פרשת ניצבים תשע"ב - הרב מיה ליבוביץ

פורסם על ידי:

תוייג ב פרשת השבוע , דרשה

 

פרשת "ניצבים" תשע"ב

(יומיים לפני ראש השנה – על משמעות "נצבים")

 

פרשת "נצבים", פרשת חידוש הברית בין ישראל לאלהים בערבות מואב היא פרשה ראויה למועד בה היא נקראת: שבת שלפני ראש השנה או שבת שובה – השבת שבין ראש השנה ויום הכיפורים. היא מסכמת את כל העקרונות החשובים של הברית בין העם לאלהיו.

היום ארצה להתמקד בפתיחתה "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (כט, ט) השרש י.צ.ב. יוצא דופן. משה היה יכול לומר "אתם עומדים היום" או "אתם נקהלים היום" או "אתם באים היום לפני ה'" אבל משה בחר בשרש י.צ.ב. ואני אנסה להבין מדוע. אעשה זאת בעזרת הפרשנים וגם בעזרת השפה העברית.

רש"י מפרש את הפסוק אתם נצבים היום – "מלמד שכנסם משה לפני הקב"ה ביום מותו להכניסם בברית". למה דרש משה "כנסם" מלשון כינוס? לומר לנו שרגע חידוש הברית הוא רגע של התכנסות כל העם. יש חשיבות בעיני רש"י בנוכחות כל העם בהתלכדות של כלם יחדיו. ואכן הכתוב מפרש: אתם נצבים היום כלכם ומפרט בהמשך: "רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם" (שהם כלשון הרמב"ן: "כל איש אשר לו שררה ומינוי על הצבור" ועד: "טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ:  מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ" (שם, י) כלומר הכתוב כולל את העם על כל שכבותיו מהנשואים והמנהיגים ועד פשוטי העם, מהגברים הנשים והטף וגם הגרים וכמובן מבעלי המלאכה ועד השופטים והשוטרים. בהמשך הכתוב יכללו בברית גם כל דורות העתיד אשר טרם נבראו "כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם" (שם, יד)אשר איננו אלו דורות העתיד.

בעיני רש"י, להבנתי, בהתלכדות הזו יש  שתי פנים מחד – עמידה, התיצבות. מאידך – יציבות ולכידות.

אני מעריכה שכך חשבו גם פרשנים אחרים בעקר כאלה כמו אבן עזרא שקבעו שההתיצבות לפני ה' היתה "סביבות הארון" [הקדש]. אם היה זה מעמד לפני ארון הקדש ממילא לא היה זה כינוס חברתי בלבד אלא כינוס דתי וממילא יש להניח שבני ישראל עמדו מתוך כבוד לארון ולקב"ה. אונקלוס מפרש "נצבים" – קיימים  ß אתם חיים וקיימים למען הברית הזאת.

 זה הסבר מענין. בשפה העברית המודרנית" ניצב" בתחום התיאטרון משמעו שחקן פסיבי שרק עומד שם ואילו אונקלוס אומר לנו שהשחקנים, בני ישראל, אינם סטטיסטים אלא הם השחקנים הראשיים! בהם מתקיימת הברית. הברית, אומר אונקלוס היא הווית חייכם, היא המקיי

מת אתכם אם אתם מקיימים אותה.

הרמב"ן אומר שהיו "עומדים ומזומנים לפני ה' כדי לעמוד בבריתו" כלומר העמידה הפיזית סמלה בעיניו עמידה רוחנית מעין "נעשה ונשמע" שהשמיעו בני ישראל במעמד הר סיני שגם בו עמדו לפני ה'.

ופרשנים אחרים גוזרים מלשון נצבים שעמד העם כמנין מתפללים ומקשרים בין ה"נצבים" למטה לבין הנצב למעלה ככתוב: "אלוהים, ניצב בעדת-אל".

מכאן שלא היה זה קהל אקרעי של מתפללים אלא קהילה /עדת אל כלומר מעמד חידוש הברית בערבות מואב הוא מעמד של התלכדות העם על כל שכבותיו ושבטיו, מנהיגיו ופשוטיו, אנשיו ונשיו לכלל עם אחד. אם בסיני הם התלכדו כדי לקבל את התורה ולהמליך עליהם את האל כאן הם מתחייבים לכניסה לארץ שיועדה להם שבה יוכלו לממש את התורה.

בתנחומא מטעימים מסר זה של אחדות ושואלים אימתי נאמר "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם"? ועונים: "בזמן שתהיו כולם אגודה אחת שנאמר (דברים ד) "וְאַתֶּם, הַדְּבֵקִים, בַּיהוָה, אֱלֹהֵיכֶם--חַיִּים כֻּלְּכֶם, הַיּוֹם."

העמידה המשותפת נתפסת ע"י בעלי התנחומא כערבות הדדית "דבר אחר כלכם ערבים זה בזה, אפילו צדיק אחד ביניכם, כלכם עומדים בזכותו, ולא אתם בלבד, אלא אפילו (רק) צדיק אחד ביניכם כל העולם כולו בזכותו עומד,שנאמר (משלי י') "וצדיק יסוד עולם."

הערבות ההדדית היא מלשון התיצבות האחד לצד השני שהיא הכרחית לעם כדי לעמוד בפני מטלות הכיבוש וההתישבות בארץ. בעל המדרש בתנחומא משווה את לכידות העם ברגע זה לאגודה של קנים "בנוהג שבעולם, אם נוטל אדם אגודה של קנים, שמא יכול לשברם בבת אחת? ואלו נוטל אחת אחת, אפילו תינוק משברן" ללמדנו כוחה של התאחדות השבטים, כוחה של קהילה, כוחו של הצבור, כוחו של עם! מכאן עולה משמעות נוספת של השרש י.צ.ב. והיא התיצבות לבצוע המטרה, התיצבות שיש עמה נכונות נפשית. בשפה העברית המודרנית משמש המונח ניצב לקו אנך המרמז כי בני ישראל עמדו במעמד חידוש הברית.

פעמים רבות בתפילת שבת בבוקר אני שואלת את בני הנוער הנוכחים מדוע נאמרת התפילה היהודית בעמידה? אין ספק כי נוח יותר להתרכז בישיבה. התשובות שאני מקבלת מגוונות ומענינות.

בדרך כלל אומרים לי שיש בעמידה כבוד כלפי האל. הרי לא יעלה על הדעת שאדם ישב לו בנחת ויבוא בבקשות / תחינות לפני בוראו.

יש האומרים לי כי העומד / הניצב מגשר בין עולמות עליונים ותחתונים בין שמים וארץ וזה מזכיר לנו בני האדם את מקומנו בעולם שואפים מעלה אך מקורקעים מטה.

יש הטוענים כי בעמידה יש ריכוז כוחות הנפש, כדברי הרמב"ם בהלכות תפילה ד' ט"ז : "יפנה את לבו מכל המחשבות". אפשר לומר שיש ריקון המוח והנפש מחולין היום-יום והכנה נפשית לעמידה בפני האל, להתחדשות שבתפילה, להבראות מחדש. 

אני מזכירה להם פעמים שהעמידה היא צורת ההתקימות של מלאכים עליהם נאמר ש"רגלם ישרה" (ניצבת) וכיוון שאדם מתדמה ברגעי השיח הקדושים למלאכים הרינו עומדים.

אבל יש במונח "נצבים" משמעות נוספת והיא גם הסיבה לעמידה בתפילה. אנו נצבים בפני אלהים בימים אלה למשפט. האל ישקול את המעשים שלנו לדין או לחסד. אין עמידה זו שייכת רק לימי אלול וחגי תשרי היא נכונה לכל תפילה. השורש פ.ל.ל. שבבסיס המונח תפילה משמעו פלילים – עמידה למשפט וכשם שהנתבע עומד בבית המשפט של מטה כן כולנו עומדים בתפילותינו כל השנה ובימים אלו במיוחד בפני בית משפט של מעלה.

אנו למדים מפרשת נצבים כי עמידתנו תהיה איתנה אם נעמוד כקהל-עם, אם נתלכד כאגודה אחת, אם נראה עצמנו מבקשים לא רק עלינו ובני משפחותינו הקרובים אלא על כל קהילותנו ועמנו (על כל מרכיביו הדתיים / האתניים / האנושיים) כי היחד הזה, ההתיצבות המלכדת היא בסיס כוחנו האנושי כפרטים וכקולקטיב.

בעוד יומיים נתכנס כאן שוב ונתייצב יחדיו. אני מאחלת לנו שתהא זו התלכדות של כלם, שנבוא מזומנים לעשות חשבון נפש אישי וקהילתי ושנצא מחוזקים ואיתנים לקראת שנה של שלום ושקט, של אחוה אנושית ועשית צדק ומשפט.