פרשת "בא" תשע"ג - הרב מיה ליבוביץ'

פורסם על ידי:

תוייג ב פרשת השבוע , דרשה

פרשת "בא" תשע"ג

(על תכלית המכות – חנוך בני ישראל)

 

פרשת "בא" מסיימת את עשר המכות על מצרים שאחריהן נאות פרעה לשלח את בני ישראל.

פרשת המכות נקראת על ידינו כמתרחשת תוך שבועות בודדים: מכה רודפת מכה ואין ספק שזו טקטיקה ספרותית להעצים את נוראות המכות ואת התגברות קשין וקשי ערפו של פרעה.

הפרשה מעלה שאלות קשות. הראשונה שבהן היא הבנת תכליתן. אלהי ישראל מוצג כאל אומניפוטנטי – כל יכול.

על מה ולמה נזקק האל ל-10 מכות במהלכן  נפגעים רבים שאינם בין המשעבדים הישירים של בני ישראל? ואיה החמלה כלפי בני עמו הממשיכים לסבול תחת עולה של מצרים העריצה? ובמה חטאו ילדים נהרות ובעלי חיים?

ודאי יכול היה אלהים לעדן ולהגמיש את לבו של פרעה ובודאי יכול היה להוציא את עמו בדרך ניסית בלא להותיר את מצרים מוכה!? מדוע לא עשה כן?

המענה על קושי זה הכרחי משום שספור יציאת מצרים הוא ספור מכונן בתרבותנו.

כשאלהים שולח את משה למשימה הוא פורש בפניו את החזון:

 

(ב) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה | וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָה: (ג) וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי | וּשְׁמִי יְהוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם: (ד) וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן | אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ: (ה) וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם | וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי: (ו) לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהוָה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם | וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: (ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים | וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם: (ח) וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב | וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְהוָה ( שמות ו')

 

האל מזכיר את בריתו עם האבות ומחויב לה

האל מבטיח שחרור מעבדות

האל מבטיח גאולה

האל מציב חזון: עם חופשי בארץ המובטחת

האל מבטיח ניסים

 

אבל בני ישראל, העבדים המוכים והנרפים לא מסוגלים להתעלות "וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (שמ' ו, ט) והמצרים השקועים בעבודת אלילים אינם שומעים את דבר משה גם כן. מטרת המכות כפולה: א. ללמד את המצרים את כוחו של האל העברי ב. ללמד את בני ישראל אורך רוח, אמונה באל וערכה של חרות.

זהו מבחינת בני ישראל השעור בחינוך הגדול מכלם. אלהים מסכם מטרה כפולה זו בראשית הפרשה שלנו:

(א) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה | כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹL למען מצרים)

 (ב) וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם | וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה (למענכם) ( שמות י', א-ב).

עשר המכות הן שלב מעבר בחיי העם, מעין טקס חניכה לבגרות. זו הסיבה שברגע היציאה ממצרים הם מקיימים טקס שיש בו האלמנטים של טקסי חניכה: מחד, אלמנטים של כיסוי העבר: הדם על המשקופים, קרבן הפסח הנשחט בין הערביים, מאידך, אלמנטים של חידוש והתחלה "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים:  רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה." (יב, ב).

אולם אין לעשר המכות וליציאה ממצרים משמעות בחיי עם ישראל אלא בחבור הרגע הזה למעמד הר סיני ומתן התורה.

 הערב רב של העבדים צריך להתלכד לכלל עם בעל חזון וחוקה ודרך, אחרת לא יוכלו לכבוש את הארץ המובטחת ולקיים בה חיים של עם האמור להיות אור לגוים.

בפרשת משפטים שנקרא בה בעוד שלושה שבועות נראה כי כשמתפרטים עשרת הדברות לחוקים הם פותחים במסר הגדול מכלם – מסר החרות ולכן החוק הראשון בפר' משפטים הוא "כי תקנה עבד ... ומתי יצא לחפשי"

רעיונות אלו עמדו בבסיס התנועה הציונית ששאפה להקים כאן בית דמוקרטי לכלל אוכלוסי המדינה, בית שיקיים שוויון זכויות בלי הבדל גזע מין ודת, בית שיש בו משפט וצדקה ודאגה לחוליות החלשות. בית שמלכד אותנו סביב חזון ודרך.

רעיונות אלו צריכים לעמוד בבסיס מצע של כל מפלגה המתיימרת להנהיג אותנו. אינני יודעת אם המלה "חרות" נשמעה באיזה תשדיר בחירות אבל את המלה חזון שמעתי עשרות פעמים רק מהו החזון לא תמיד גילו לי.

החזון הראשוני של יציאת מצרים ממנו נגזרות חירויות אנושיות בסיסיות הוא עדיין חזון מכונן. דרישתו הראשונית של הרצל לשמור את הגנרלים  בקסרקטיניהם ואת הרבנים בבתי הכנסת עדיין נכון.

בצאתנו ביום ג' לבחור הבה נזכור את החזון ונבחר את מי שקרוב יותר למימושו.