו: (טז) וַתָּשֻׁבוּ וַתְּחַלְּלוּ אֶת שְׁמִי וַתָּשִׁבוּ אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ אֲשֶׁר שִׁלַּחְתֶּם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם וַתִּכְבְּשׁוּ אֹתָם לִהְיוֹת לָכֶם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת: ס

ובאם אינכם מקשיבים הרי שעונשכם מובטח!

החורבן אינו בשל התנהגות הבבלים כי אם תגובה ישירה להתנהגות בני ישראל!

(יז) לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר נְאֻם ה' אֶל הַחֶרֶב אֶל הַדֶּבֶר וְאֶל הָרָעָב וְנָתַתִּי אֶתְכֶם <לזועה> לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ:

(יח) וְנָתַתִּי אֶת הָאֲנָשִׁים הָעֹבְרִים אֶת בְּרִתִי אֲשֶׁר לֹא הֵקִימוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו: (יט) שָׂרֵי יְהוּדָה וְשָׂרֵי יְרוּשָׁלִַם הַסָּרִסִים וְהַכֹּהֲנִים וְכֹל עַם הָאָרֶץ הָעֹבְרִים בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל: (כ) וְנָתַתִּי אוֹתָם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ: (כא) וְאֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת שָׂרָיו אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וּבְיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל הָעֹלִים מֵעֲלֵיכֶם: (כב) הִנְנִי מְצַוֶּה נְאֻם ה' וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הָעִיר הַזֹּאת וְנִלְחֲמוּ עָלֶיהָ וּלְכָדוּהָ וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מֵאֵין יֹשֵׁב: 

הירושלמי (לעיל) הבין שנבואת ירמיהו המציינת כריתת ברית ביום צאת בני ישראל ממצרים כמתייחסת לאותו ציווי המופיעה בתחילת הפרשה (שמות ו', יג') - וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: 

ר' שמחה הכהן מדוינסק (משך חכמה לשמות ו', יג') יצרף את הנאמר עד כה ויבאר מהו הציווי ולמי התכוון הקב"ה – הציווי היה לבני ישראל לשחרר את עבדיהם!

וכוונתו הייתה לשבטים שנמנו – ראובן, שמעון ולוי! להם היו עבדים עבריים!

 וזה לשון ה'משך חכמה' - "ויצום אל בני ישראל ואל פרעה כו' להוציא את בני ישראל" –

יתכן כי גם אז במצרים היו גדולי האומה אשר היו שרים נכבדים ואפרתים והם היו משעבדים את בני ישראל לעבדים שמכרו המצרים להם

ואולי היו המה השלשה שבטים ראובן ושמעון ולוי שהנהיגו שררה במצרים כמו שאיתא במדרש נשא פ' י"ג (סימן ח')

ולכן כך נקבע גורלם!

לוי שלא היה בשעבוד מצרים לכן לא נטל נחלה בארץ,

וכן ראובן לא נטל רק בעבר הירדן,

ושמעון נתקיים עליו אחלקם ביעקב כמוש"פ רמב"ן (בראשית מט, ז)

ומהם היו בני חורין הרבה ושרים אשר היו משעבדים את ישראל הנמכרים להם מהממשלה של פרעה, לכן צוה השי"ת שבני ישראל גם פרעה יוציאו את בני ישראל מהשעבוד,

ולכן סמך לזה יחוס השלשה שבטים ומסיים הוא אהרן ומשה כו' הוציאו את בני ישראל על צבאותם שיהיו כל משפחה ושבט צבא בפני עצמו ולא ישתעבדו ישראל זה לזה. (הם המדברים אל פרעה)

וחותם את דבריו בהסבר – מדוע בכל זאת אין ביקורת נוקבת כנגד שבטים אלו - אבל שלשה שבטים הללו שיעקב רחקן אילו היו משועבדים ככל אחיהם היו מתערבין במצרים והיו מדמים שאין להם חלק ונחלה בקרב ישראל לפיכך מנעה ההשגחה מהשתעבד אותן בחומר ולבנים ודו"ק."

 

לדעת ר' שמחה הכהן מדוינסק היו מבני העברים שנהגו מנהג עבדות בתוך גלות מצרים! ובכך תזכורת תקיפה – אל לכם לשעבד אחד את השני – הציווי לשחרר עבדים עומד בתוקף!

ר' יוסף ראזין אף הוא מדוינסק (כמו המשך חכמה) - מכונה הרוגצ'ובר – בפירושו 'צפנת פענח', נוהג לכתוב בצמצום, וברוח דבריו – עיין שם ועיין שם וקשה, עיין שם ועיין שם ותרץ... – בקיצור,

הרוגצ'ובר הוא הרבי החסידי ואילו המשך חכמה היה המתנגד – שני גאוני הדור מצביעים על טעות בני ישראל, המשך חכמה כפי שראינו מצביע על שעבוד פנימי, כלומר היו מבני ישראל שהחזיקו עבדים לצורכי עצמם ולא היו מוכנים (באמת) לשחררם! וזאת נלמד ונדרש בתלמוד מנבואת ירמיה!

הרוגצ'ובר ממשיך ומפתח את אותו רעיון ומציין את ציווי המענק בעת שחרור עבדים (דברים טו') ובכך מסביר – מדוע היו בני ישראל רשאיים לקחת את כלי הכסף וכלי הזהב והשמלות, לקיחה זו הייתה בגדר מענק על שחרורם מעבדות. ברם מענק זה תקף אך ורק באם מקיימים את הציווי עצמו, כלומר – מי שמשחרר עבדים ראוי לזכות במענק, אך באם יתברר שלא שחררת עבדים הרי שהמענק יילקח ממך.

מסע שישק מלך מצרים ולאחריו מסעות הבבלים מוסברים על פי רעיון זה כבאים לגבות את אותם כספים שנלקחו על ידי בני ישראל כמענק שחרור, אך לא היו ראויים לקבלם!

קריאה זו מהווה קריאה ביקורתית כנגד התנהגותם של ישראל ולכן בכל שנה כאשר אנו מעיינים בפרשה עלינו לראות לנגד עינינו – תמרור אזהרה!

 נביא את צו שחרור העבד בספר דברים, בשחרור יש לתת 'מענק שחרור'!  

דברים פרק טו'  - (יב) כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ: (יג) וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם: (יד) הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ: (טו) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם: (טז) וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ: (יז) וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן: (יח) לֹא יִקְשֶׁה בְעֵינֶךָ בְּשַׁלֵּחֲךָ אֹתוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ כִּי מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר עֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה: פ

 

פירושו של הרוגצ'ובר מוסיף על דברי המשך חכמה ואומר - צו השאלה כלי כסף, כלי זהב ושמלות הוא בגדר מענק 'על תנאי'!

באם לא תקיימו את צו שחרור העבדים אל תתפלאו שהמענק יילקח מכם!

פירושו 'מעניק' חוט מקשר, החל מיציאת מצרים ועד לחורבן בית ראשון!

נראה שניתן להמשיך ולטעון ברוח המדרש שהבאנו לעיל  – 'נתבעו לעגל ונתנו, נתבעו למשכן ונתנו', או כלשון המדרש ספרי דברים פיסקא א'

"רבי שמעון אומר משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מקבל חכמים ותלמידיהם והיו הכל מאשרים אותו באו גוים וקבלם באו לסטים וקבלם היו הבריות אומרים כך היא ווסתו של פלוני לקבל את הכל כך אמר משה לישראל ודי זהב למשכן ודי זהב לעגל.

רבי בניה אומר עבדו ישראל עבודה זרה הרי הם חייבים כלייה יבוא זהב משכן ויכפר על זהב עגל.

רבי יוסי בן חנינה אומר (שמות כה יז) "ועשית כפרת זהב טהור", יבא זהב כפורת ויכפר על זהב עגל."

גורלו של העגל ידוע וגורלם של המשכן בשילה ולימים המקדש בירושלים (בית ראשון ושני) אף הוא ידוע, כלומר – קיומו הארעי מעיד שהיה בגדר ניסיון, תקיימו את החוק, יתקיים בידיכם, ולא, ייחרב!

הזכרת צו אלוהי לקחת 'בהשאלה את כלי הכסף... יסביר מנין ומדוע בני ישראל יצטוו לבנות את המשכן ובמקביל את עגל הזהב!

ונקודה נוספת  המחייב דיון – הפרשה מדגישה את חוסר היכולת של פרעה לקבל החלטה מושכלת ולשנות את החלטתו – כלומר אין לו 'בחירה חופשית' – לשם מה היה על ה' לגרום להכבדת לב פרעה?!

שמות פרק ז' (א) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ: (ב) אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה וְשִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ: (ג) וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: (ד) וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה וְנָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים: (ה) וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְהֹוָה בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם: (ו) וַיַּעַשׂ משֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֹתָם כֵּן עָשׂוּ: (ז) וּמשֶׁה בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה בְּדַבְּרָם אֶל פַּרְעֹה:

שמעתי לפני כמה שנה מפי יוחנן גרינשפן (חוקר תרבויות ההמזרח) משל – כיצד תופסים קוף? מעמידים רשת צפופה ומאחוריה 'מנגו בשל' – הקוף מתפתה להגיע ולאחוז במנגו, ברם לא יוכל להשתחרר מאחיזתו, גם כאשר הציידים יגיעו לתופסו. לאחר שהזכרתי משל זה נאמר לי על ידי חבר הקהילה - משל/סיפור זה מופיע בספרו של נחום גוטמן 'בְּאֶרֶץ לוֹבֶּנְגּוּלוּ מֶלֶך זוּלוּ אֲבִי עַם הַמְטַבּוּלוּ אֲשֶר בְּהָרֵי בּוּלַוָּיָה' 1939

יתכן וכך יש להבין את הכבדת הלב, אין הכוונה שגורם חיצוני, ה' הוא זה שמנע מפרעה מלשחרר את בני ישראל, אלא לבו, טבע האדם לא איפשר לו לשחרר.

כך על כל אחד ואחת מאתנו לברר – מהו הדבר שאוחז אותנו ולא מאפשר לנו להרפות!

איעזר בקטע משירו של נתן אלתרמן (1944) שכתב 'מכות מצרים' – "כי צדיק בדינו השלח,/ - אך תמיד, בעברו שותת,/ הוא משאיר, כמו טעם מלח,/את דמעת החפים מחטא'