פרשת "לך לך" תשע"ג - הרב מיה ליבוביץ

פורסם על ידי:

תוייג ב פרשת השבוע , דרשה

(17 שנים לרצח יצחק רבין)

 

 "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בר' יב א-גׂ)

פעל המפתח בפסקה ראשונית זו שבה אנו מכירים את אבי האומה הוא הפעל ב.ר.ך. הבטחה ענקית של ברכה לעתיד ואברם אינו מהסס "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן. וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן." (שם, ד-ה)

הפעל המשמעותי השני בפסקה הוא ללא ספק הפעל ה.ל.ך. אברהם הוא ההלכן הראשון בתרבותנו והוא מסמל את עתיד העם היהודי שרוב שנותיו היה עם נודד, עם ההולך ממקום למקום.

בהליכה של אברם יש ממדים אחדים –

ראשית, אברם הולך מאמונה באלים רבים (אביו מתואר במדרשים המפורסמים כבעל חנות לפסלים) לאמונה באל אחד, אברם הוא מבשר המונותיאיזם. אברם הולך מעבודה זרה לאמונה היהודית. כך מתאר זאת המדרש:

אמר רבי אבין: משל לצלוחית של פלייטון (בושם) הנתונה בבית הקברות ולא היה אדם יודע ריחה, מה עשה נטלוה וטלטלוה ממקום למקום והודיעו ריחה בעולם, כך היה אברהם דר בתוך עובדי ע"ז, אמר לו הקב"ה לך לך מארצך ואני אודיע טבעך בעולם" (מדרש תנחומא, פר' לך לך, סימן ג)

האמונה באל אחד היא הבושם ויעודו של אברם להפיצו בעולם ולשם כך עליו להטלטל מאור כשדים דרך הסהר הפורה אל ארץ כנען ובארץ כנען ללכת לארכה ולרחבה: צפונה ונגבה ימה וקדמה.

הזכות להשתנות באמונתו האישית ולשאת את האמונה החדשה לעולם נתפסת בסיפור המקראי כברכה מיוחדת שהוענקה לאברם.

הברכה הזו תבוא לידי ביטוי בהמשך בשינוי שמו מאברם לאברהם כלומר בהוספת סממן האמונה – שם השם – לשמו.

שנית, ההליכה של אברם מאמונת אביו אל אמונה חדשה משמעה הליכה מתרבות ושפה של מקום  שאדם נולד בו אל מקום חדש, שפה חדשה, נופים חדשים, תרבות חדשה. זוהי הליכה הדורשת כוחות נפש רבים שכל מי שהיגר מכיר אותה.

איך ידע אברם לאן ללכת? התורה לא מבארת את היעד  ולא מספרת לנו את תלאות דרכו,.מה פרוש "הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ"? איזו ארץ?

חכמים הניחו שרוח הקודש לוותה אותו והדריכה אותו בדרכו. אבל אני רוצה להציע שהיעד היה ברור לו מרגע שעבר את השינוי התרבותי/רוחני/דתי ולכן דיו היה שיתמיד בהליכה כדי להגיע אל המקום שיועד לו. זה מזכיר לי טקסט יפיפה מהרפתקאות אליס בארץ הפלאות של לואיס קרול.

אליס שואלת את החתול "התואיל להגיד לי בבקשה באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" "זה תלוי במדה רבה לאן את רוצה להגיע" אמר החתול. "לא אכפת לי כל כך לאן" אמרה אליס. "אם כך לא משנה באיזו דרך תלכי" אמר החתול. "בתנאי שאגיע לאן שהוא" – הוסיפה והסבירה אליס. "בטוח שתגיעי" אמר החתול "בתנאי שתתמידי בהליכה". אברם התמיד בהליכה והגיע.

פן אחר של ההליכה מופיע בפרושו של רש"י לצווי "לך לך". רש"י מפרש: לך לך – להנאתך ולטובתך, שם אעשך לגוי גדול. כאן אי אתה זוכה לבנים.

 מהי טובתו של אברם?

דומני שרש"h חשב על המשכיות המשפחה, על הדורות שיצאו מאברם ואכן אברהם נקרא אב המון גוים.

בנים יכול היה אברם ללדת גם בחרן וגם באור כשדים אך הולדתם בארץ שיועדה לו מבטיחה את המשך הדרך את הקשר לארץ ולאלהים. לא נכר אלא מולדת.

הספורנו, פרשן איטלקי בן המאה 15-16, מפרש אותה הנאה לכוון רוחני: "במה שתתבונן ותקנה שלמות ותלמד דעת את העם. שם בארץ היעודה תקנה תורה לגוי חדש הוא שנאמר "וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל".

הפרשנות הקבלית גם היא הולכת לכוון רוחני ומפרשת את הציווי "לך לך" במובן לך אל עצמך. פרוש הסולם בזוהר על הפסוק "לך לך" אומר: לתקן עצמך, לתקן את המדרגה שלך. לך לך, כי אין לך להימצא כאן בין הרשעים הללו"

כלומר הליכתו של אברם בעיני המקובלים וכך גם בעיני פרשנים כרש"ר הירש היא הליכה אל מהותו, אל עצמיותו, אל האמת הפנימית שלו.

ההליכה הופכת סמל טבעו של האב הראשון שלנו ולכן כשאלהים כורת עמו את הברית הוא פותח אותה במלים: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, וֶהְיֵה תָמִים" (יז, א)

ההליכה מבטאת תנועה מתמדת ושינוי.

ההליכה היא מאמץ פיזי ורוחני, אברם ילך בארץ לארכה ולרחבה ויכיר אותה כמו שאנו אומרים "דרך הרגלים", הוא יכרות בריתות וגם יצא למלחמות. אברם הוא איש של עשיה והתחדשות. הוא יחקור את סביבתו ויגבש לעצמו עולם חדש.

בהתהלכות לפני ה' אין קבלה אוטומטית של צווי האל. חלק מהליכתו של אברהם כוללת את התעוזה להקשות על מעשי האל וכך עומד ההלכן הראשון של העולם מול האל בסדום וזועק "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק, כָּרָשָׁע; חָלִלָה לָּךְ--הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?" והוא מתמקח עם אלהים על מספר הצדיקים בעיר שבזכותם אולי תנצל.

זהו איש שלא דואג לטובתו והנאתו האישיים אלא מנהיג שטובת הציבור לנגד עיניו. חיי אדם חשובים לו, והראות הצדק והמשפט והוא מוכן לשם כך לסכן את חייו שלו.

ביום א' נציין 17 שנים לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. אנו מקבילים תמיד בין יצחק בן אברהם ושרה לבין יצחק בן נחמיה ורוזה משום ששניהם נעקדו רק שהאחד חייו נצלו והשני חייו נטלו.

אבל יצחק רבין דומה היה באישיותו יותר לאבי יצחק המקראי, לאברם. מי שנחשב לבטחוניסט ופרגמטיסט שינה את תפיסת עולמו הפוליטית והלך מרחק עצום אל עבר חזון של שלום עם עמי האזור. לא כל בני עמנו הלכו עמו, חלקם הלכו ממנו והלאה, הסיתו נגדו, קראו לו "בוגד" ו"מוסר" ויד בן עוולה גדעה את חייו ואתו את החלום העצום שלא התגשם ושדומני שהלכנו ממנו והלאה, וגם שכנינו הלכו ממנו והלאה.

לרוב הדומם כח עצום וחובה אזרחית ממדרגה ראשונה – להשמיע קול. אין זמן נכון יותר לעשות זאת מאשר בעת בחירות אבל לא רק בהן.

אברהם לא רק היה ההלכן הראשון הוא היה המקשן הראשון על אלהים הוא התהלך אל מול האל בסימני שאלה הוא חתר לצדק וצדקה ואלו הן הדרכים שבהן אנחנו חייבים ללכת בעקבותיו ואין כפרשת לך לך המזכירה לנו זכות אבות זו.