פרשת נשא ב' סיון תשע"א - הרב מיה ליבוביץ

פורסם על ידי: ilans

תוייג ב פרשת השבוע , דרשה

ilans

פרשת נשא ב' סיון תשע"א

(שבת דרך ארץ ושבת כלה)

" וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, לְעוֹלָם; וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, בֶּאֱמוּנָה; וְיָדַעַתְּ, אֶת-יְהוָה". בפסוקים אלה של הנביא הושע כרכו בני ובת המצווה של סדנת בר/בת המצווה שלנו שלוש כריכות סביב האצבע האמצעית כסיום להנחת תפילין בבוקר שאנו קוראים לו "תפילת תפילין וארוחת בקר", שחל אתמול, כאן, ב-7 בבוקר.

זהו בוקר שבו מכינים הבנים והבנות ארוחת בוקר עבור הוריהם. אנו מניחים יחד תפילין, מתפללים תפילת שחרית, מברכים: הורים את הנערים והנערות והצעירים את הוריהם; אוכלים יחד ממעשה ידי הצעירים ויוצאים ללימודים ועבודה. זהו בוקר מרגש. הוא מקרב בין הנוער למקום בין בני הנוער והוריהם ובעקר בין הקהל המשפחתי הזה לקהילה. מילות האירושין של הנביא הושע מתאימות לבוקר שכזה.

לעיתים נדירות מזמנת לי דרשת השבת אפשרות לחלוק אתכם מחוויותי כרב הקהילה. שבת זו, שבת פרשת נשא, השבת שלפני חג השבועות יש לה פנים אחדות המאפשרות זאת: ראשונה היא נקראת "שבת כלה" משום המשלתו של מעמד מתן תורה לחגיגת כלולות בין עם ישראל והקב"ה. בעדות ספרד נהוג בשבת זו לקרוא כתובה מיוחדת לחג השבועות. אקרא לכם לשם הדגמה שורות אחדות:

"ירד דודי לגנו לערוגת בשמו. להתעלס עם בת נדיבו ולפרש עליה סכת שלומו. בין שמחת אילת אהבים שם מסיבו, ביום חתונתו וביום שמחת לבו, רעיתי יונתי בואי אתי לדביר ואולם, כי למענך אעזוב כל וארשתיך לי לעולם."

בכתובה זו כמו בכתובות רבות הנחתמות בימים אלו, ימי רצון שרבים מתחתנים בהם, אין שוויון בין שני בני הזוג. הדוד/ החתן הוא הכונס את כלתו אל החופה, הוא המתחייב כלפיה במלים (הנאמרות בארמית) "ואני אוקיר ואזון ואפרנס אותך" והכלה עונה: הן. כך זה כמובן גם בכתובה הספרדית לחג השבועות.

ביום ה' שעבר, ערב ר"ח סיון קראתי בקול כתובה שונה לחלוטין כתובה שוויונית ויצירתית שכתבו שני בני זוג שכל אחד מהם קידש את בן/בת זוגו. החתן במקרה היה הנער הראשון שעלה לתורה בקהילת מבשרת ציון ושמו אמיר רוקמן בנם של חברי הקהילה הותיקים חיים ואווה רוקמן.

ירדן, בת זוגו של אמיר לא תקרא לו "בעלי" מושג המבטא בעלות עליונות ושליטה אלא "אישי", מושג המבטא שותפות והדדיות בין איש לאישה. ירדן למדה מושג זה מהנביא הושע, נביא שחתר לתיקון במערכת היחסים בין אלהים וישראל אותה תאר כמו נביאים רבים אחרים כמערכת יחסים בין בעל ואשתו. ביום התיקון קורא הושע " וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא נְאֻם-יְהוָה, תִּקְרְאִי אִישִׁי; וְלֹא-תִקְרְאִי-לִי עוֹד, בַּעְלִי". כותבת על כך חברתי תמר דובדבני "תיקון כזה של המערכת הזוגית, בין במישור האישי (הושע ואשתו) ובין במישור הדתי (אלהים וישראל) מובילים ע"פ הושע לתקון עולם במשמעות קוסמית כמעט: וַהֲסִרֹתִי אֶת-שְׁמוֹת הַבְּעָלִים, מִפִּיהָ; וְלֹא-יִזָּכְרוּ עוֹד, בִּשְׁמָם. וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית, בַּיּוֹם הַהוּא, עִם-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה; וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן-הָאָרֶץ, וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח. (הושע ב, 19-20)

כאשר ייעלם  מושג הבעלות מן השפה, ייעלם עמו אי השוויון בעולם כולו" (במאמר: בין בעלות לאישות - בדרך לתיקון עולם). שבת כלה מקבלת משמעות כלל עולמית רחבה.

בנוסף, שבת זו נקראת "דרך ארץ" בקהילות תל"ם וכוונתה לפרויקטים שלנו העוסקים באחריות חברתית, בפרויקטים המקדימים דרך ארץ לתורה, בבחינת אורחות חיינו כקודמות לדתיותנו. אבל, כמה נחמד: המושג "דרך ארץ" משמעו גם שפה נקיה ליחסי אישות. בעוד ימים ספורים נקרא כאן את מגילת רות ונעמוד על מערכת היחסים בינה לבין בועז. בועז קנה את רות בפני הזקנים והפך בעלה, בועלה וגם גואלה של הנערה המואביה העניה. אולם דמותה של רות היא דמות של נערה חכמה, עושה חסד, נערה שאינה מסתפקת בליקוט שבולים לאחר הקוצרים אלא זו נערה אסרטיבית הקושרת גורלה באומץ ובנחישות עם עם חדש ואלהים חדשים, עמה של חמותה, ואלהי אישה.

דבריה של רות לנעמי: " עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי" (רות א, 16) מהדהדים את דברי אלהים בפי הנביא הושע "וְרִחַמְתִּי אֶת-לֹא רֻחָמָה; וְאָמַרְתִּי לְלֹא-עַמִּי עַמִּי-אַתָּה, וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי." (הושע ב, 25)

שבת כלה, שבת דרך ארץ מחברת אפוא אהבות של מעלה עם אהבות של מטה ומכינה אותנו לקראת החג הקרב ובא עלינו ביום ד' הקרוב. נקשיב לכתובה ישנה ונאתגר עצמנו בכתובה חדשה.

וזו לשון סיום הישנה: "ונשבע החתן לקיים כל דבר וקנה קנינים, והעיד את השמים ואת הארץ עדים נאמנים ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל ישמח החתן עם כלה ותשמח כלה בבעל נעוריה וכל התנאים הללו שרירים וקיימים לעד ולעולמי עולמים."

=-=-=-=-=-=