פרשת שמות התעש"ה - הגאולה - 'תודעת הגר' נעוצה בעבדות מצרים, 'האחר' אינו בהכרח מאיים! והסנה משחרר!

פורסם על ידי: fox1shlomo

תוייג ב לא תוייג 

fox1shlomo

פרשת שמות התעש"ה - תודעת הגר נעוצה בעבדות מצרים, 'האחר' אינו בהכרח מאיים! והסנה משחרר!

ספר שמות נקרא ספר הגאולה –

מסביר הרמב"ן – קבלת הציווי בבניית המשכן הוא הביטוי לגאולת העם ממצב העבדות! (בהקדמה לספר) – "השלים הכתוב ספר בראשית שהוא ספר היצירה בחידוש העולם ויצירת כל נוצר ... ונתייחד ספר "ואלה שמות" בעניין הגלות הראשון הנגזר בפירוש ובגאולה ממנו ... וכשיצאו ממצרים אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים, כי היו בארץ לא להם, נבוכים במדבר וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלות אבותם שהיה סוד אלוה, עלי אהליהם, והם, הם המרכבה ואז נחשבו גאולים ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד":

הגאולה, הקמת המשכן, מהותה, העלייה לדרגה הגבוהה, לחזור לעצמאות רוחנית.

מוסיף ר' שמשון רפאל הירש ומדגישהספר פותח בתחילת העבדות של עם ישראל, בפסוק נאמר (שמות א', יג') "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ: (יד) וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ:" לשם מה עם ישראל היה זקוק לעבדות, מדוע 'הובטח' לאברהם - (בראשית טו', יג') וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: לשם מה העבדות והעינוי?

ההסבר לפסוק יד' - מסים ראשונים נגבו מהם בתור אזרחי המדינה; זכויותיהם עדיין נשמרו, ורק מס מיוחד נדרשו להרים תמורת זכות האזרחות במדינה, ... בשלב הבא נשללו זכויותיהם והושפלו בעיני העם בהיהפכם לעבדים, ליצורים שאין המשפט מגן עליהם. לא עוד נאמר "ויעביד פרעה", אלא "ויעבִדו מצרים" (פסוק יג) - כל העם הוסמך לנהוג בהם מנהג עבדים. ועתה נתווסף שלב שלישי: וימררו וגו'. יש עבד שעבודתו קשה, אבל היא תואמת את כוחותיו, ואינו הפקר להתעללויות מקניטות. אבל כאן, אם "פרך" מציין קשיחות מפוררת ומתשת - כוחות, ...בכך נתממשו כל שלושת הבחינות: "גירות", "עבדות" ו"עינוי", שנמסרו לאברהם במחזה (בראשית טו, יג). ושלושתן חוזרות אחר - כך ובאות לביטוי, הן ב"לשונות של גאולה", המבהירות את משמעותה של יציאת מצרים ...

שורשה של התעללות מזעזעת זו היה נעוץ במצב ה"גירות", בתפישה המוטעית, שלגר, מכוח מעמדו, אין זכויות. משום כך מראה משפט הגר שבחוק היהודי ניגוד מוחלט לכל חקיקה לאומית אחרת עד היום הזה. עשרים וארבע פעמים, כל מקום בו קבעה התורה את משפט האיש ומשפט החפץ, מועמד ה"גר" תחת חסותו המיוחדת של החוק. רמת המשפט במדינה נמדדת - לא לפי זכותו של האזרח, העשיר, ושל מי שקשריו עומדים לו, ומייצגים אותו בשעת הצורך -, אלא לפי קב הצדק המגיע לגר מחוסר ההגנה. והשוואה גמורה של הגר לאזרח היא תכונת יסוד במשפט העברי. במשפט העברי - לא המולדת מעניקה זכויות - אדם, אלא זכויות - האדם מעניקות מולדת! המשפט העברי אינו מבדיל בין זכויות האדם ובין זכויות האזרח. כל מי שקיבל על עצמו את חוקי המוסר של האנושות - את שבע מצוות בני נח - היתה לו יהודה למולדת. עיקרון זה מנתק את כבוד האדם ממקריות הלידה והגורל, וכל מקום שהתורה מכריזה על עיקרון זה, שם היא מזכירה את חיי העבדות של אבותינו במצרים. כי במצרים תחילת עצתם היתה - צמצום זכויות הזרים העבריים, ובעקבותיו, כמאליהם, באו עבדות קשה ועינויים אכזריים. וכן הדבר בכל מקום: עיוות הדין הוא ראשית לכל חטאת...."

נעבור לדיון בפרשה, הכניסה, הירידה למצרים בשבעים נפש והפיכתם לעם רב ועצום עד כדי איום על העם המצרי. נלמד על גזרת פרעה מחד ומנגד הן המיילדות והן בת פרעה יסרבו למלא את פקודתו. היוצא מן הפרשה שהאחר איני בהכרח המשעבד, ישנו הרע והמשעבד ומנגד ישנם הטובים והמצילים.

משה גדל בארמון מצרים ובכך ממשיך את תולדות חייו הבוגרים של יוסף כמשנה למלך מצרים. חיים בארמון ולא בקרב אחיו העבדים יכול ללמד על הצורך בלמידת מידת המנהיגות מבני השלטון כדי לבטא את האמירה 'אין החבוש מציל עצמו מבית האסורים', על מנת לשחרר עם של עבדים יש צורך במנהיג שלא היה עבד! יתרה על זאת, משה הגדל בארמון נזעק למעשה עוולה ומגיב בהריגת איש מצרי ולאחר שנודע הדבר נאלץ לברוח, בכך פוגש את בנות יתרו ואת חותנו לעתיד. משה מוצא עצמו כרועה צאן (כשישים שנה!) וסקרנותו מביאה אותו להביט בסנה הבוער ולקראת סוף הפרשה מוצא עצמו בעימות עם האל המתגלה אליו ונשלח חזרה למצרים על מנת לשחרר את בני ישראל!

נעיין בסמלי אי הציות המיילדות ומרים ומשה ובעמידת משה מול הסנה

סמלי אי הציות!

א.       המיילדות – שינוי, אי ציות! עבריות או מצריות – מה זה משנה ?

הפרשה פתחה בשתי מיילדות שחרגו מהנורמה 'מההרגל הנועל' ואינן מצייתות לצו המלך ! הבינו שציות לפקודה בלתי חוקית אסור !

שמות פרק א (טו) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה: (טז) וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה: (יז) וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים: (יח) וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים: (יט) וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ:(כ) וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד: (כא) וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים: (כב) וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן:

האם נוכל לומר בלב שלם, לו היינו מיילדות היינו נוהגים כמותן ? מי היו המיילדות, עבריות שהצילו את בני משפחתן או על פי דעה במדרש היו אלו מצריות שהצלו העבריות – לא בצעו את הפקודה , אך נאמר שזו הייתה פקודה בלתי חוקית בעליל !

אם כן מדוע מגיע למיילדות אלו שכר, הרי זה תפקידם ? איך נוודא שבעת הצורך לא נחטא, איך נמנע את ההידרדרות המוסרית ?

מי הן המיילדות ?

בבלי סוטה יא' ע"ב יטען שהן היו מבנות ישראל - (שמות א) "ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות" וגו' - רב ושמואל, חד אמר: אשה ובתה, וחד אמר: כלה וחמותה.  מי שאומר 'אשה ובתה', יוכבד ומרים; ומי שאומר 'כלה וחמותה', יוכבד ואלישבע.

(מובאת ברייתא המבהירה את מדרש השמות) תניא כמי שאומר 'אשה ובתה', דתניא: שפרה - זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה? שמשפרת את הולד;  הסבר אחר: שפרה - שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה - זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה? שהיתה פועה (ומוציאה את הולד);

הסבר אחר: פועה - שהייתה פועה ברוח הקודש, ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל. 

ואילו - יוסף בן מתתיהו – (קדמוניות ספר ב') מפרש שהמיילדות היו מצריות ! "והמלך פחד וצווה בעצתו של אותו אצטגנין להשליך היאורה ולהרוג כל זכר שיולד לבני ישראל, ופקד שמיילדות מצריות תשגחנה בשעת חבליהן של נשי העברים ותקפדנה על לידותיהן. עליהן היתה מוטלת החובה, לפי פקודת המלך, להיות המיילדות, הואיל ונדמה שהן לא תעבורנה על החלטת המלך מחמת היותן בנות עמו."

ב.      מרים – אחות משה, מנכיחה בשמה את מהות 'המרי' – יכולתה אל מול הסמכות

מרים – שמה מבטא את כוחו של ה'מרי' ! 'עמידה אל מול קונפורמיזם'     

מקור שמה של מרים (על פי האנציקלופדיה המקראית ) : י. לוי מסביר את מקור השם 'מרים' - צירוף של מרא – אדון, וסיומת השכיחה בשמות חוריים ין/ים,  כלומר פירוש השם 'גברת אצילה'.

הומברט מפרש על פי הלשון המצרית מרא=אהב, כלומר משמעות השם 'אהובת האל הים' .

בדרך השערה על פי הלשון האוגריתית מרר=ברך, משמעות השם 'ברוכת (האל) הים'

נלמד על מהותה כזו המבטאת 'עמידה על המשמר – אחריות ומעורבות' וכן 'עמידה אל מול סמכות האב, ובעלת היכולת להביא לשינוי!

סיפורה של מרים מתחיל בצורה אנונימית "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ " (שמות ב', ד') מרים אחותו הבוגרת צופה בהטמנת אחיה בתיבת גומא ביאור ואינה פורצת בבכי או מסתלקת כי אם עומדת – צופה לראות מה יעשה לו !

המדרש מעצים את התנהגות האחות ודורש את תחילת הסיפור בהשפעתה של הבת – מרים.      וַיֵּלֶךְ   אִישׁ   מִבֵּית   לֵוִי  וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי: וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים: וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד  וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר: וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ:

וכך דורש התלמוד ( סוטה דף יב ע"א) : (שמות ב) "וילך   איש   מבית   לוי " - להיכן הלך?  אמר רב יהודה בר זבינא: שהלך בעצת בתו. תנא: עמרם גדול הדור היה, כיון שראה שגזר פרעה הרשע "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", אמר: לשוא אנו עמלין! עמד וגירש את  אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר  אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות! פרעה לא גזר אלא בעוה"ז, ואתה בעוה"ז  ולעוה"ב! פרעה הרשע, ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת,  שנאמר:  (איוב כב) "ותגזר אומר ויקם לך"! עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן. 

התלמוד ממשיך ודורש (סוטה דף יב' ע"ב) בעת יציאת מצרים מיד לאחר קריעת ים סוף הנשים בניצוחה של מרים יוצאים בשירה והכתוב מייחס את מרים כאחות אהרון ולא כאחות משה האח הצעיר, על כך דורשת הגמ': "(שמות טו) "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן "וגו' - אחות אהרן ולא אחות  משה? אמר רב עמרם אמר רב, ואמרי לה אמר רב נחמן אמר רב: מלמד, שהייתה מתנבאה כשהיא  אחות אהרן (ועדיין משה לא נולד), ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל; וכיון שנולד משה, נתמלא כל הבית כולה אור, עמד  אביה ונשקה על ראשה, אמר לה: בתי, נתקיימה נבואתיך!  וכיון שהטילוהו ליאור, עמד אביה וטפחה על  ראשה, אמר לה: בתי, היכן נבואתיך! והיינו דכתיב:  (שמות ב) "ותתצב אחותו  מרחוק לדעה מה יעשה לו ",  לידע מה יהא בסוף נבואתה. 

עמידה אל מול סמכות/גזרת פרעה מלך מצרים     

המדרש שראינו לעיל מחדד את הדרשות ואומר שאחת המיילדות פועה הלא היא מרים ובזכות עמידתה של מרים/פועה כנגד אביה עמרם וכנגד פרעה מלך מצרים ישראל נגאלו:

המדרש (פסיקתא רבתי (איש שלום) פרשה מג') דורש את הפסוק בתהילים על כוחה של מרים (הילדה בת ה'שש')- הלא הוא פסוק מה'הלל' הנאמר בסדר פסח:  "מושיבי עקרת הבית " א"ר ברכיה בשם ר' שמואל בר נחמן זו יוכבד, וכי עקרה היתה, הרי ילדה אהרן ומרים, אלא את מוצא  בשעה שגזר פרעה "כל הבן הילוד היארה תשליכוהו"  (שמות א' כ"ב)  

כיון ששמע עמרם כן הוא ובית דינו,  באותה שעה גזרו ומנעו ישראל מפרייה ורביה, והוציאו את נשיהם, "את נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה" (מיכה ב' ט'), לפיכך קורא אותה את יוכבד עקרה שנתעקרה מביתה,

מרים היתה אותה שעה בת שש שנים ואמרה אבא, אבא, פרעה היה טוב לישראל יותר ממך, למה, פרעה גזר בזכרים ואת בזכרים  ובנקיבות, פרעה גזר ספק נתקיימה גזירתו ספק לא, ואתה גזרת ונתקיימה גזירתך,

כיון ששמע עמרם את  דבריה הביא אותה לפני סנהדרין ואמרה לפניהם, ואמרו לו עמרם אתה אסרת ואתה צריך להתיר את  הדבר,

אמר להם ומה אתם אומרים לי נחזור בחשאי,

אמרו לו ומי מודיע לכל ישראל, א"ר יהודה בר זבידא  הושיבה עמרם בפוריא והיה אהרן מכאן ומרים מכאן טוענים קורקנות ומהלכים לפניה, ורוח הקודש צווחת  "מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה",

ולמה עשה עמרם כן, כדי שידעו ישראל ויחזירו את נשיהם, וכיון  שראו אמרו שירה להקב"ה, ולא אמרו שירה אלא אמרו עכשיו משה הגואל נולד ואנו נגאלים  ממצרים 'הללו' "הללויה בצאת ישראל ממצרים ". 

לדעת מדרשים אלו הגאולה ממצרים החלה כאשר הבת מרים בת שש פוקחת את עיני אביה וגורמת לו לא להיכנע לפרעה אלא להמשיך ולהאמין בגאולה.

ג.       בת פרעה – חמלה על בן העבריות – מפגש משה ובנות יתרו – איש מצרי?! 

שמות פרק ב' (ה) וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ: (ו) וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה: (ז) וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד:

(ח) וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד: (ט) וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ: (י) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ:

בת פרעה קוראת לו בשם – משה!

ויקרא רבה (מרגליות) פרשת ויקרא פרשה א', ג'  - ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי ור' חמא אבוה דרבי הושעיה בשם ר', לא ניתן ספר דברי הימים אלא לידרש. "וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְאֶת יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד": (דברי הימים א', ד', יח'). "ואשתו היהודיה", זו יוכבד. וכי משבטו שליהודה היתה והלא מלוי היתה ולמה נקרא שמה היהודיה, על שום שהעמידה יהודים בעולם. ילדה את 'ירד', זה משה.

ר' חננא בר פפא ור' סימון. ר' חננא אמר 'ירד' שהוריד את התורה מלמעלה למטה. ד"א ירד שהוריד את השכינה מלמעלה למטה. אמ' ר' סימון אין לשון ירד אלא לשון מלוכה. ...אלה בני בתיה בת פרעה. ר' יהושע דסיכנין בש' ר' לוי אמ' לה הקדוש ברוך הוא לבתיה בת פרעה, משה לא היה בנך וקראת אותו בנך, אף את לא את בתי ואני קורא אותך בתי. אלה בני בתיה... (עשר שמות היו לו ואחד מהם 'משה') אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה – חייך, מכל שמות שנקראו לך איני קורא לך אלא בשם שקראתה לך בתיה בת פרעה. "ותקרא שמו משה" (שמות ב, י). "ויקרא אל משה". (ויקרא א')

משה בורח לאחר הריגת האיש המצרי ופוגש את בנות יתרו ליד הבאר -  (טו) וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר: (טז) וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן: (יז) וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם:

(יח) וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם: (יט) וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן: (כ) וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם: (כא) וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה: (כב) וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה: פ

מדרש מפתיע בנועזותו טוען שמשה מתחייב בפני יתרו - לתת את הבן הבכור לשרת בעבודה זרה!

מכילתא דרבי ישמעאל פרשת יתרו א' - על הפסוקים (שמות יח') (א) וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן משֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם: (ב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת משֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ: (ג) וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה: (ד) וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה:

האמירה על גרשום שנולד בארץ נוכריה נדרשת: - "ואת שני בניה... נכריה". רבי יהושע אומר "נכריה" היתה לו ודאי.  רבי אלעזר המודעי אומר בארץ נכריה,

אמר משה - הואיל וכל העולם עובדי עבודה זרה, אני אעבוד לפני מי שאמר והיה העולם, שבשעה שאמר משה ליתרו 'תן לי צפורה בתך לאשה', אמר לו יתרו: קבל עליך דבר זה שאומר לך ואני נותנה לך לאשה. אמר לו: מהו?

אמר לו: בן שיהיה תחלה, יהיה לעבודה זרה, מכאן ואילך לשם שמים, וקבל עליו.

אמר לו: השבע, וישבע לו, שנאמר (שם ב') "ויואל משה", אין 'אלה' אלא לשון שבועה שנא' (ש"א י"ד) "ויואל שאול את העם לאמר", וכתיב (מ"ב ה') "ויאמר נעמן הואל וקח ככרים", לפיכך הקדים המלאך להרוג את משה..."

האם אכן זה היה גורל צאצא משה? – מפתיע יהיה למצוא מקבילה, לביטוי 'ויואל' - 'ויואל משה ' ולהלן נראה 'ויואל הלוי' !

שופטים פרק יז' - (א) וַיְהִי אִישׁ מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ מִיכָיְהוּ: (ב) וַיֹּאמֶר לְאִמּוֹ אֶלֶף וּמֵאָה הַכֶּסֶף אֲשֶׁר לֻקַּח לָךְ <ואתי> וְאַתְּ אָלִית וְגַם אָמַרְתְּ בְּאָזְנַי הִנֵּה הַכֶּסֶף אִתִּי אֲנִי לְקַחְתִּיו וַתֹּאמֶר אִמּוֹ בָּרוּךְ בְּנִי לַה': (ג) וַיָּשֶׁב אֶת אֶלֶף וּמֵאָה הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ וַתֹּאמֶר אִמּוֹ הַקְדֵּשׁ הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַכֶּסֶף לַה' מִיָּדִי לִבְנִי לַעֲשׂוֹת פֶּסֶל וּמַסֵּכָה וְעַתָּה אֲשִׁיבֶנּוּ לָךְ:

למצוא את שם ה', האם ובנה מיכה רוצים לעבוד את ה' !

 (ה) וְהָאִישׁ מִיכָה לוֹ בֵּית אֱלֹהִים וַיַּעַשׂ אֵפוֹד וּתְרָפִים וַיְמַלֵּא אֶת יַד אַחַד מִבָּנָיו וַיְהִי לוֹ לְכֹהֵן: (ו) בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה: פ

 (ז) וַיְהִי נַעַר מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה מִמִּשְׁפַּחַת יְהוּדָה וְהוּא לֵוִי וְהוּא גָר שָׁם: (ח) וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ מֵהָעִיר מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בַּאֲשֶׁר יִמְצָא וַיָּבֹא הַר אֶפְרַיִם עַד בֵּית מִיכָה לַעֲשׂוֹת דַּרְכּוֹ: (ט) וַיֹּאמֶר לוֹ מִיכָה מֵאַיִן תָּבוֹא וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֵוִי אָנֹכִי מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וְאָנֹכִי הֹלֵךְ לָגוּר בַּאֲשֶׁר אֶמְצָא: (י) וַיֹּאמֶר לוֹ מִיכָה שְׁבָה עִמָּדִי וֶהְיֵה לִי לְאָב וּלְכֹהֵן וְאָנֹכִי אֶתֶּן לְךָ עֲשֶׂרֶת כֶּסֶף לַיָּמִים וְעֵרֶךְ בְּגָדִים וּמִחְיָתֶךָ וַיֵּלֶךְ הַלֵּוִי: (יא) וַיּוֹאֶל הַלֵּוִי לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיְהִי הַנַּעַר לוֹ כְּאַחַד מִבָּנָיו:

שופטים פרק יח  - (א) בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל וּבַיָּמִים הָהֵם שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת כִּי לֹא נָפְלָה לּוֹ עַד הַיּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה: ס

... (כט) וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הָעִיר דָּן בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל וְאוּלָם לַיִשׁ שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה: (ל) וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפָּסֶל וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ: (לא) וַיָּשִׂימוּ לָהֶם אֶת פֶּסֶל מִיכָה אֲשֶׁר עָשָׂה כָּל יְמֵי הֱיוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים בְּשִׁלֹה:

תוספתא סנהדרין פרק יד'  - כיוצא בו "ויהונתן בן גרשם בן מנשה", וכי "בן מנשה" הוא, והלא 'בן משה' הוא, ולמה ניתלה דבר במנשה אלא מלמד שתולין חובה בחייב:

סיפור דומה מופיעה במדרש התימני (מאה 13 – המדרש הגדול) ונמצא בנוסח דומה ב'אגדת אבא גוליש', מתוך: 'מקור ישראל' -   מעשה. תנו רבנן. אמר ר' פינחס: מעשה היה בדמסקיה (בדמשק) שהיה שם בית צלם אחד. והיה לו כומר ושמו אבא גוליש. והיה משמש לפני הצלם שנים הרבה. פעם אחת הגיעוֹ אננקי (=דוחק) שלצער. צעק לפני הצלם ימים הרבה ולא הועיל לו.

אחר כך יצא לחוץ בלילה ואמר: "רבונו שלעולם, שמע תפלתי ופדני מצרתי." ונתרפא.

גנב עצמו ובא לו לטבריה ונתגייר. והיה מרדף אחר המִצְוֹת. נתמנה פרנס על העניים.

כיון שנכנסו מעות תחת ידו, הידים שהיו למודות למשמש כשהיה בבית הצלם. התחילו להיות ממשמשות בקדש. מיד חשש באחת מעיניו ונסמית.

שוב שלח ידו בהקדש וחשש בשנייה ונסמית. והיו בני מקומו באין לטבריה ורואין אותו שהוא סומא. ואומרין לו: "אבא גוליש, מה ראית שהיית שוחק בצלם ומניח אותו. ולא היה גובה ממך וכן אחרים. וכן אחרים."

מח עשה? אמר לאשתו: "עמדי עד שנלך לדמשק."

ואחזה בידו והיו מהלכין. כיון שהגיעו לעיירות שבתחום דמשק היו מתכנסין עליו ואומרין: "הרי אבא גוליש. יפה עשה לך הצלם שסימא את עיניך."

אמר להן: "אני לא באתי אלא לבקשו ולהשלים לו שמא יפתח לי עיני."

והיה שוחק עליהן עד שנכנס לדמשק. כיון שנכנס, נתכנסו עליו אכלוסי דמשק. אמרו לו: "מרי אבא גוליש, מה אתה עושה?"

אמר להן: "מה שאתם רואין."

אמרו לו: "סבור אתה שאתה מלעיג בצלם – אף הוא מלעיג בך יתר."

ושיחק בהן ואמר להן: "להשלים לו באתי. שמא ירחם עלי. אלא לכו קבצו כל בני המדינה."

נתכנסו חיילות חיילות על הגגות ועל הארץ ובתוך הבית לראות לאבא גוליש.

כיון שנתמלא בית עבודה זרה אמר לאשתו שתעמידו על העמוד שהיה מכיר שם. הלך ועמד עליו ואמר להן: "אחי בני דמשק, בשעה שהייתי כומר ומשמש לצלם הזה, היו בני אדם מפקידין אצלי פקדונות, והייתי כופר בהן, לפי שאין לצלם עיניים לראות. ולא אוזניים לשמוע, כדי שיפרע ממני. עכשיו הלכתי אצל מי שעיניו משוטטות בכל העולם ולא יבצר ממנו מזימה. וביקשו ידי לעשות ולמשמש וליטול כמו שהייתי למד. ולא הספקתי לעשות עד שנפרע ממני. לפיכך סימא את עיני."

אמר ר' פינחס הכהן בן חמא: לא ירד מן העמוד עד שהאיר לו הקב"ה את עיניו, וכפל כבודו ומוראו על הבריות, כדי שיתקדש שמו בעולם. ונתגייר מן האומות אלפים ורבבות. וזכו להסתופף תחת כנפי השכינה על ידו. מקור: גסטר, ספר המעשיות, לייפציג, 1896, סיפור 131, עמ' 91-90 מספר סידורי: 925 (57), עמוד: 120 במהדורה האנגלית

ד. מעמד הסנה - משה המנהיג בה' הידיעה, רועה צאן 'אחר המדבר' ובהסבר המדרש על מנת להמנע מן הגזל יצא לרעות את הצאן רחוק ממקום יישוב. כמו כן תכונות הרועה הדואג לכל טלה וטלה מכשירה אותו לדאוג לעם ככלל וכאוסף פרטים.

רגע ההתגלות מתואר בבואו אל הר האלוהים – שמות פרק ג (א) וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה: (ב) וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל: (ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה: (ד) וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: (ה) וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא: (ו) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים: (ז) וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו: (ח) וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: (ט) וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם:

ר' משה מקוברין אומר – כל אחד ובכל מקום חייב לערוך חשבון – מהו המנעול ומהו ההרגל הנועל אותי ?

'הקדוש ברוך הוא אומר לכל אדם ואדם כשם שאמר למשה: "של נעלך מעל רגליך" – של את המנעול מעל הרגליך, ותכיר כי המקום אשר אתה עומד עליו – אדמת קודש הוא, חייב אתה לידע ולזכור, בכל מקום ובכל עת, את קדושתו יתברך.'

'של נעליך' – ביטוי/פסוק זה נאמר למשה רגע לפני גאולת מצרים וכן נאמר ליהושע רגע לפני כיבוש הארץ - יהושע פרק ה  (יג) וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ: (יד) וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה' עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ: (טו) וַיֹּאמֶר שַׂר צְבָא ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כֵּן:

מכאן - שבבואך לגאול או להיגאל, או כאשר אמור אתה לצאת למלחמה - עליך להיזהר שמא חושב אתה בקיבעון, צא מזה -  'של את המנעולים מן ההרגלים'.

מה מלמד הסנה?  נראה להלן כמה וכמה פירושים: א. סמל של קוץ, לכאורה סופו של כל חומר להתכלות, אך ישנה הבטחה לישראל שלא יכלו! ב. – ה' מעיד על הזדהותו עם כאב ישראל כאח תאום. ג. סמל להכרה בקיומם של העשוקים והזדהות עמם. ד. במיוחד, פרשנות שהסנה מבטא את אי היכולת של ישראל לפרגן איש לרעהו ולהפך הכרה בעובדה המצערת שישנם מלשינים ומוציאי דיבה בתוך העם ובכך הסנה מבטא את הצורך שיש לכלותם מן המחנה!

1.      "הסנה בוער ואיננו אוכל" – סמליותו של הקוץ – הסנה. משה חושש שעם ישראל יכלה במצרים - שמות רבה (שנאן) פרשה ב', ה' - " "וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל" (שמות ג'). ...ולמה הראה לו הקב"ה למשה בענין הזה?  לפי שהיה מחשב בלבו ואומר שיהיו המצריים מכלין את ישראל, לפיכך הראהו הקב"ה אש בוערת ואיננו אוכל - כך המצריים אינן יכולין לכלות את ישראל. "

2.      ה' שותף לכאב – כאח תאום החש מה קורה לתאומו שמות רבה (שנאן) פרשה ב', ב', ה'  - אמר ר' ינאי: מה התומין הללו אם חשש אחד מהם בראשו חבירו כך, כביכול אמר הקב"ה: "עמו אנכי בצרה" (תהלים צא'), ואומר: "בכל צרתם לו צר" (ישעיהו סג'). אמר ליה הקב"ה: אם אי אתה מרגיש שאני שרוי בצער, כשם שישראל שרויין בצער, הוי יודע ממקום שאני מדבר עמך, מתוך הקוצים. כביכול שאני שותף עמן בצערן - ["וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה"].

3.      הסנה סמל לעשוקים, להבת האש לעושקים – כך יסביר 'פילון' – (על חיי משה א' 65 – 70) ויהי בנוהגו את הצאן אל מקום משופע במים ובעשב, המרבה להצמיח ירק גם לכבשים. הגיע משה לערוץ אחד וראה מראה פלאים, היה שם סנה, מן צמח קוצני ותשוש, ובלא מצית בער פתאום. אולם אף שנאפף כולו מן השורש ועד לצמרת, להבה עזה כפורצת מאיזה מעיין, נשאר הסנה שלם ולא נשרף, כאילו היה איזה עצם חסין, לא נאכל באש אלא ניזון מן האש. ובתוך הלהבה הייתה איזו דמות כלילת יופי, שונה מכל דבר הנראה לעין – צלם מקרין אור מבהיק יותר מאש. יכול שנניח כי היה זה דיוקנו של האל ההווה. אך הבה נקרא לו מלאך שהרי בחזיון הפלאים בישר את הבאות בדממה הברורה מקול.  כי הסנה הבוער הוא סמל לעשוקים, ולהבת האש – לעושקים, וזה שהחומר הבוער אינו נאכל מרמז שלא יושמדו העשוקים בידי תוקפיהם, אלא תקיפתם של אלה כלא הייתה וללא תועלת, והם לא ייפגעו ממזימתם, המלאך הוא סמל השגחת האל, המסיר בדומיה רבה את הסכנות הנוראות, מעבר לכל ציפייה.  אבל עלינו לבדוק את המשל במדויק, הסנה, כאמור, הוא צמח תשוש, אבל קוצני מאוד, ואך ייגע בו איש ייפגע. הוא לא נאכל באש במכלה מטבע ברייתה, אדרבא, נשמר על ידיה ונשאר כפי שהיה קודם שנדלק, ולא הפסיד כלום, אלא זכה ליתר זוהר. כל זה הוא מעין תיאור של מצב האומה כפי שהיה בימים ההם, האומר בקול רם, כביכול, לאלה הנתונים בצרה: 'אל ייפול רוחכם, חולשתכם היא עוצמתכם, והיא תדקור ותכה ברבבות. המשתוקקים לכלות את זרעכם יהיו לכם. שלא מרצונכם, לישועה ולא לכלייה. לא תרע לכם הרעה, אלא כאשר יחשבו להשמידכם לחלוטין, אז תזרח תהילתכם לתפארת'. מאידך האש שהיא עצמות מכלה, מוכיחה את אכזרי הלב: 'אל תתנשאו בשל עוצמתכם, ראן את מפלתם של כבירים בלתי מנוצחים והשכילו, הלהבה שבכוחה להבעיר, בוערת כעץ. ואילו העץ שהוא בעיר מטבעו, מתגלה מבעיר כאש'. 

4.       מפתיע בפרשנות יהיה ה'כלי יקר' – ר' שלמה אפרים מלונטשיץ (1550? – 1619) דבר אחר, רמז למה שנאמר אכן נודע הדבר. מפני מה ישראל שרויין בצרה יותר מכל האומות לפי שיש בהם דלטורין (מלשינים) משמיעים קול ענות בחרופים וגדופים על שכבי וערי, (סנהדרין כט ע"ב) כקוצים הללו המשמיעים קול כשהוא בוער באש כך ישראל אפילו בזמן שאש הצרות מתלקחת סביביו מ"מ (מכל מקום) כל אחד לחבירו קוץ מכאוב וסילון ממאיר כמנהג דורות הללו ותמיד משמיעים קול כקול הסיר כמ"ש (קהלת ז ו) "כי כקול הסירים תחת הסיר כן קול הכסיל",  וזו עיקר הסיבה לישראל להיות בגלות מצד השנאה והקנאה שביניהם יותר מבכל האומות, ובעלי הלשון השמיעו את כל ישראל אין נקי כי תצא אש המחלוקת מסלע המחלוקת האבות מבערים אש והבנים מלקטים עצים ע"כ (על כן) בערה בהם אש ה', לכך נאמר "והסנה איננו אכל", כי אע"פ שאש התלאות יבער ביעקב מ"מ מציאת הסנה נשאר קיים בכל דור ואיננו אכל כי לא יכלו הקוצים מן כרם ה' צבאות בית ישראל:

סיפורו של ר' מאיר מפרמישלאןמהו מקור צרותיהם של ישראל ? מתוך: סיפורי יעקב, יעקב סופר מדוברמיל, הוסיאטין תרס"ד,  סימן כח'

ר' שמשון מוינה והקיסר האוסטרי אציין בביקורת שתיאור האישה ומחשבותיה בסיפור קשה!

הצדיק המפורסם שמשון מעיר וויען הנקרא ר' שמשון וויענער היה חשוב למלכות.  פעם אחת שאל אותו הקייזער: מדוע עם בני ישראל הם משוקעים בגלות זה זמן כביר ואיזה חטא גרם להם זאת.  ויען ר' שמשון ויאמר: אין זה אלא מפני קנאת ושנאת חנם. ולא האמין בזה הקייזער ויאמר, כי אם לא יתן לו תשובה נכונה עד שלושת ימים אז נקום ינקם בעם בני ישראל. וכשמוע ר' שמשון וויענער את דברי הקייזער הלך לביתו ועשה שאלת חלום והודיעו לו מן השמים אשר התשובה הראשונה היא תשובה נכונה וברורה ואמיתית ובל ישיב מדבריו הראשונים והקייזער ממילא יאמין. ויהי יום אחד בתחילת החורף נפל שלג גדול אשר אז הדרך של חייתו יער לרוץ ביער, וילך הקייזער עם יועציו ליער לצוד ציד והלכו כמה פרסאות מהעיר ליער וייפרדו איש מעל אחיו לחפש אחר חיות לצודם. וגם הקייזער פרד מהם ותעה ביער עד לעת ערב. והם לא ידעו כי הקייזער תועה בחושבם כי הלך לביתו.  ויהי כאשר הלך ביער בלילה ראה מרחוק אור מאיר כי היה קרוב לכפר שעמד בעבר הנהר. הלך הקייזער עד שבא לנהר ופשט את מלבושיו ועבר הנהר ויבוא לעבר הנהר ערום ויחף והיה קר לו מאוד כי הלך רק בכתונת ובמכנסיים והלך בכפר מבית לבית וכבר נסגרו הדלתות עד שמצא ערל אחד פתחו פתוח. ויהי כאשר ראה אותו הערל נבהל ממנו כי חשב אולי רוח או שד הוא ויגרש אותו. ויאמר (הקייזער) בלבו : אם אלך אצל הערלים יעשו לי כולם כמו זה הערל, אלך אצל היהודי באכסניא בוודאי יעשה חסד עמי. וכן עשה. הלך לבית אכסניא של יהודי ופתח לו הדלת והכניסו.  ותאמר לו אשתו בלשון עברית: אולי יגנוב הערל אצלנו מעות או כלים.  ויאמר האיש על כול זה צריכים אנו ליתן לו מקום כי הוא איש כמו שאר האנשים. ויאמר הקייזער שיתנו לו צלוחית יי"ש (יין שרף) עם קיכעל (עוגיה) ונתנו לו ואחר כך קפץ על התנור באומרו שמאוד קר ונתן לו האיש הפעלץ (הפרווה) שלו שיתכסה עמו.  ותאמר לו אשתו עוד הפעם: הערל הזה יגנוב הפעלץ ויברח.  ויאמר האיש: הנה לא אכבה את הנר ואהיה נעור כל הלילה. בהשכמת הבוקר ויקום האיש לומר תהילים ושירות ותשבחות,  שאל אותו הקייזער אם הכפר רחוק מוויען וכמה פרסאות יש מוויען.  ויען האיש: ד' פרסאות היא.  ויבקש האיש שישכור לו עגלה לנסוע עמה לוויען.  ויען האיש ויאמר: אנוכי יש לי עגלה קטנה וביכולתי להוליכך לוויען.  ויאמר: כן, אסע עמך, נקבה נא שכרך.  ויאמר שרוצה ד' פערציגער. ויאמר שיתן לו ובאופן שיתן לו הפעלץ לכסות עצמו על הדרך. ותאמר אשתו בלשון עברית: הנה האיש הערל יהרוג אותך בדרך ויקח הפעלץ ולא ישלם לך בעד היי"ש ובעד הקיכעל ויברח.  ויען האיש ויאמר לאשתו: בל תפחד, הוא כמו שאר האנשים. ויסעו העיר וויען. ובבואם העירה שאל האיש את הקייזער: לאן אתה רוצה שנעמוד בשם? ויען הקייזער ויאמר: אצל חצר המלך. ויאמר האיש: בוודאי ענוש יענישו אותנו אם אנחנו נעמוד שם. ויאמר הקייזער: אל תירא ואל תחת אני אתרץ את הכול. ויבואו עד שער המלך. קפץ המלך מהעגלה וינס הבייתה כך לבוש עם הפעלץ, וכל בני ביתו של הקייזער שמחו מאוד עמו.  האיש בעל העגלה עמד בחוץ ויירא מאוד כי פקד המלך להכניסו הביתה. ויהי בראותו שמכניסים אותו לבית המלך פחד מאוד.  ויאמר המלך: בל יירא כי לא אעשה לו מאומה רק אדבר עמו דברים אחדים. ויבוא לפני המלך וישאל אותו המלך: מכיר אתה אותי? ויען האיש ויאמר: אדוני המלך, אנוכי לא ראיתיך מעודי עד היום הזה. ויאמר המלך: אבל אנוכי מכיר אותך היטב ואני יודע מעמדך וגם מהכלים והמטלטלין שלך איך ובכמה כמות, ויאמר לו הכול. ויען האיש ויאמר: אין חכם כחכמת המלך, הלוא יודע הוא מה בחדרי בית של בן כפר. ויאמר המלך: הלילה הזה הייתי בבית מלונך והחיית אותי. וסיפר כל הדברים לפני שריו ויועציו איך הנוכרים סגרו הדלתות ואיך ישראל הזה החיה אותו.  וישאל אותו המלך: כמה מגיע לך בעד היי"ש והקיכעל ובעד שכר העגלה, יעשה עמו חשבון. גם שאל אותו: מה שאלתך בעד הטובה שעשית לי. עמד ושתק ולא ענה כלום. שאלו אותו: רצונך עשרה כסף? שתק.  ויאמרו: אולי חמישים, מאה, שתק.  אולי אלף או מאה אלפים, כסבורים הם שאינו מרוצה.  ויאמרו: אולי רצונך גיטער (אחוזה) עם שדות וכרמים, ולא ענה להם.  ויאמרו: אם אינך מסכים לקבל המתנות שרצון אדונינו המלך ליתן לך נשלם לך כפי החשבון ולא יותר. ויען האיש ויאמר: כל זה אינו שווה לי כנגד הטובה שרצוני שאדוני המלך ימלא לי שאלתי ויעשה את בקשתי בדבר היהודי הדר בכפר השני הסמוך לכפר לשי ושמו ראובן, והוא בא בכל שבוע לכפר שלי לקנות כל הסחורות ועורות ושאר עניינים. יפקוד המלך פקודתו למחות בו שלא יבוא עוד מעתה ועד עולם לכפר לקנות.

ויהי כאשר שמע המלך את דבריו אמר: עתה אני רואה כי כן ר' שמשון דובר. כי הקנאה והשנאה בין האחים ישראל גדול מאוד. והודה לדברי ר' שמשון. וקרא את ר' שמשון.     

ור' שמשון עשה החשבון מהקייזער נגד האיש והקייזער נתן לו מתנות רבות ויקרות. והאיש הלך לדרכו לשלום. זכות ר' שמשון וויענער יגן עלינו ועל כל ישראל.

ה. נחתום בסירובו של משה להתנדב ולבצע את דבר האל ועונה לה' - (יג) וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח: (יד) וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בְּמשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ: (טו) וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְעִם פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן: (טז) וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים: (שמות פרק ד')

חשוב לראות שהתגלות ה' למשה הייתה בסנה ואילו ההתגלות לאהרון הייתה ציווי פשוט – לך פגוש את אחיך, אהרון הלך ופגשו.

שואל המדרש - והיכן נפרע לו – מה היה מחיר הדחייה/סירוב! האם היה זה בעת חנוכת המשכן או שהיה זה בדחיית בקשתו להיכנס לארץ כנען!?

ויקרא רבה (וילנא) פרשת שמיני פרשה יא' - אמר רב שמואל בר נחמן כל שבעת ימי הסנה, היה הקדוש ברוך הוא מפתה את משה שילך בשליחותו למצרים, הה"ד (שמות ד') "גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך", הרי ששה ובשביעי אמר לו – "שלח נא ביד תשלח",

אמר לו הקדוש ברוך הוא – משה! את אומר "שלח נא ביד תשלח", חייך שאני צוררה לך בכנפיך.

אימתי פרע לו  רבי ברכיה אמר ר' לוי ור' חלבו,

ר' לוי אמר - כל ז' ימי אדר היה משה מבקש תפלה ותחנונים שיכנס לא"י ובשביעי אמר לו (דברים ג') "כי לא תעבור את הירדן הזה".

ר' חלבו אמר - כל ז' ימי המילואים היה משמש בכהונה גדולה, וכסבור שלו היא, בז' אמר לו לא שלך היא, אלא של אהרן אחיך היא, הה"ד "ויהי ביום השמיני".

 

נמצאנו למדים מן הפרשה –

האחר (מיילדות/בת פרעה) אינו בהכרח מאיים! אי ציות הוא המבוקש!

מרים – האחות בעלת תפקיד חשוב, תחילת הפרשה/הספר מצביע על תפקיד הנשים בשהייה במצרים ובמידה לא מבוטלת בתהליך הגאולה!

משה – גדל בארמון מצרי, מזדהה עם תוארו בפני בנות מדיין, מוכן שבנו יוקדש 'לעבודה זרה' (נכדו יכהן בפסל מיכה שבספר שופטים!) עומד מול הסנה ורק לאחר משא ומן (לא קל) מקבל את השליחות. על 'סירובו' ייענש בלשון המדרש, כלומר לא כל 'אי ציות' ייתפס כחיובי!

הסנה – סמל של דאגה לחומר, לזולת ואולי כמראה למצבה הקיומי של העם, ישנם קוצים בכרם, בתוך החברה אין אנו יודעים כיצד לעזור ולתמוך!

וזה יהיה הפתיח לספר הגאולה – ללמוד כלשונו של הרש"ר הירש – הזכויות מוקנות לאדם מעצם מהותו כאדם ולא המולדת מקנה לאדם את זכויותיו!