פרשת בלק תשע"א - הרב מיה ליבוביץ

פורסם על ידי: ilans

תוייג ב פרשת השבוע , דרשה

ilans

פרשת בלק תשע"א

(בנסיון להבין את בלק בן צפור ומניעיו)

 

"וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי. וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל-סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה... וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר ... לִקְרֹא-לוֹ" (במדב' כב 2-5)

פרשת "בלק" היא יצירה ספרותית מדהימה וככזו יש בה תובנות אנושיות יחודיות ואני אנסה הערב להבין את מלך מואב בלק בן צפור ואם אבין אותו אולי יהיו לי פתרונים לימינו.

אם נשאל עצמנו מה מדריך את מלך מואב - התשובה נמצאת לכאורה  בפסקה הראשונה של הפרשה:(1) וַיַּרְא בָּלָק אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי (יש פה גם ראיה לשון ר.א.ה. וגם יראה לשון י.ר.א.) הנצחון של ישראל על האמורי מעורר פחד. (2) וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא כי יש פה יראה מפני הכמות או העצמה הכלכלית.

(3) וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - ההקשר הזה פחות מובן. קצה נפש בני מואב ומלכם בגורם אתני באזור שהוא בסך הכל מיעוט. התאור של בנ"י בפי בלק מעורר דמוניזציה. בלק מגייס לעזרתו תאורים מפחידים ממכת הארבה שהביא הקב"ה על המצרים ומערבבם בפחדי ההווה: " הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי." (שם, 5).

אנו מבליעים חיוך נסתר אל נוכח המואבים המטופשים ומלכם ההסטרי ראשית משום שאנו מכירים את בנ"י, אלה אותם בנ"י שאמרו איש אל אחיו  "נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה", הם אותם בנ"י שבכו כל הלילה בשוב המרגלים מכנען, אלה אותם בנ"י שזכרו את הקישואים והאבטיחים של מצרים ואיבדו כל אמונה באל שהוציאם ממצרים ועשה להם ניסים ולווה אותם בעמוד ענן ובעמוד אש ונתן להם את המן והשלו - האם על אלו יאמר כי הם כשור המלחך את ירק השדה??

 

ואנו גם מגחכים ביודענו כי הקוסם המיוחד (בלעם בן בעור מפתור) אינו יכול לספק את הסחורה המבוקשת " לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי--אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ" (שם, 6).

כבר מהפגישה הראשונה של שליחיו של בלק עם הקוסם בלעם צריך היה בלק בן צפור לשלחו לעזאזל. בלעם מלין את השליחים כדי לשמוע את דבר אלהים ומסרב ללכת עמם לאחר שאלהים מסרב לתת לו רשות.

קוסם שכוחותיו תלויים ברשות אלהית - במה יוכל להועיל למלך מואב? אבל המלך עקשן ושולח משלחת "שָׂרִים, רַבִּים וְנִכְבָּדִים" ומבטיח כיבודים. בלעם אומר במפורש: "אִם-יִתֶּן-לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ, כֶּסֶף וְזָהָב--לֹא אוּכַל, לַעֲבֹר אֶת-פִּי יְהוָה אֱלֹהָי, לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה, אוֹ גְדוֹלָה" (שם, 18). אבל בלק אינו מקשיב.

הוא מביא את בלעם אל ארץ מואב ומסבב עמו בין במות הבעל, בונה מזבחות ומקריב קרבנות ובכל פעם בלעם מברך את בנ"י ואינו מקללם.

אתה שואל את עצמך - מה מדריך את נשמתו של המלך הזה? עד מתי יתעקש לקלל עם שבלעם אינו יכול לקללו? למרות שהוא משנה את מקום הקללה - מה שיוצא מפיו של הקוסם הפוך למה שנתכוון "מָה אֶקֹּב, לֹא קַבֹּה אֵל; וּמָה אֶזְעֹם, לֹא זָעַם יְהוָה. כִּי-מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ:  הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב. מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב, וּמִסְפָּר אֶת-רֹבַע יִשְׂרָאֵל" (כג ח-י).

אבל בלק עוור לחוסר יכולתו של בלעם. הוא מביא קוסם שתום עין מעלה אותו גבעותלראות מה שאינו רואה. הוא כל כך שבוי בדפוסי חשיבתו על בנ"י שהוא מתעקש על קללה שנהפכת פעם אחר פעם לברכה.

מה מדריך אותו? מה מקור ההתעקשות? למה הוא רוצה לקלל דווקא את בנ"י? אנו יודעים כי בנ"י היו גורם אחד מני שבטים נודדים רבים שהסתובבו בספר המדבר, למה דווקא בבנ"י רואה בלק צל הרים כהרים?! מדוע אין הוא מסוגל לראות את הפנים החיוביות של בנ"י את טוב אהליהם ומשכנותיהם, את השגיהם הכלכליים והצבאיים, את יחודיותו של ישראל "הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (כג, ט), את שרידותו "הֶן-עָם כְּלָבִיא יָקוּם, וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא" (כג, כד)?

הפחד מפני בנ"י אינו מוצדק לחלוטין. אין עם באזור שבנ"י פלשו אל שטחו, להפך הם ביקשו רשות לעבור - פעמים קבלוה ופעמים לאו וכך מצאו עצמם נודדים 40 שנה במדבר.

גם למלך האמורי שלחו בקשה "אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ, לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם--לֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר:  בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ" (במדב' כא, 22).

אבל סיחון מלך האמורי לא נתן להם עבור בגבולו, במקום זאת אסף את עמו ויצא לקראתם המדברה אבל יד ישראל היתה על העליונה ( לא כך היה בהרה פעמים קודמות).

וספור זה עורר את כל פחדיו הקמאיים של בלק בן צפור ובזכותו יש לנו יצירה ספרותית מרהיבה.

אבל גם החיים מזמנים לנו סיפורים מדהימים. הנה מתקפת משטים ומטסים ופעילי שלום צעירים וזקנים על ישראל של 2011.

מה מדריך מנוחתם של פעילי השלום? למה ישראל? מה יש בארץ הקטנה והמסוכסכת הזו שמעורר כל כך הרבה יצרים?

ברואנדה טובחים באלפים ואחרים מתים ברעב. בלוב מושל מלך מטורף שאינו יודע זכויות אדם מהן, במצרים מתעוררים המונים לדרוש ממשלה יותר מודרנית, בצ'צ'ניה טבחו הרוסים במיעוט הצ'צ'ני. בכל כך הרבה פינות תבל נעשות עוולות מטרידות ופגיעה במליונים.

מה להם לפעילי השלום להתעקש דווקא על ישראל ?

אם הצורך הוא להסיר המצור מעל עזה - הרי שאין היום, כמיטב הבנתי, מצור, שלא לדבר על כך שישראל הציעה להעביר כל הציוד ההומניטרי לתעודתו? אבל לא. הפעילים הללו קונים כרטיסי הפלגה ואח"כ כרטיסי טיסה מכספם, לנים על אמצעי התחבורה  וכאחוזי אמוק רוצים להגיע דווקא לכאן.

הייתי רוצה לפגוש את בלק בן צפור ולשאלו אלו תובנות יש לו על מצבנו היום, אבל עושה רושם שרצון זה ישאר רצון גרידא אז אם יש לכם פתרונים אנא חלקו עמי הבנתכם.

 

                                                                 שבת שלום