פרשת ויחי שנת התעש"ה? ברכת 'יעקב' או 'ישראל' ליוסף בנו ולנכדיו – למשמעות שיכול הידיים ולשכם!

פורסם על ידי: fox1shlomo

תוייג ב לא תוייג 

fox1shlomo

פרשת ויחי שנת התעש"ה?

ברכת 'יעקב' או 'ישראל' ליוסף בנו ולנכדיו – שיכול הידיים – כמאבק בבכורה?

'שכם... בחרבי ובקשתי'

פרשת ויחי חותמת את ספר בראשית ואנחנו קוראים את הפרשה יומיים לאחר עשרה בטבת, אנחנו יומיים תחת המצור של מלך בבל, האם נראה את הכתובת החקוקה על הקיר?

בשבוע שעבר ירדנו למצרים והשבוע נקרא על יעקב הפוגש את בנו יוסף ומברך את נכדיו, מברך את בניו כפרידה מן החיים וברקע מצרים, עדיין כמגורים המונעים רעב ולא בתחושת גלות. בסוף הפרשה יעלו בני ישראל לכנען על מנת לקבור את אביהם ולא ישארו בכנען כי אם ישובו למצרים.

השובע יוקרן הסרט '12 שנות עבדות' ודומני שאלו 210 שנות עבדות ישראל במצרים, לא שמים לב ואנחנו בתוך שיעבוד!

מתי נתעורר?

הכתוב מחליף בין שמות אבי האומה – יעקב, ישראל – כך פותחת הפרשה -

בראשית פרק מז' – (כח) וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה: (כט) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם: (ל) וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעְשֶׂה כִדְבָרֶךָ: (לא) וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה:

פרק מח - (א) וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם: (ב) וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה: (ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי: (ד) וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם: (ה) וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי: (ו) וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם: (ז) וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם: (ח) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה: (ט) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם: (י) וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם: (יא) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ: (יב) וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו אָרְצָה: (יג) וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו: (יד) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר: (טו) וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (טז) הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: (יז) וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה: (יח) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ: (יט) וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם: (כ) וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה: (כא) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם: (כב) וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי: פ

השם יעקב - מבטא עקבוביות, דרך לא ישרה אך בה בעת יסמל י' – עקב, האדם מקבל על עצמו עול שמיים, קיומו של הבורא והוא עצמו בעקב, שפלות רוח!

השם ישראל – מבטא 'לי ראש', כלומר סמל של התנשאות אך בה בעת יסמל /שיר אל' – כלומר, האל הוא הגבוהה והוא השיר ואילו האדם נחות הימנו.

הכתוב מחליף בין השמות ועלינו לברר מתי יעקב מבטא שפלות ומתי שררה וכן לגבי השם ישראל?

כך גם שמות ילדי יוסף – מנשה ואפרים, מנשה מסמל את הנשייה, השכחה, יוסף נשכח, שכח את עמלו ובית אביו או שהוא כבעל חוב לעברו ואילו השם אפרים מבטא הפרייה!

יעקב מברך ומשכל את ידיו – יסביר ה'שפת אמת', הרבי מגור – ישנה כאן דרשה על הפסוק (שזה עתה שרנו 'מי האיש החפץ חיים....') 'סור מרע ועשה טוב' – האם סדר הכתוב היא דרך הפעולה, ראשית יש לסור מרע ורק אח"כ עלינו לעשות טוב או שמא באם נעשה טוב, הרע ייעלם!

יעקב משכל את ידיו על מנת להבהיר – עלינו לעשות טוב והרע ייעלם!

אך יעקב אינו משכל את רגליו או אינו מחליף את מקומותיהם של הנכדים, מכאן עלינו לשים לב, לא תמיד אפרים קודם למנשה, אלא, אפרים הוא התיאורטיקן, איש ההגות וההנהגה כיהושע משפט אפרים ואילו מנשה הוא איש המעשה, ואכן בתיאור הכניסה לארץ שבטו יוביל לפני אפרים ושבטו יפוצל לשניים – השפעתו תהיה גם בעבר הירדן המזרחי והן בעבר הירדן המערבי!

ברכת יעקב ליוסף נחתמת באמירה - וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי

מהו 'שכם אחד על אחיך'?

האם הכוונה לנחלתו בעיר שכם או שיש כאן רמז לדברים שארעו במהלך הדורות בשכם, תזכורת אזהרה ממעשה שכם, או כפרשנות חסידית שכ"ם – ראשי תיבות של שולחן, כסא ומנורה – כלומר דאגות חומריות, הבטחה של יעקב בברכת החומריות! או כפי שהזכרנו בשבוע שעבר – ראשי תיבות של מלכות האל בעולם – שכ"ם – שם כבוד מלכותו, כלומר יעקב מרגיע את בניו ובניו – אני יעקב מודע לכך שנשארתם מאמינים!

מתי השתמש יעקב בחרב ובקשת?

ישנו מדרש מובא בפי רש"י המתאר את יעקב יוצא להגן על שמעון ולוי לאחר מעשה שכם, ובכך יש תיאור שאינו מצוין במקרא אך כך ארע. ובכך 'חרב' – כוונתו בקרב פנים מול פנים, ובקשת – ירי מרחוק. רוב המדרשים מסבירים שהכוונה כמטפורה – זה הנשק  היהודי – תפילה ובקשה!

תפילה כאומנות יהודית – חרבי וקשתי – תפילה ובקשה!

כך בקריעת ים סוף מסביר המדרש (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויהי פרשה ב')  - "וישאו בני ישראל את עיניהם", כיון שהכו ישראל את האיקטורין היו יודעין שסופן לרדוף אחריהם: "והנה מצרים נוסע אחריהם", 'נוסעים' אין כתיב כאן אלא 'נוסע', מגיד - שנעשו כולן תורמיות תורמיות כאיש אחד מכאן למדה המלכות להיות מנהגת תורמיות תורמיות:

"וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' ", מיד תפסו להם אומנות אבותם אומנות אברהם יצחק ויעקב. באברהם הוא אומר "בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח ויקרא בשם ה' ", (בראשית יב ח) ויטע אשל בבאר שבע וגו' (שם /בראשית/ כא לג), ביצחק הוא אומר "ויצחק בא מבוא באר לחי רואי" (בראשית כד', סב') וכתיב "ויצא יצחק לשוח בשדה" (בראשית כד', סג') אין שיחה אלא תפלה, שנאמר: "ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי" (תהלים נה', יח') וכתיב "אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד" וגו' (תהלים קמב', ג') וכתיב "תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ..." (תהלים קב', א'), ביעקב מהו אומר "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש" (בראשית כח', יא') אין פגיעה אלא תפלה, שנאמר: "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי" (ירמיה ז', טז') וכתיב "יפגעו נא בה' צבאות לבלתי בואו הכלים הנותרים בית ה' " (ירמיה כז', יח') וכה"א "אל תראי תולעת יעקב מתי ישראל" (ישעיה מא', יד') מה תולעת זו אינה מכה את הארז אלא בפה כך אין להם לישראל אלא תפלה,

ואומר "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי" (בראשית מח', כב') וכי בחרבו ובקשתו לקחה אלא לומר לך "חרבי" - זו תפלה, "בקשתי" - זו בקשה

...במשה מהו אומר "וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום וגו' וירדו אבותינו מצרימה ונצעק אל ה' וישמע קולנו" (במדבר כ', יד' – טז') אמר להם אתם מתגאים על מה שהוריש לכם אביכם יצחק דכתיב "הקול קול יעקב וישמע ה' את קולינו", ואנו מתגאים על מה שהוריש לנו אבינו יצחק דכתיב "והידים ידי עשו ועל חרבך תחיה" (בראשית כז מ) הה"ד "ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך" (במדבר כ', יח') שאינן בטוחים אלא בחרב ואף כאן אתה אומר "וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' ", תפשו להם אומנות אבותיהם אומנות אברהם יצחק ויעקב.

 

בחתימת הברכה של יעקב נאמר – "וזאת..."

(כח) כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם: (כט) וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי: (ל) בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר: (לא) שָׁמָּה קָּבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה: (לב) מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ מֵאֵת בְּנֵי חֵת: (לג) וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו:

(דברים פרק ד', מד') וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם משֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

(דברים לג', א') וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ משֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ:

ובלשון המדרש – (ספרי דברים, פרשת 'וזאת הברכה' - פיסקא שמב') -  "וזאת הברכה", הרי זו מוסיף על ברכה ראשונה שברכם יעקב אביהם (בראשית מט', כח') "וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם", נמצינו למידים שממקום שסיים יעקב אבינו לברך את ישראל משם התחיל משה לברכם שנאמר: "וזאת הברכה אשר ברך":

"וזאת הברכה" הרי זה מוסיף על ברכה ראשונה ואיזו היא (תהלים צ', א') "תפלה למשה איש האלהים", ועדין הדבר תלוי - אין אנו יודעים אם תפילה קודמת לברכה, אם ברכה קודמת לתפילה, כשהוא אומר "וזאת הברכה" הוי תפילה קודמת לברכה, ואין ברכה קודמת לתפילה.

והכתוב נדרש בלשונו של יעקב - האם אתם מאמינים באל? על הפסוק במזור לתודה - תהלים פרק ק' – קרי ו/או כתיב – ולא/ולו?

(א) מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ: (ב) עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה: (ג) דְּעוּ כִּי ה' הוּא אֱלֹהִים הוּא עָשָׂנוּ ולא/וְלוֹ אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ: (ד) בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה הוֹדוּ לוֹ בָּרֲכוּ שְׁמוֹ: (ה) כִּי טוֹב ה' לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ:.

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) כי"ו פרשת ויחי פרשה קא'  - "ויכל יעקב לצות את בניו ויאסף רגליו אל המטה..." – "דעו כי ה' הוא האלהים" (תהלים ק', ג') ר' יהודה בר סימון ור' אחא,

ר' יהודה בר סימון אמר "דעו כי ה' הוא האלהים הוא עשנו! ולא אנחנו" -בראנו את נפשינו, לא כפרעה שאמר "לי יאורי ואני עשיתיני" (יחזקאל כט', ג'),

ורבי אחא אמר "דעו כי ה' הוא האלהים הוא עשנו ולו", אנו משלימים את נפשותינו - "ויכל יעקב לצות..."

הפרשה נחתמת במתח בין יוסף לאחיו - מדוע האחים חוששים?

פרק נ' - (יד) וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה הוּא וְאֶחָיו וְכָל הָעֹלִים אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת אָבִיו אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֶת אָבִיו: (טו) וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ:

(טז) וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: (יז) כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו: (יח) וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים: (יט) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי: (כ) וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב: (כא) וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם: (כב) וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם הוּא וּבֵית אָבִיו וַיְחִי יוֹסֵף מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים:

(כג) וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף: (כד) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: (כה) וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה: (כו) וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם:

 אי אמירת אמת – האם עלינו לבקר את הציטוט הלא נכון או שיש ללמוד מהתנהגותם?

הגמרא תלמד מאמירת האחים לדורות! ולא רק מאחי יוסף, כי אם מאמירת ה' לאברהם כאשר ציטט את דברי שרה! בבלי יבמות סה' ע"ב – עין יעקב אות לח'

וְאָמַר רַבִּי אִלְעַאי מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שִׁמְעוֹן, כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה עַל אָדָם לוֹמַר דָּבָר הַנִּשְׁמָע, כָּךְ מִצְוָה עַל אָדָם שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר שֶׁלֹּא נִשְׁמָע.

רַבִּי אַבָּא אָמַר, חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (משלי ט) "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךִָ, הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָ".

וְאָמַר רַבִּי אִלְעַאי מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, מֻתָּר לוֹ לָאָדָם לְשַׁנּוֹת בִּדְבַר הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר, (בראשית נ) "אָבִיךָ צִוָּה" וְגוֹ' כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף, אָנָּא שָׂא נָא".

רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, מִצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (שמואל א טז) "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֵיךְ אֵלֵךְ? וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי" וְגוֹ'.

דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא, גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁנָּה בוֹ. דְּמֵעִקָּרָא כְתִיב, (בראשית יח) "וַאדוֹנִי זָקֵן", וּלְבַסּוֹף כְּתִיב, "וַאֲנִי זָקַנְתִּי":

אך עלינו לברר – מדוע חששו האחים עכשיו ולא בחיי יעקב, האם רק בשל מות האבא יעקב, או שיוסף פעל בצורה מעוררת חרדה?

אכן המדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויחי סימן יז' – מבהיר -  יוסף לא הסתפק בעלייה לחברון למערת המכפלה אלא המשיך צפונה לשכם ולעמק דותן – אל הבור, אליו נזרק – ושם ברך ברה על הרעה!

ובלשון המדרש - "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם" - ומה ראו עתה שפחדו?

אלא שראו בעת שחזרו מקבורת אביהם ראו שהלך יוסף לברך על אותו הבור שהשליכוהו אחיו בתוכו וברך עליו, כמו שחייב אדם לברך על מקום שנעשה לו נס, 'ברוך המקום שעשה לי נס במקום הזה', וכיון שראו כן, אמרו: 'עכשיו שמת אבינו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו. ויצוו את יוסף לאמר אביך צוה וגו' כה תאמרו ליוסף אנא וגו', חפשנו ולא מצאנו שצוה יעקב דבר זה, אלא בא וראה כמה גדול כח השלום, שכתב הקדוש ברוך הוא בתורתו - על כח השלום אלו הדברים.

ולסיום רמז קטן, רמז בו אני 'יורה לעצמי ברגל'!

מדוע חי/ו יוסף ולימים גם יהושע רק 110 שנה ולא 120?

גם ביהושע כד', כט' – "וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד ה' בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים:

אומר הבבלי ברכות נה' ע"א – עין יעקב אות קכ' – "וְאָמַר רַב יְהוּדָה, שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מְקַצְּרִין יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם, מִי שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִקְרֹא וְאֵינוֹ קוֹרֵא, וְכוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְבָרֵךְ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, וְהַמַּנְהִיג עַצְמוֹ בָּרַבָּנוּת. מִי שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִקְרֹא וְאֵינוֹ קוֹרֵא, דִּכְתִיב, (דברים ל) "כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ". וְכוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְבָרֵךְ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, דִּכְתִיב, (בראשית יב) "וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר". וְהַמַּנְהִיג עַצְמוֹ בָּרַבָּנוּת, דְּאָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא, מִפְּנֵי מַה מֵּת יוֹסֵף קֹדֶם אֶחָיו?

מִפְּנֵי שֶׁהִנְהִיג עַצְמוֹ בָּרַבָּנוּת."

ומדוע יהושע נפטר טרם זמנו? אומר המדרש - במדבר רבה (וילנא) פרשת מטות פרשה כב', ו'

אמרו רבותינו כתיב ביהושע (יהושע א) "כאשר הייתי עם משה אהיה עמך", והיה צריך יהושע לחיות ק"ך שנה כמשה רבינו, ולמה נתקצרו שנותיו י' שנים?

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה "נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך" - ואף על פי שנתבשר בשורות מות, לא איחר הדבר, אלא נזדרז "וישלח אותם משה",

אבל יהושע כיון שבא להלחם עם ל"א מלכים, אמר: 'אם אני הורגם, מיד מיד אני מת, כשם שעשה משה רבינו, מה עשה? התחיל מעכב במלחמתם, שנאמר: (יהושע יא') "ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה", אמר לו הקדוש ברוך הוא: וכך עשית, הריני מקצר שנותיך י' שנים, אמר שלמה (משלי יט) "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום".

חזק חזק ונתחזק – תם ספר בראשית ואנו 'במצרים' !