פרשת קרח - הרב מיה ליבוביץ

פורסם על ידי: ilans

תוייג ב לא תוייג 

ilans

פרשת "קרח" תשע"א

(על מושג "העדה")

 

המונח "עדה" חוזר 20 פעמים בפרשת קרח. תחילה נאמר כי קרח דתן ואבירם ואון קמו לפני משה (התקוממו) ועמם "נשיאי העדה" ואח"כ בכל פניה של משה אליו חוזר הצירוף "קרח ועדתו", "קרח וכל עדתו" ובהבדל מהם מתאר משה את בנ"י כ"עדת ישראל" או "כל עדת ישראל".

" וַיְדַבֵּר אֶל-קֹרַח וְאֶל-כָּל-עֲדָתוֹ, ... וַיֹּאמֶר... הַמְעַט מִכֶּם, כִּי-הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל,... לָכֵן, אַתָּה וְכָל-עֲדָתְךָ--הַנֹּעָדִים, עַל-יְהוָה; וְאַהֲרֹן מַה-הוּא, כִּי תַלִּינוּ עָלָיו" (במד' טז ה-יא).

המושג "עדה" עלה כבר בפרשת "שלח", הפרשה הקודמת ל"קרח" ,שם חזרו 12 המרגלים מתור את הארץ " וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-מִדְבַּר פָּארָן--קָדֵשָׁה; וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת-כָּל-הָעֵדָה, וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ" (יג כו).

בשתי הפרשות יש הבדלים בין "כל העדה" מונח המתייחס לכלל ישראל לבין "עדה" מסוימת (חלק מהעם).

בפר' "שלח" מתייחס המונח עדה לעדת המרגלים (10 במספר) ובפר' "קרח, מתייחס המונח לקרח ועדתו (250 במספר).

בשתי הפרשות משרת המושג את הערך של מתן עדות (שרש ע.ו.ד) המרגלים מביאים עדויות מן הארץ אשר תרו (זמורה ואשכול ענבים רמונים ותאנים) ועדויות ראיה על הענקים והנפילים ואילו בפרשת "קרח" קורא משה לאלהים להעיד במי בחר " זֹאת, עֲשׂוּ:  קְחוּ-לָכֶם מַחְתּוֹת, קֹרַח וְכָל-עֲדָתוֹ. וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהוָה, מָחָר, וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, הוּא הַקָּדוֹשׁ; רַב-לָכֶם, בְּנֵי לֵוִי" (טז, ו-ז) מי שאלהים יעיד שהוא בחירתו יהיה המנהיג / הכהן / הלוי.

מלבד מבחן המחתות יש מבחן עדות נוסף: מבחן המטות כשמשה מצטוה לקחת מטה לבית אב ולכתוב שמות ראשי בתי האב על המטות "וְהִנַּחְתָּם, בְּאֹהֶל מוֹעֵד--לִפְנֵי, הָעֵדוּת, אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם, שָׁמָּה".

השרש ע.ו.ד. הוא מילת המפתח בשתי הפרשות הנדונות. אין פלא כי חכמים גזרו ממונח זה את המינימום הנדרש לקבוצה שבין פרטיה יש קשר של העדה על מערכת יחסי הקבוצה עם ה'. חז"ל ראו ב"עדה" גוף המייצג את כלל העם לעניני תפילה ושאר ענינים שבקדושה. בשמע הם הדגישו את הע' והד' לייצר עדות!

במשנה (מגילה כג ע"ב) אמרו: "אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התבה [תפילה בצבור], ואין נושאין את כפיהם [ברכת כהנים] ואין קורין בתורה... פחות מעשרה".

אבל יש בעדה הרבה מעבר למינימום הקבוצתי והרבה מעבר למתן עדות .כיוון שקיימנו השבוע את האסיפה הכללית שלנו שהיא מפגש חד שנתי המאפשר להנהלה ולצוות להעיד בפני חברי הקהילה על מה שנעשה בשנה שחלפה ועל מה שמתוכנן לשנה הקרובה, בחרתי בדברי הפתיחה  באספה להפנות דברי למושג זה והערב ארצה לחזור ולהדגיש.

הבאתי בדברי ביום רביעי את אבחנתו של הרב שמשון רפאל הירש (סוף המאה ה-19) בין המושגים "עם", "גוי", "לאום" ו"עדה" שהיא בעיני אבחנה מבריקה. כשהוא דן על פרשת מגדל בבל משווה רש"ר הירש את המונחים המבטאים את המושג "עם" בגרמנית ובעברית: בשפה הגרמנית העם הוא volk הווה אומר קיום העם תלוי במנהיג והכל חייבים לציית לו (folgen) והרי כאן מושג של תלות משפילה. בשפות הרומניות העם הוא populus - המון, בעברית הרי הוא עם - איחוד של יחידים הקשורים זה עם זה. לעומת המונח הלועזי הרומז לכך שהעם אינו קיים אלא למען המלך, המושג היהודי בנוי על היחס שבין בני העם לבין עצמם, על האחריות ההדדית שביניהם.

גוי, לעומת זאת, מסביר הרש"ר הוא חטיבה לאומית מלוכדת. הוא רואה מילה זו כקשורה במילה גו - הגוף הלאומי כלפי חוץ בניגוד ל"עם" שהוא מציין את החברה כלפי פנים.

הלאום מוסיף הרש"ר הוא המדינה המייצגת את העם והחברה. היא מגינה על הניגודים החברתיים והלאומיים ומקיימת אותם בעצם ניגודם.

והמילה "עדה" מקורה לדעתו בשרש י.ע.ד משמעותה להתאחד למען יעוד משותף .יחידים הופכים לעדה לא ע"י פקודה הבאה אליהם מן החוץ אלא ע"י ענין משותף הפועם בלבם. קרואי העדה הם האנשים שהעדה קוראת להם לנהל את עניני הכלל.

קרואי העדה שלנו נתנו דין וחשבון מפורט כספי ומילולי על קורות העדה שלנו בשנת 2010. בין השאר פרס ראש העדה (היו"ר רונן בארי) את תהליך המיתוג שהביא אותנו להגדרה מחודשת של חזון מטרות ויעדים לאור היעוד המרכזי - לקיים חיים קהילתיים תרבותיים, חינוכיים וחברתיים לאור חזונה של התנועה ליהדות מתקדמת.

רכזי הפעילויות למינהן (קהילה, גנים, בנק הזמן, נוער) העידו בפני החברים/ות על מגוון העשיה והעדה אישרה פה אחד את כל הדוחות והתוכניות.

שאלתי עצמי באיזה מובן הגשמנו את מושג ה"עדה" בערב זה ?ועניתי לעצמי שעשינו זאת בכל המובנים - נמסרה עדות בפני חלק מסוים של הקהל (עדה - אם כי לא במובן של מנין...). העדות נגעה ברצון שלנו לקשר יותר פרטים אל הקהילה ולהפוך כל אחד ואחת מהם לפעיל המרגיש ערבות הדדית כלפי האחרים. העדות נמסרה במועדה. העדה - הסכימה על היעד המשותף ועל התוכניות הנגזרות ממנו. לפחות שניים מהדוברים אמרו שאסיפות כלליות אינן שיא הענין אבל אודה ולא אבוש בכל שנה כשעולות העדויות על העשיה המגוונת והעשירה של קמץ ועל עושר עולמה הפנימי של קהילה זו ועל היחסים שבין פרטיה דומני כי אלהים בכבודו ובעצמו נועד עמנו: ועונה "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם" (שמות ו, ז) ואני הייתי אומרת: ולקחתי אתכם לי לעדה.

 =======