פרשת לך לך שנת התעש"ה? מדוע נבחר אברהם ומה עלינו ללמוד מהתנהגות?

פורסם על ידי: fox1shlomo

תוייג ב לא תוייג 

fox1shlomo

פרשת לך לך שנת התעש"ה? מדוע נבחר אברהם ומה עלינו ללמוד מהתנהגות?

אצטט את דברי מיקי רוזן רבה של יקר (שהלך לעולמו לפני כמה שנים) שעמד ודרש לפני כמה שנים בליל שבת 'לך לך', בקטמון הישנה ואמר – 'אין כאן אחד שיכול לטעון שהוא בן אברהם, אולי נוכל לטעון שאנו בני נח'! המשיך והסביר - הרי לא אירחנו 'לא יהודי' בביתנו בשנה האחרונה, כלומר כל אחד בנה/בונה תיבה כנח בשעתו ומסתגר! אין אנו  מבינים שבאחריותנו להזמין אורחים כפי שנהג אברהם! נוהגים אנו כמעשה נח – הסתגרות בפני הכלל!

דומה ואקווה שאין הדבר נכון בקהילה זו, מוקירים ומכבדים אנו את האחר עד כדי הזמנתו/ם לאירוח!

בחתימת הפרשה יבורך אברם בתוספת האות ה' – אברהם – אב המון גויים! ברכתו, ברכתנו תהא בכך שאין הוא מתרכז בעם אחד אלא יהווה מקור ושורש לגויים רבים.

הבוקר בחשיבה על מבנה הפרשה – פתיחה, במסע לך, לך! וחתימה בברית מילה, עלתה במוחי ההשוואה לרגע הכניסה לארץ, בתום ארבעים שנות נדודים, רגע לפני הכניסה עברו הגברים ברית מילה ואז יצאו למסע הכיבוש! בטוחני שהסדר אומר דרשני ומלמד שהכניסה לארץ, הכיבוש במהותו אינו מעיד על כוח פיזי, שהרי יש להימנע מסיבוכי ברית המילה, אלא, להיפך ישנה כאן הצהרה – הכיבוש, הכניסה לארץ היא אמונה! כך גם בפרשה, אברהם המל את עצמו ובני ביתו מעיד על אמונתו בבורא עולם.

אך, אל נקדים את המאוחר!

מדוע נבחר אברם להיות זה היוצא למסע! אין הכתוב המקראי מעיד על סיבה ויתרה על זאת בסוף פרשת נח מתברר שתרח הוא יוזם המסע לארץ כנען ברם התעכב בחרן! כמו כן לא ברורה סיבת הצטרפותו של לוט למסע לארץ כנען ועוד שאלות רבות –

כידוע המקרא משאיר, יוצר, פערים המזמינים את הקורא הדרשן למלאם ולבנות את תפיסת עולמו, או, לעצב על פי פרשנותו את זהותו! מהחיים לכתוב או מהכתוב אל החיים.

ברצוני להצביע על מקור המבהיר את בחירת אברם להיות זה שיוביל את משפחתו אל 'הארץ אשר אראך'. כוונתי לנוסח ספר היובלים, גם בספר זה סיפור אברהם הוא בעיקר בפרק יב' ומתחיל בפרק יא'. (אשתמש בתרגום של פרנקל הנמצא באתר 'דעת')

"(טו) וביובל השבעה ושלושים בשבוע הששי בשנה הראשונה לקח לו אשה ושמה יסכה בת נסתג מן הכשדים, ותלד לו בן, את תרח, בשנה השביעית לשבוע ההוא. (יז) וישלח השר משטמה עורבים וצפרים לאכול את הזרע אשר נזרע על האדמה, למען שחת את הארץ, לחמוס מבני האדם את תבואותיהם. (יח) כי בטרם יעמיקו את הזרע במחרשה לקטו אותו העורבים מעל פני האדמה. (יט) לכן קרא שמו תרח, כי התחרו בהם העורבים והצפרים, ויאכלו אכול את זרעם. (כ) ותחלנה שני הרעב מפני הצפרים, ואת כל פרי העץ אכלו מעל העצים. (כא) ורק בעמל גדול יכלו בימיהם להציל מעט מכל פרי האדמה.

[שנת 1870] (כב) וביובל התשעה ושלושים בשבוע השני בשנה הראשונה לקח לו תרח אשה ושמה עדנה בת ארם בת אחות אביו לו לאשה. (כג) ובשנה השביעית לשבוע ההוא ילדה בן ויקרא את שמו אברם כשם אבי אמו, כי מת בטרם הרתה לבן.

[אברם מציל את הזורעים]  (כד) ותפקחנה עיני הנער לראות בפשע הארץ, כי נתעו בשוא על ידי הפסילים והתועבה. (כה) ויורהו אביו לכתוב, ובהיותו בן שבועים התפרד מאת אביו לבלתי השתחוות כמוהו לאלילים. (כו) ויואל להתפלל אל הבורא כל היקום להצילהו משגיאת בני האדם, ולבל יפול חלקו בפשע ורשע אחרי התהלכו במישרים.

(כז) ויהי בימי הזרע לזרוע את הארץ, ויצאו כולם יחדו לשמור את זרעם מפני העורבים. (כח) ויצא אברם ביניהם, והוא נער בן ארבע עשרה שנה, ותבוא עדת עורבים כענן לאכול את הזרע. (כט) וירץ אברם לקראתם בטרם ירדו על הארץ, ויגער בהם בטרם יפשטו על הארץ לאכול את הזרע לאמור. (ל) אל תרדו הנה, שובו אל המקום אשר באתם משם, וישובו. (לא) ויעשו כן ביום ההוא לשבעה חבלי עורבים, ומכל העורבים לא ירד גם אחד על חלקת השדה אשר היה שם אברם. (לב) וכל העומדים עמו על השדה ההוא ראו כי גער לאמור העורבים שובו, ויגדל שמו בכל ארץ הכשדים. (לג) ויבואו אליו בשנה ההיא כל זורעי זרע, וילך אתם עד כלות ימי הזרע. (לד) ויזרעו את אדמתם ויאספו בשנה ההיא את תבואתם ויאכלו וישבעו.

[שנת 1891] (לה) ובשנה הראשונה לשבוע החמישי לימד אברם את חרשי העץ העושים את כלי הבקר. (לו) ויעשו כלי ממעל לארץ לעומת דרבן המחרשה, לשום עליו את משך הזרע ולהפילהו משם אל תוך מענית הזרע להסתר באדמה. (לז) ולא יראו עוד מפני העורבים, ויעשו כן בכל דרבנות המחרשות ממעל לארץ. (לח) ויזרעו ויעבדו את כל הארץ ככל אשר צוה אותם אברם, ולא יראו עוד מפני העורבים.

[אברם מפסיק לעבוד אלילים] [שנת 1910] פרק יב' (א) ויהי בשבוע הששי בשנה השביעית בו ויאמר אברם אל תרח אביו, ויאמר אבי, ויאמר הנני בני. (ב) ויאמר: מה בצע ומה תועלת מכל האלילים האלה אשר תשתחוה להם, הלא אין רוח בקרבם, כי אם קללת אלהים ותעתועי לב הם אשר אתם עובדים. (ג) עבדו את אלהי השמים, הנותן גשם והמוריד טל על האדמה, והעושה כל על הארץ, ובורא את הכל בדברו ונפש כל חי על פניו. (ד) מדוע תעבדו את אשר אין רוח בקרבם, כי מעשה ידי חרש המה, ועל כתף תשאו אותם. (ה) לא לעזר ולא להועיל, כי לבושת ולחרפה המה לעושיהם, ולעובדיהם מעשה תעתועים, אל תעבדו אותם. (ו) ויאמר אליו אביו: ידעתי בני ידעתי גם אני, אבל מה אעשה למשפחתי כי תתנני לעבוד אותם. (ז) אם אגלה להם האמת והרגוני, כי נפשם דבקה בם לעבדם ולברכם, החשה בני פן ימיתוך.(ח) ויגד את הדברים האלה אל שני אחיו ויחר אפם בו וידום.

[שנת 1925] (ט) וביובל הארבעים בשבוע השני בשנה השביעית בו לקח אברם אשה ושמה שרי בת אביו ותהי לו לאשה. (י) הרן אחיו לקח לו (אשה) בשנה השלישית לשבוע השלישי, ותלד לו בן בשנה השביעית ליובל ההוא, ויקרא את שמו לוט. (יא) וגם נחור אחיו לקח לו אשה.

[שנת 1937] (יב) ויהי בשנת [השישים] לחיי אברם, היא השנה הרביעית לשבוע הרביעי, ויקם אברם לילה וישרוף את בית האלילים וכל אשר בו, ולא נודע לאיש דבר. (יג) ויקומו בלילה להציל את האלילים ממאכולת האש. (יד) וימהר הרן ויבוא להצילם, ותלהט בו הלהבה, וישרף באש וימות באור כשדים על פני תרח אביו, ויקברו אתו באור כשדים.

[אברם מגלה את האלוהים] (טו) ויצא תרח מאור כשדים הוא ובניו ללכת ארצה הלבנון וארצה כנען, וישב בארץ חרן. (טז) וישב אברם עם תרח אביו בארץ חרן שבועיים.

[שנת 1951] (יז) ויהי בשבוע הששי בשנה החמישית בו, ויקם אברם וישב בלילה בראש החודש השביעי להביט בכוכבים מן הערב עד הבוקר, לדעת מה דרך הרוח על הארץ בשנה ההיא. (יח) ויהי הוא יושב לבדו להביט, ויבוא דבר בלבו, ויאמר: כל אותות הכוכבים ואותות השמש והירח ביד ה' המה. (יט) למה זה אדרשם, ברצונו ימטיר יורה ומלקוש, וברצונו יוריד הגשם, והכל בידו. (כ) ויתפלל בלילה ההוא ויאמר, אלי אלי, אל עליון, אתה לבדך אלהי, ואתה בראת את כל, והכל מעשה ידיך, ובך בחרתי לאלהים. (כא) הצילני נא מיד המלאכים הרעים הרודים במחשבות לב האדם, לבל יסירו את לבבי ממך אלהי. (כב) ואל תתנני אותי ואת זרעי לעולם לסור מאחריך מעתה ועד עולם. (כג) ויאמר: האשוב לי אל אור כשדים המבקשים את פני לשוב אליהם, ואם אשב פה במקום הזה. (כד) הנחה את עבדך בדרך אמת לפניך ללכת בה, ולבל אתהלך בשרירות לבי אלהי.

(כה) ויהי כאשר כילה לדבר ולהתפלל, והנה דבר ה' בפי אליו לאמור. (כו) לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. (כז) ואעשך לגוי גדול ועצום ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה בקרב הארץ (כח) ונברכו בך כל משפחות האדמה מברכיך אברכה ומקלליך אאור. (כט) והייתי לך לאלהים ולבניך ולבני בניך ולכל זרעך, ושמרתיך בכל אשר תלך אנכי אלהיך. (ל) אל תירא מעתה ועד כל דורות הארץ, אלהיך אני.

(לא) ויאמר ה' אלהים אלי: פתח פיו ושפתיו ופקח אזניו. ואחל לדבר עברית כלשון עמו. (לב) ויקח את ספרי אבותיו הכתובים עברית ויעתיקם, אז החל ללמוד בהם, ואבאר לו את כל דבר הקשה, וילמד בהם בימי ששת חדשי המטר.

[שנת 1953] (לג) ויהי בשנה השביעית לשבוע הששי וידבר אל אביו ויודיעהו כי יצא מחרן ללכת ארצה כנען לראות אותה, ואחר ישוב אליו. (לד) ויאמר אליו תרח אביו:

לך בשלום, אלהי העולם יישיר מעגל רגלך, ואלהים יהיה עמך ויגן בעדך מכל רע. (לה) ויתן לך חן ורחמים וחסד לפני כל רואיך, ואל ימשל בך אדם לעשות לך רעה לך בשלום. (לו) ואם תמצא הארץ חן בעיניך לשבת בה, הבה וקחני אליך, וקח עמך את לוט בן הרן אחיך לך לבן ואלהים יהי עמך.

פרק יג' (א) ויצא אברם מחרן ויקח את שרי אשתו ואת לוט בן הרן אחיו אתו ארצה כנען. (ב) ויבוא [ארצה כנען] ויעבור עד מקום שכם עד אלון רם. (ג) ויאמר ה' אליו לך ולזרעך אתן את הארץ הזאת. ויבן שם מזבח ויעל עליו אשה לה' הנראה אליו. (ד) ויעתק משם ההרה, בית אל מים והעי [מקדם], ויט אהלה. (ה) וירא כי טובה הארץ ורחבת ידים מאוד וכי כל בה. (ו) גפן ותאנה ורמון, ואלה ועצים רעננים ואלונים וזיתים וארזים וברושים ועצי הלבנון וכל עצי השדה, וכי כולה משקה בהריה. (ז) ויברך את ה' אשר הביאו מאור כשדים אל ההר הזה...."

עיון בנוסח זה מצביע על נער שמגיל 14 מגלה את הבוקר, בלשון המדרש מבין שיש מנהיג לבירה! ומתחיל לעבוד את האלוהים. הנער מבין שהעורבים שליחי שר המשטמה אינם בלתי מנוצחים וניתן לגרשם ואכן שלא כשאר בני האדם – עומד אל מול העורבים ואח"כ ילמד את הזורעים לטמון את הזרעים באדמה ובכך ימנע מהעורבים מלאכול ולכלות את הזרע!

לאחר שסיים משימה זו פונה אל אביו תרח העוסק במכירת פסלים ומנסה לשכנעו להפסיק! אגדה הידועה ממדרשי חז"ל, על אברהם המנתץ את הפסילים באומרו הגדול השמיד, הרס את הקטן, וכאשר קונה מגיע/ה לקנות הוא משכנעו בדבר אי נחיצותם או בצורה נוקבת – אין כוח בעץ ובאבן! בנוסח המדרש תרח אביו מוליכו אל מנהיג הדור הלא הוא נמרוד והלה זורקו אל כבשן האש! פרופ' נחמה לייבוביץ נהגה לספר שכאשר הגיע קבוצת חיילים למפגש לימוד היא חילקה להם תנכי"ם ובקשה שימצאו את המקום בו אברהם מנתץ את הפסילים. רק לאחר כמה וכמה דקות כאשר האבדה אינה בנמצא – פונה ומבהירה, סיפור זה הינו אגדה, אותה סיפרה הגננת ובתודעת הילד המתבגר הרי שנוסח האגדה נמצא בתנ"ך עצמו! ולא כך! התנ"ך מותיר פערים למילוי!

נחזור לנוסח ספר היובלים – בהתאם לנאמר, ברורה ההחלטה האלוהית לבחור באברם! הרי הוא הנער בחר באלוהים ופעל למענו והאל משיב לו כגמולו. אברם מוכיח כלפי הציבור את מנהיגותו ואת יכולתו כנגד שר המשטמה ומגן עליהם מפני העורבים! כמו כן ברור מדוע לוקח אברם את לוט בן אחיו תחת חסותו – שהרי הדליקה שפרצה בבית אביו תרח היא זו שגרמה למות הרן אבי לוט, בכך אברם שומר על צאצא הרן וכן גם מקיים את צו אביו המבקש ממנו לקחת את לוט. תוספת מעניינת בנוסח היובלים, תרח מבקש מבנו אברם, לכשתמצא את המקום – תשוב לקחתני/ו אל עבר ארץ היעד – ארץ כנען!

נקודה שניה אותה עלינו לברר – שאלת היחס הראוי, הרצוי, לאומות העולם?

הנצי"ב מסביר בהקדמתו לבראשית שספר זה נקרא ספר הישר. זאת בשל התנהגותם של אבות האומה ביושר עם עמי האזור. למרות שנאת עובדי עבודה זרה, בכל זאת האבות טורחים ומתפללים לשלומם! בפרשה שלנו ניכר שאברם מתלבט, בתחילת הפרשה ביורדם מצריימה הכתוב מעיד שאין אברהם סומך על המצרים ולהיפך הוא בטוח שיהרגוהו בדבר שרה! בשל חששו הוא פועל בצורה פוגעת, מבקש משרה להכריז שהיא אחותו ומוסר אותה לידי פרעה! ועל זה נאמר 'ולאברם היטיב בעבורו', אטען שביטוי זה מהווה 'אירוניה/ציניות' כלפי התנהגותו!

מיד אח"כ בשומעו על נפילת לוט ואנשיו בשבי יוצא למבצע חילוץ ובשובו – יושב עם מלכי צדק מלך שלם וכן עם מלך סדום ומנהל עמם מפגש! מקבל ברכה! ומשאיר בידיהם את הרכוש ורק משחרר את הנפשות, פרט לשכר הנערים וחבריו – ענר אשכול וממרא! ובפרשה הבאה יתווכח עם האלוהים ויתפלל עבור בני סדום! אף יחסו עם הגר מורכב, מוכן הוא לשאת את השפחה המצרית ברם ברגע ששרה מבקשת, דורשת, לגרשה, נענה הוא לקריאתה! ואח"כ יחזירה ויגדל את בנם המשותף! ימול אותו ומיד בפרשה הבאה יכניס לאוהלו אורחים מאותם עוברים ושבים!

יחס זה לאומות העולם מעיד על התפתחות, חשש מחד ומאידך הבנה שהם חלק מהסביבה הקרובה ועליו למצוא דרך לחיות עמם. כך יקרה בעתיד בבואו לכרות ברית עם אבימלך – באר שבע!

בפרשה, ה' מבטיח לאברם ולזרעו את ארץ כנען – חמש פעמים, חזרה על הבטחה זו מעידה על חשש מאי קיום הצו או כדי להדגיש ולחזק את הצו!

אולי נזכרת ההבטחה שוב ושוב על מנת לעורר תהייה! – האומנם מגיע לנו, הכתוב מעיד בברית בין הבתרים שמועד קיום ההבטחה יהיה בעתיד, ומדוע – 'כי לא שלם עוון האמורי', כלומר לו יגבר עוון ישראל, אף אנו נגלה והארץ תקיא אותנו, ככתוב בספר ויקרא סוף פרק יח'!

חיזוק יחס זה לשכניו ניתן ללמוד מהדרשה על מקום מושבו של אברם, בעת ששמע על חטיפת לוט בן אחיו – הוא נמצא 'באלוני ממרא', ולמה דווקא שם ולא בשכנות לרעים האחרים ענר ואשכול? אומר המדרש (בראשית רבה (וילנא) פרשה מב סימן ח ) - "ויגד לאברם העברי", רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן,

רבי יהודה אומר כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד,

ר' נחמיה אמר שהוא מבני בניו של עבר,

ורבנן אמרי שהוא מעבר הנהר ושהוא משיח בלשון עברי,

"והוא שוכן באלוני ממרא", רבי יהודה ורבי נחמיה,

רבי יהודה אמר במשריא דממרא

ורבי נחמיה אמר בפלטין דממרא,

על דעתיה דרבי יהודה אתרא הוא דשמיה ממרא,

על דעתיה דרבי נחמיה גברא הוא דשמיה ממרא,

ולמה נקרא שמו ממרא,

ר' עזריה בשם רבי יהודה בשם ר' סימון שהמרה פנים באברהם בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם לימול הלך ונמלך בג' אוהביו,

אמר לו ענר כבר בן ק' שנה אתה ואתה הולך ומצער את עצמך,

אמר לו אשכול מה את הולך ומסיים את עצמך בין שונאיך,

אמר לו ממרא אלהיך שעמד לך בכבשן האש ובמלכים וברעבון והדבר הזה שאמר לך למול אין אתה שומע לו,

אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה נתתה לו עצה למול חייך שאיני נגלה עליו לא בפלטין של ענר, ולא בפלטין של אשכול, אלא בפלטין שלך הה"ד (בראשית יח) "וירא אליו ה' באלוני ממרא".

 

חברו, שכנו הפך להיות מליץ יושר לאלוהי אברם! צריך לשמוע בקול ממרא ולכן זכה שבמקומו יישב אברם עם בני ביתו.

נחתום בדרשה בדבר ריבוי העם – בפרשה אברהם מתברך 'ככוכבי השמים' וכן 'כעפר הארץ', לאחר העקידה מבורך אף 'כחול אשר על שפת הים' – וכך מפרש הרבי מסלונים (נתיבות שלום, ויצא) יש להבחין בין שלוש דרגות של ברכה בהן התברך אברהם: כוכב, חול ועפר.

וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. (בראשית פרק טו', ה')

כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. (בראשית כב', יז')

וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה. (בראשית יג', טז')

'כוכבי השמים' – 'כוכב נולד'!, מסמל/ים יחיד/י סגולה עובד/י ה', אבל אין להם שייכות זה לזה, וכל אחד מאיר בפני עצמו, ואינם מאוחדים.

'חול הים' עוצר בעד נחשולי הים המאיימים להציף את כל הבריאה. כל גרגר חול לעצמו אינו כלום, ורק מכוח היותם מאוחדים כולם יחד הרי הם כוח עצום המגן על כל הבריאה מפני גלי הים. וכמו כן בישראל, כוח היחיד כגרגר חול, אך בהיות הגרגרים מאוחדים, כוח האחדות מגן על הבריאה.

'עפר הארץ' תכונה הנושאת גם דבקות, כוח זה יש לו את כוח הצמיחה. מה שאין כן כוכבי השמים והחול אשר על שפת הים, שיש להם מעלות אבל אין בהם כוח צמיחה. וכל הבריאה מתקיימת מכוח הצמיחה של עפר הארץ.

אנו מתיימרים להיקרא בני אברהם, יומרה זו מחייבת אותנו להתנהג כאברהם וכרועיו; אם נקבל את הברכה כ'כוכבי השמים' או כ'חול הים', הרי שתפקידנו נטול קשר וחובה כלפי האחֵר; אך אם בורכנו כ'עפר הארץ' המביא לצמיחה, לתולדה, ברכה זו מחייבת התנהגות שלא תביא לצמיחת קוץ ודרדר או לענה ורוש ובוודאי לא להשתלטות יבלית כדברי 'נגה הראובני': 'אזרח' הוא יבלית כדברי המזמור: "רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן" (תהלים ל"ז, ל"ה). חובתינו, זכותנו לדאוג לאחר ולרכושו.

ולוואי שדרכו של אברהם אבינו – 'אב המון גויים' - מידת החסד, תנחה אותנו ונקיים את דרכיו והוראתו לרועיו. הארץ מובטחת לנו בתנאי שנתאחד ונדון עצמנו ושכנינו בחסד, וננהג בחסד.