פרשת וישלח שנת התעש"ה - מפגש יעקב ועשו, ולמשמעות מקום שכם!

פורסם על ידי: fox1shlomo

תוייג ב לא תוייג 

fox1shlomo

פרשת וישלח שנת התעש"ה - מפגש יעקב ועשו, ולמשמעות מקום שכם!

שבת שלום,

יעקב שב מבריחתו ומתכונן למפגש עם אחיו עשו. יעקב מבין שעליו להתמודד עם המציאות, לא עוד לברוח, אם כי ביציאתו מחרן ברח מחותנו לבן, אך כפי הנראה משנה הוא את אורחות חייו ומעוניין להתמודד עם 'הבריחה'.

שפת הדיבור של יעקב והוראותיו למשלחות מעוררים תהייה!

בראשית לב'  (ד) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם: (ה) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה:

(ו) וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ:

(ז) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ: (ח) וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: (ט) וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה: (י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יְהֹוָה הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ: (יא) קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: (יב) הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים: (יג) וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב: (יד) וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו:...

(יח) וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ: (יט) וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ:

המדרש מצר על השפה המתרפסת – מדוע יעקב מכנה את אחיו אדון והוא נתפס כעבד, וכן מקשה המדרש – לשם מה היה עליו לעורר את ה'דב' מתרדמתו, מדוע ביקש לפגוש את עשו?

וזה לשון המדרש - בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת וישלח פרשה עה'

ר' יהודה בר' סימון פתח "מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע:" (משלי כה', כו') כשם שאי איפשר למעיין להרפס ולמקור להשחת, כך אי איפשר לצדיק למוט לפני רשע, וכמעיין נרפס ומקור משחת, כך צדיק שממיט עצמו לפני רשע,

אמר לו הקדוש ברוך הוא - לדרכו היה מהלך והייתה משלח אצלו ואומר לו "כה אמר עבדך יעקב. "

 

רב הונא פתח "מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹּא לוֹ:" (משלי כו', יז') נחמן בר שמואל אמר – לשודד שישן בדרך, אבר אדם והעירו ואמר לו – קום, יש שודד באזור! קם אותו שודד והתחיל להכותו, אמר לו מזלך הרע! מדוע הערת אותי! עוררת את הדוב מתרדמתו -

לארכיליסטיס שישן בדרך, עבר אחד ושרי מעיריה,  אמר ליה קום לך דבישה שכיח הכא, קם ושרי מקפח ביה,

אמר ליה יגער בישה,  אמ' ליה דמיך הוא ועירתניה,

כך אמר לו הקדוש ברוך הוא לדרכו היה מהלך והייתה משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב.

... אותה שעה שקרא יעקב לעשו 'אדני', אמר לו הקדוש ברוך הוא - אתה השפלתה עצמך וקראת לעשו 'אדני', ח' פעמים, אני אעמיד מבניו ח' מלכים קודם לבניך, שנאמר: "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום..." (בראשית לו', לא'),

אך ישנו מדרש הדורש בכיוון של מוסר השכל – עלי נו ללמד מיעקב כיצד להיות פרקטיים, אין זו התרפסות אלא מסר לעתי', אכן כך נוהג – רבי יהודה הנשיא ביחסיו עם השליט הרומי – ובלשון המדרש -

 בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת וישלח פרשה עה', ה'

["ויצו אתם..."] רבינו אמר לר' אפס – ר' יהודה הנשיא בקש שיכתוב אגרת לקיסר הרומי אנטונינוס, יש וכתב – מיהודה הנשיא למרן המלך אנטונינוס. השמיט רבי יהודה הנשיא וכתב למרן המלך מיהודה עבדך!

כתוב חד איגרא מן שמי למרן מלכא אנטונינוס, קם וכתב מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס, נסתה וקראה וקרעה וכתב למרן מלכא מן יהודה עבדך,

אמר לו רבי, מדוע אתה מבזה את כבודך? ר' מה את מבזה בכבודך,

אמר ליה: וכי אני טוב מסבי יעקב מה אנא טב מן סבי, לא כך אמר: "כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב".

 

המדרש רגיש לשפת המקרא ומבין שבשם המעשיות על האדם להכין עצמו לכמה וכמה תסריטים – עליך להביא בחשבון שבעת ההגנה אתה תפגע באחר, וכן עלול אתה להפגע, ולכן יעקב מצר על האפשרות שיהרוג וחושש מהפגיעה בו ובמשפחתו.

 

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת וישלח פרשה עו

"ויירא יעקב מאד ויצר לו", אמר ר' יהודה בר' אלעאי - לא היא יראה ולא היא צרה, אלא, "ויירא" - שלא ייהרג, "ויצר לו" - שלא יהרג, אמר - אם יתגבר עלי אינו הורגני? ואם אתגבר עליו איני הורגו? הה"ד 'ויירא שלא יהרג ויצר לו שלא יהרוג',

אמר כל השנים הללו ישב בארץ ישראל, תאמר שהוא בא עלי מכוח ישיבת ארץ ישראל, כל השנים הללו הוא כיבד את אביו, שמא בא עלי מכוח כיבוד אב ואם,

אמר - כך אמר, "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" (בראשית כז', מא') תאמר שמא מת אותו זקן,

אמר ר' יודה בר סימון: כך אמר לו הקדוש ברוך הוא - שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך... (בראשית לא', ג') תאמר עד כאן היו התנאין,

אמר ר' יודן "שוב אל ארץ אבותיך... ויירא יעקב מאד..." מיכן שאין הבטחה לצדיק בעולם הזה,

ר' הונא בשם ר' אחא "הנה אנכי עמך" (בראשית כח', כ') "אם יהיה אלהים עמדי" (בראשית כח', כ') מיכן שאין הבטחה לצדיק בעולם הזה...

תהייה זו – האם התנהגות מעשית יש בה משום התרפסות או משום הכנה ריאלית וחשובה תוכל להבהיר את משמעות המפגש עם המלאך – יעקב הופך להיות 'ישראל'!

(כה) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: (כו) וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ: (כז) וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי: (כח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: (כט) וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל: (בראשית לב')

 

ברכת השם מעידה על שינוי האופי! ללמוד וללמד כיצד לשרות עם...

 

מה באמת קרה בעת המפגש עם אחיו עשו –

פרק לג' (א) וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת: (ב) וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים: (ג) וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו: (ד) וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ: (ה) וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה לָּךְ וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ:

האם המפגש היה לבבי, האם הייתה פגיעה? אף כאן נמצא שתי קריאות מנוגדות –

האחת היה זה מפגש מכל הלב והקריאה השנייה – עשו רצה לנשוך ושבר את שיניו, אין זה בכי אמיתי אלא ניסיון פגיעה שכשל ועל כך בוכה עשו! 

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת וישלח פרשה עח', ד'

"וירץ עשו לקראתו... וישקהו" - נקוד עליו, (בנוסח התורה, גם בקלף, מעל המילה 'וישקהו' ישנם נקודות!)

אמר ר' שמעון בן אלעזר בכל מקום שאת מוצא כתב רבה על הנקודה, את דורש את הכתב, נקודה רבה על הכתב, את דורש את הנקודה, כאן לא כתב רבה על הנקודה ולא נקודה רבה על הכתב מלמד שנשקו מכל לבו,

אמר ר' יניי אם כן למה נקוד עליו, אלא, מלמד שביקש לנשכו, "ויבכו" - זה בכה על צוארו וזה בכה על שיניו.

 

בתום המפגש ישנה הבטחה של יעקב – עוד נשוב ונפגש - (יב) וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ: (יג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן: (יד) יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה: (טו) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי: (טז) וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה:

מקשה המדרש - בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת וישלח פרשה עח  - "עד אשר אבוא אל אדני שעירה", אמר ר' אבהו חיזרנו על כל המקרא ולא מצינו שהלך יעקב אצל עשו להר שעיר מימיו, איפשר יעקב אמיתי היה מרמה בו,

אלא אימתי בא אליו? לעתיד לבוא, "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו..." (עובדיה א כא). "

וזו אכן ההפטרה – יהיה מפגש בעתיד!

אך עיון בפרשה מצביע על קריאה אחרת, מפתיעה! מתי ולמה עבר עשו להר שעיר, לכאורה עשו מגיע מהר שעיר למפגש עם אחיו יעקב, אך לא כך – בסוף הפרשה נאמר -

(ו) וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו: (ז) כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם: (ח) וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם:

 

יציאתו של עשו הייתה מבחירה, הוא הבין (בדומה לפרידת לוט מאברהם) שהארץ אינה יכולה להכיל את שניהם והוא בדרכי שלום עזב את ארץ כנען אל עבר הר שעיר!

נקודה לזכותו של עשו, יתכן שזה היה בבסיס האמירה – אני אתנהלה לאיטי, לאחר שעשו הודיע ליעקב על החלטתו להגר להר שעיר! 

משתקע בשכם, קונה את חלקת השדה, הגיע אל המנוחה ואל הנחלה והנה - מעשה דינה – שכם!

(א) וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ: (ב) וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ: (ג) וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ: (בראשית לד')

ניתן לקרוא את המפגש בין תושב הארץ לבת יעקב כפגיעה, כאונס ותו לא או שהכתוב מעלה את שאלת הנישואין, האם ברצון משפחת יעקב להתערות בארץ, שאלה המלווה את משפחות ישראל מאז ועד עולם.

יתרה על זאת – האם המעשה מלמד כמטפורה – דרכי התנהגות, נעיין במדרש ונראה כיצד מעשה דינה הפך לשפת ביקורת כנגד התנהגות נשיא ישראל – רבי יהודה נשיאה!

 

מדרש בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה פ', א'

"ותצא דינה בת לאה" וגו' "הנה כל המושל עליך ימשל לאמר כאמה בתה" (יחזקאל טז מד) יוסי ממעון דרש בבית הכנסת של מעון את הפסוק "שִׁמְעוּ זֹאת הַכֹּהֲנִים וְהַקְשִׁיבוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמֶּלֶךְ הַאֲזִינוּ כִּי לָכֶם הַמִּשְׁפָּט כִּי פַח הֱיִיתֶם לְמִצְפָּה וְרֶשֶׁת פְּרוּשָׂה עַל תָּבוֹר: (הושע פרק ה', א') אמר: עתיד הקב"ה להעמיד הכהנים בדין למה לא יגעתם בתורה, ולא הייתם נהנין מבני כ"ד מתנות,

הכוהנים ישיבו לקב"ה: לא נתנו לנו כלום

יפנה הקב"ה ויאמר: "והקשיבו בית ישראל" למה לא נתתם להם כ"ד מתנות [כהונה שכתבתי בתורה],

העם או כוהנים יאמרו: על אלו מבית הנשיא שלקחו את הכול לעצמם ולא נתנו לנו לכוהנים.

"ובית המלך האזינו כי לכם המשפט", שלכם בית הנשיא, עליכם היה לקיים את הפסוק  "וזה יהיה משפט הכהנים" (דברים יח ג) לפיכך [לכם] עליכם מידת הדין נהפכת, לכן דרש יוסי ממעון: עליכם מוטלת האחריות לדאוג לכוהנים ולכן מידת הדין תדונכם.

שמע ר' וכעס,

בערב עלה, בא ריש לקיש לשאול בשלום הנשיא ולפייסו

אמר לו: ר' צריכין אנו להחזיק טובה לאומות העולם שהן מכניסין מימסין לבתי תיאטריות וקרקסיות שלהם ומשחקים בהם שלא יהו יושבין ומסיחין אילו באילו. כלומר אמר ריש לקיש לנשיא: יש ללמוד ממנהגם של אומות העולם שמכניסים את המימוס שמאפשרים את הצחוק כנגד השלטונות ואילו אתה כועס, מקפיד על יוסי ממעון בשל דרשתו)

שאל הנשיא: והוא יוסי ממעון יודע ספר ?

ענה ר"ל: כן

ממשיך הנשיא לשאול: האם למד ?

ענה ר"ל: כן, יוסי ממעון הוא ידען

שאל הנשיא: ובאם אשאלו האם ידע להשיב ?

ענה ר"ל: כן

אמר הנשיא לר"ל: אם כך הזמן אותו לביתי.

עלה, בא יוסי ממעון לבית הנשיא, שאל הנשיא את יוסי ממעון: הסבר לי את הפסוק מיחזקאל "הנה כל המושל עליך ימשול לאמר כאמה בתה".

ענה יוסי ממעון לנשיא: כבת כך אמה, פני הדור כפני הנשיא, כמזבח כך הכוהנים

כהנא אמר, לפי הגינה כך הגנן

אמר לו ריש לקיש: עד עתה לא סיימתי לפייס את הנשיא מדרשתך האחת ואתה מוסיף פגיעה נוספת ? עיקרו שלדבר "הנה כל המושל עליך ימשול" מהו ?

ענה יוסי ממעון לריש לקיש: אין פרה נגחנית עד שאימה בעטנית, אין אישה זונה עד שביתה תהא זונה.

אמרו ליוסי ממעון: אם כן יוצא מדבריך שלאה אמנו הייתה זונה ?

ענה יוסי ממעון: כן, לפי הפסוק "ותצא לאה לקראתו" (בראשית ל', טז'), הרי שיצאה מקושטת כזונה, לכן כתוב: 'ותצא דינה בת לאה" ולא בת יעקב, הבת למדה מאמה את ההתנהגות הנלוזה. 

יוסי ממעון נעזר בסיפור דינה כדי לצאת בתקיפות כנגד התנהגות בית הנשיא, גביית מיסים, יד חזקה תביא אותו להתעמת מול הנשיא כאשר ר"ל ורבי יוחנן ינסו לגשר על עמדות מנוגדות. כלומר אין זה סיפור על מעשה שהיה אלא ללמוד מוסר השכל.

כיוון אחר יעיד אפילו ביתר קיצוניות -  ה' לומד משפת שכם על מחויבות ואהבה!

 בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה פ', ח'

"וידבר חמור אתם לאמר", אמר ר' שמעון בן לקיש בג' לשונות שלחיבה חיבב הקב"ה את ישראל, בדביקה בחשיקה ובחפיצה,

בדביקה – "ואתם הדביקים בה' " (דברים ד ד),

בחשיקה – "לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם" (דברים ז', ז'),

בחפיצה – "ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ" (מלאכי ג', יב'), 

ואנו למידין אותן מן פרשת זה הרשע,

"ותדבק" - הנה בדביקה,

בחשיקה – "חשקה נפשו",

בחפיצה – "כי חפץ בבת יעקב",

 

ר' אבא בן אלישיב מוסיף אף תריין באהבה ובדיבור,

באהבה – "אהבתי אתכם" (מלאכי א ב),

בדיבור – "דברו על לב ירושלם" וגו' (ישעיה מ ב),

 ואנו למידין אותן מפרשת אותו הרשע,

באהבה – "ויאהב את הנערה",

בדיבור – "וידבר על לב הנערה", וכי יש אדם מדבר על לב, אלא דברים שמנחמים את הלב, אמר לה אביך בשביל שדה אחת ראי כמה ממון הכרע, כאן שיש כמה בית נטע וכמה בית זרע על אחת כמה וכמה.

מדרש נועז זה, פונה אלינו ואומר – אל תפסלו התנהגות בשל האדם, יש לבחון כל מעשה ויש ללמוד מכל אדם, כולל התנהגות רשע כשכם.

לשון מדרש זה, לא רק שאינו תוקף את שכם על התנהגותו אלא להיפך, טוען המדרש – יש ללמוד משכם כיצד יש להתנהג!

יוצא מכאן – שכם הופך לסמל ואכן נראה שבמהלך ההיסטוריה, שכם האיש ושכם שם המקום יהפכו להיות סמל, אברהם מגיע 'עד מקום שכם', מעשה דינה יקרה בשכם, יוסף יחפש את אחיו בשכם ויימכר לא הרחק מעיר זו. יהושע יכנס את העם בשכם, לאחר חלוקת הארץ!

 

תגובת יעקב - לא קלה לעיכול, אין הוא ממש יוצא כנגד המעשה אלא מתאר חשש - (לד', ל') "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּישֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי:"

ועל כך באה תגובת שמעון ולוי - (לא) וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ:

יעקב שותק!

מה מסמלת השתיקה - הזדהות, או הלם - אלם, ותהייה פנימית, מנין ילדיו פתחו כזאת מסורת - מנין להם יחס כזה?

מזכיר לי סרט מעניין 'מחבואים' - בו אבא חרדי לוקח את בניו ונכדיו מניו יורק  לפולין לפגוש את בני המשפחה של הפולנים שהצילו את סבא! הרעיון של האב היה לקעקע את שנאת הלא יהודי - אכן בסרט הילדים והנכדים פתאום מבינים שלולי הלא יהודים - סבא לא היה חי והם לא היו באים לעולם.

וחזרה למקרא - בברכת יעקב לבניו - פרשת ויחי, לשמעון ולוי הוא אומר בפה מלא את אשר על לבו –  (בראשית מט', ה') "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם: (ו) בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר: (ז) אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל:"

המדרש יציין ששכם למדה את יעקב פרק במחיר השתיקה – אין זה נאמר בפרשה שלנו, אלא בהמשך ספר בראשית!

וזה לשון המדרש - בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת וישלח פרשה פ'  "ויבאו על העיר בטח" - שמואל שאל ללוי בן סיסי, אמר ליה: מהו "ויבאו על העיר בטח"?

אמר לו בטוחים על כוח הזקן,

ולא היה אבינו יעקב רוצה שיעשו בניו כך, וכיון שעשוהו אמר מה אניח בניי ליפול ביד אומות העולם, מה עשה, נטל חרבו וקשתו ועמד על פתח שכם, אמר אם יבואו אומות העולם להזדווג להם אני נלחם כנגדן, הוא דהוא אמר ליוסף "וַאֲנִ֫י נָתַ֧תִּֽי לְךָ֪ שְׁכֶ֥ם אַחַ֖ד עַל־אַחֶ֑יךָ אֲשֶׁ֤ר לָקַ֙חְתִּי֙ מִיַּ֣ד הָֽאֱמֹרִ֔י בְּחַרְבִּ֖י וּבְקַשְׁתִּֽי:" (בראשית מח', כב') ואיכן מצינו שנטל אבינו יעקב חרבו וקשתו? בשכם."

מה מסתתר בשכם העיר – במילה!

אסכם את הנדרש בחסידות – שכ"ם, ראשי תיבות של 'ברוך שם כבוד מלכותו' או 'שולחן, כסא, מנורה'! שכם מבטאת אמונה בבורא, יבורך השם!

וכן, ביטוי לצרכים הבסיסיים של האדם! שולחן אוכל, מגורים ואור ללימוד!

בחסידות, ידרוש 'דגל מחנה אפרים' – פרשת ויחי - רבי משה חיים אפרים נולד בשנת תק"ח (1748). היה נכדו של ר' ישראל בעל שם טוב מייסד החסידות. למד תורה מפי תלמידיו הגדולים של סבו, ר' יעקב יוסף מפולנאה בעל 'תולדות יעקב יוסף' ורבי דב בר 'המגיד ממזריטש'. שנים רבות שימש כרב בעיר סדילקוב, ובסוף ימיו עבר למז'יבוז. כתב את הספר 'דגל מחנה אפרים', שהיה לאחד מספרי היסוד של החסידות, ומהווה מקור ראשון לתורת הבעש"ט. נפטר במז'יבוז' בשנת תק"ס (1800).

"ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך". ויש לפרש בזה, בדרך רמז, כי ידוע שני יחודים יש שאנו אומרים בכל יום והיינו "שמע ישראל ... וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שהוא גם כן רזא דיחודא כדאיתא בזוה"ק ושניהם מתיחדים על ידי מי שהוא בבחינת צדיק,

והנה יוסף היה בחינת צדיק ובחינת דכר/זכר שהוא משפיע ושאר שבטים היו בחינת נוקבא/נקבה,

וזה יש לומר שרימז לו יעקב אבינו "ואני נתתי לך שכ"ם", ראשי תיבות ש'ם כ'בוד מ'לכותו שהוא רזא דיחודא 'אחד' הוא יחוד השני "שמע ישראל ה' אחד", וזהו "על אחיך" שהוא היה בחינת דכר והם בחינת נוקבא והמשכיל יבין: 

ודרשה חסידית נוספת, 'מאור ושמש' לבראשית פרשת ויחי - ר' קלונימוס קלמן הלוי עפשטיין נולד בקרקא בשנת תקי"א (1751) לאביו ר' אהרן. היה תלמידם של ר' אלימלך מליזנסק ושל החוזה מלובלין ועוד מגדולי החסידות. נפטר בשנת תקפ"ג (1823).

וזה ואני נתתי 'לך' דהיינו 'לצדיק של הדור' נותנים לו כח להתנהג בממשלה בכסא שולחן מנורה יותר משאר תלמידי חכמים שבדורו ולו המלוכה, כדאמרו (שמואל ב' כג ג) צדיק מושל. וזה "שכם אחד על אחיך", דהיינו כנזכר לעיל, שולחן כסא ומנורה כדברי מוהר"ם הקדוש זצוק"ל, וְכִדְבָרִי "שם כבוד מלכותו" - דהוא מצד המלכות, דהתנהגות עולם הזה על ידי שהביאו לה עבדיה בחשאי, כנזכר לעיל. וקאמר הפסוק "אשר לקחתי מיד האמורי" דהיינו, כיצד בא לידי כך - ומפרש הפסוק שמתחלה היה עָמָל וִיגִיעָה באמירה לגבוה בתורה ותפלה ויגיעה רבה, על ידי כן זכה הצדיק אחר כך להיות עולה לגדולה להיות מושל בהתנהגות עולם הזה בכסא שולחן ומנורה. וזה אשר לקחתי מיד 'האמורי' דהיינו לשון אמירה "בחרבי ובקשתי" - בִּצְלוֹתִי וּבְבָעוּתִי', דהיינו על ידי תפלות הקדושות, ועל ידי החכמה הקדושה שהיה עָמֵל וְיָגֵעַ בהם, על ידי כן זכה אחר כך לכסא שולחן ומנורה כנזכר לעיל, ודו"ק.

 

נחתום בניסיון לדרוש את סוף הפרשה בה מתוארים תולדות שושלת עשו. בתחילת דברינו ראינו מדרש המסביר את התיאור כעונש על התרפסות יעקב, אתה קראת לעצמך עבד, אי לכך, אחיך יהיה מלך ויהיו לו שמונה מלכים עוד לפניש אתה יעקב תהפוך לעם! ברם, כרגיל, ישנה קריאה הפוכה – במסגרת שושלת עשו נאמר - (בראשית לו', יב') וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז אֶת עֲמָלֵק אֵלֶּה בְּנֵי עָדָה אֵשֶׁת עֵשָׂו:

לשם מה עלינו לדעת על 'תמנע'?

על אומרת הגמרא - בבלי סנהדרין צט' ע"ב (נוסח עין יעקב קעז')

ברם בכל זאת מי היא אותה תמנע, עליה נאמר שהיא אחות לוטן? ("דַּאֲתָאָן עֲלָהּ מִיהָא, "וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע" מַאי הִיא?)

תִּמְנַע - בַּת מְלָכִים היא (הֲוָאִי), דִּכְתִיב,(בראשית לו) "אַלּוּף לוֹטָן אַלּוּף תִּמְנָע", וְכָל ,אַלּוּף' – מלכות ללא כתר, (מַלְכוּתָא בְּלָא תָּגָא הִיא),

רצתה להתגייר (בָּעְיָא לְאִיגְיוּרִי).

בָּאתָה אֵצֶל אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְלֹא קִבְּלוּהָ, הָלְכָה וְהָיְתָה פִּלֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו. אָמְרָה, מוּטָב, תְּהֵא שִׁפְחָה לְאֻמָּה זוֹ, וְלֹא תְּהֵא גְּבִירָה לְאֻמָּה אַחֶרֶת.

יצא ממנה עמלק שציער את ישראל (נָפַק מִינָהּ עֲמָלֵק - דְּצַעֲרִינְהוּ לְיִשְׂרָאֵל.)

ולמה? שלא היה על אבות האומה – אברהם, יצחק ויעקב, להרחיקה מגיור (מַאי טַעְמָא? דְּלָא אִיבָּעֵי לְהוּ לְרַחֲקָהּ.) 

 

גמרא זו מבינה שהמסר הטמון בין השורות מבטא את כלל הפרשה – כיצד אני מתנהג אל מול משפחת עשו, האם רק חושש מהמפגש ומוכן לפגוע בו בכל צורה, ואולי כלשון מדרש זה, עלינו להבין שריחוק יוצר 'עמלק' – פגיעה בשושלת עשו יש ומביאה צרה על ישראל, כלומר הבעיה היא של היחס שלנו כלפי הסובב! ולא רק בעיית האחר ביחסו אלינו!