דרשה לשבת מטות – מסעי, ירון שביט

פורסם על ידי: ilans

תוייג ב פרשת השבוע , דרשה

ilans

דרשה לשבת מטות – מסעי

 

מטות, מסעי ודברים שהיא הפרשה של השבת הבאה, הן שלוש הפרשות הנקראות לעולם בשלוש השבתות של "בין המיצרים, בין י"ז לתמוז, לתשעה באב. התקופה שבין הבקעת חומות ירושלים בבית שני – ועד חורבן בית המקדש שאותו אנחנו מציינים בתשעה באב.

בשל העובדה שיש שנים מעוברות ויש שאינן בשנים לא מעוברות, כמו השנה הפרשיות מחוברות.

פרשת מטות עוסקת בכיבושים של בני גד וראובן וחצי שבט מנשה את עבר הירדן המזרחי, ופרשת מסעי עוסקת בגבולות הארץ, גבולות השבטים ובמסגרתה גם פרשת בנות צלופחד שעליה אנחנו משוחחים מידי פעם בפרשת השבוע.

גם פרשת מטות, היא פרשה אקטואלית כפי שמיד נראה והשנה, החלטתי שלא להקל עם עצמי ואתנו ולשתף אתכם גם בחלקים הפחות פשוטים בפרשה.

הפרשה מתחילה בציווי שמצווה משה לפני מותו, "וידבר ה' אל משה לאמור, נקם נקמת בני ישראל מאת המדיינים ואחר תאסף אל עמך" (לא' א,ב,) 

ברור אם כן למשה יש משימה אחת להשלים ויחד עם זאת ברור שמותו של משה, יהיה קשור להשלמת המשימה הזו.

למה נוקמים במדין? כי בנות מדין גרמו לעם לחטוא. לפני שבועיים, הבנו כיצד בלק, שאליו פנו גם המדיינים שיסייע להם מול עם ישראל, כיצד בלק כשל כשהוא ניסה לפגוע בבני ישראל באמצעות בלעם והקללה הפכה לברכה. בפרשה של השבוע שעבר, הבנו שמה שלא הצליח לבלק, ש"הלך לדרכו", הצליח דרך הנשק הנשי. וישב ישראל בשיטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב (כ"ה א,).. ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף ה' בישראל. ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה', ואז בא הציווי להרוג את מי שנצמד לבעל פעור וכך עברנו את פנחס שהרג את מי שהתייחד עם הכוהנת המדיינית ונפסקה המגפה ויהיו מתים במגפה ארבעה ועשרים אלף.. 

כעת, בפרשה שלנו, בא זמן הנקמה, או שמא המגפה הזו הייתה מעין מחלת מין או אולי איידס של זמנו? שנדרשה היטהרות ממנה, לא רק היטהרות רוחנית – אלא גם היטהרות פיזית ובימנו אנחנו יודעים כמה החולשה הגופנית הפיזית – קשורה קשר בל ינתק לחולשה הרוחנית...

מכל מקום, הגיע עת הנקם.

מעניין לציין כי הגם שמשה צווה אישית "נקם נקמת בני ישראל", הוא עצמו, אינו לוקח חלק בנקמה. "וישלח אותם משה אלף למטה לצבא (ל"א ו')

ישעיהו ליבוביץ מפנה אותנו כאן למדרש שנותן כאן תשובה פסיכולוגית, אנושית, "על ידי שנתגדל במדין – אמר אינו בדין (אין זה הגון), שאני מיצר למי שעשו לי טובה. המשל אומר "באר ששתית ממנו מים – אל תזרוק בו אבן",. כזכור, כשמשה הרג את המצרי וברח למדבר הוא קיבל מקלט במדין ואף הקים בה את משפחתו – והוא אינו יכול לקחת חלק אישי במסע הנקמה שצווה להוביל....

או שאולי ההסבר נעוץ בחלק השני של המשפט: נקם נקמת... ואחר תאסף אל עמך" בבחינת, אולי נדחה בעוד מעט את הקץ הבלתי נמנע...

בואו נתבונן מעט בטיבה של הנקמה הזו:

בפרק ל"א פסוק ג נאמר "וידבר משה אל העם לאמור,  החלצו מאתכם אנשים לצבא... אלף למטה (לשבט),  אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא: וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה שניםעשר אלף חלוצי צבא

 זה צבא העם שלנו, כל שבט נותן את המכסה שלו, בימנו היינו אומרים שזה מס לא פרוגרסיבי כי יש כאן מכסה קבועה לשבט (בלי לקחת בחשבון את גודל השבט, כמות הגברים בו), ללא ספק יש כאן שיוויון במובן הכי בולט של הנראות!! מזכיר לנו משהו מהוויכוח הציבורי של ימנו?

ובאותו הקשר, מצאנו בפרשה שלנו את עניין שבט גד ושבט ראובן בסוף פרשת מטות, אחרי קרב הנקמה המוצלח, באים מנהיגי השבט הזה אל משה ואלעזר הכהן (מחליפו של אהרון שכזכור נפטר על ההר), ויאמרו: אם מצאנו חן בעיניך, יותן הארץ הזו לעבדיך לאחוזה, אל תעברו את הירדן... לכאורה מפתה, שהרי יש ארץ קטנה שצריך לחלק לנחלות והנה הצעה שבתורת היגשור אנחנו קוראים לה "הגדלת העוגה", במקום שבו מה שיש לא מספיק לכל הנדרש, אפשר להגדיל את העוגה  או להקיטן את מספר הפיות, וכאן יש 2 שבטים המציעים לוותר על החלק שלהם בארץ כנען. ומה עונה להם משה: באחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה? ואז הוא מזכיר להם את חטא המרגלים ואת חרון ה' והמחיר שהוטל על מי שראה את הארץ והטיל מורא ופחד בקרב אלו שצריכים לעלות ולכבוש אותה... והפתרון המוצע על ידם, אפרופו ועדת פלסנר... גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו ואנחנו נחלץ חשים לפני בני ישראל (הם מציעים להיות חיל החלוץ).. עד אשר אם הביאנם אל מקומם וישב טפינו בערי מבצר מפני יושבי הארץ לא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו כי לא ננחל אתם מעבר לירדן והלאה.. דהיינו כדי שיהיה ברור שאנחנו מבקשים רק לוותר על חלקנו ולא מפחד מלחמת כיבוש הארץ, קודם נילחם עם כולם, נהיה חלק מהסולידריות של העם כולו ורק לאחר מכן, נשוב אנו לאדמתנו בעבר הירדן... ואגב, אם מחפשים לראות היכן הסנקציה האישית? גם לכך יש תשובה בפרשה ואם לא תעשו כן, הנה חטאתם לה' ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם... דהיינו כל הטף והמקנה והערים הבצורות, הן פקדון וערבות להוכיח שהם יילכו כחלוץ לפני המחנה לכיבוש הארץ.

 נדמה לי, שכל המוסיף גורע וכל הויכוח על מי שממית עצמו היום באוהלה של תורה, ומבקש לדחות את חובת השירות שלו עד לגיל שהיא לא רלבנטית לעם, מוציא עצמו מן הכלל וגם לפי הפרשה שלנו – אמור לשלם על כך מחיר כבד!!

 אז מה קורה עם הנקמה שלנו? גייסנו את צבא העם והנה בפרק ל"א מפסוק ז מצאנו: ויצבאו על מדין כאשר ציוה ה' את משה ויהרגו כל זכר ואת מלכי מדין הרגו ... ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב, ושבו בני ישראל את נשי מדין ואת טפם ואת כל בהמתם וכל מקניהם ואל כל חילם בזזו ואת כל טירתם שרפו באש, ויקחו את כל השלל ואת כל המלקוח באדם ובבהמה ויבואו אל משה ואל אלעזר הכהן.. ויצאו משה ואלעזר הכהן וכל נשיאי העדה לקראתם אל מחוץ למחנה ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים והמאות.. ויאמר אליהם משה החיתם כל נקבה? הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסול מעל בה' על דבר פעור ותהי המגפה בעדת ה' ועתה הרגו כל זכר בטף וכל אישה ידעת איש למשכב זכר הרגו. וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם.

קשה, קשה לקרוא את המילים הללו, משהו שקצת אולי מרכך אותם הם המשך הציוויים בדבר החיטוי שיש לחטא את כל מי וכל מה ששב מהמלחמה  

ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים כל הורג נפש וכל נוגע בחלל תתחטאו ביום השלישי וביום השביעי אתם ושביכם וכל בגד לכל כלי עור וכל מעשה עיזים וכל כלי עץ תתחטאו.... ואת הזהב  ואת הכף ואת הנחושת ואת הברזל ואת הבדיל ואת העופרת כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים וכיבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם ואחר תבואו אל המחנה..  

אכן, ללא ספק הנחיות לחיטוי ממגפה 

כמה קשה לקבל את ההוצאה להורג של כל אישה אשר ידעה משכב זכר... נכון השכל מתחיל בכוהנות מדיין שמפתות את גברי ישראל למשכב שהוא פולחן דתי כלשהו. אבל האם הבעיה היא בכוהנות? או בגברים שלא מצליחים לעמוד בפני היצר שלהם? האם באמת הבעיה היא בפרצה" (תרתי משמע) הקוראת לגנב או בגנב?  אולי באמת במחשבה שלהם מדובר היה בצורך להיפטר ממחלת מין כלשהי.

מה שקשה לי לקבל הוא את מה שאפשר אולי היה לקבל כנורמטיבי לפני אלפי שנים, הפחד מהאישה, התיאורים של "הלילית", השטן והיצר והפיתוי כל אלה שלפני אלפי שנים היו הפחד מפני הבלתי נודע, היו הסכנה לסטיה מדרך הישר אלה דורשים תיקון!!

הגיע העת שנאמר בקול ברור וצלול, שמי שמראה של כתף חשופה, או ברך מבצבצת מאיים עליו, שיחפש את התיקון אצלו בראש ולא יחפש דלי צבע לכסות את המודעות. מי שמראה אישה מאיים עליו, שיטפל בעצמו ולא יחפש למצוא דרכים נלוזות להעלים את הנשים מהחיים של כולנו. 

מי שלא יכול לעמוד בלהאזין לקול של אישה, כי זה מפריע לו להתרכז בדברים החשובים בחיים – שיבין שהבעיה היא ביכולת הריכוז שלו כי בעולמנו, בניגוד למה שהיה אולי נכון לפני אלפי שנים, בעולמנו – הנשים הן חלק מרכזי ומוביל ולא אפליה מתקנת דרושה כאן – אלא רק הזדמנות שווה וביטול הקיפוח.

גם בעניין הגיוס השווה לכל וגם בעניין שוויון הזכויות לנשים הגיע העת שנאמר בקול ברור וצלול, מי שלא יכול להתמודד, מוציא את עצמו מן הכלל ואינו יכול להיות חלק מהחברה שבה לכולנו חובות וזכויות שוות.

 

שבת שלום ומבורך