פרשת במדבר - רעיה לוי-גודמן

פורסם על ידי: ilans

תוייג ב פרשת השבוע , דרשה

ilans

לכבוד שבת פרשת במדבר,

לפני כמה ימים קיבלתי טלפון מהרב מיה, שנועד לברך אותי על שלקחתי על עצמי תפקיד חדש במערכת החינוך. קיבלתי ברכתה מצורפת לבקשה לעמוד כאן היום בקרבכם, בתוך הקהילה בה בחרנו אישי וילדיי לקחת חלק. בתוך הבית בו זכינו לעלות עם שניים מבנינו לתורה. תודה על הזכות.

פרשת במדבר, היא פרשה מורכבת , תכניה אינם פשוטים, אני בחרתי לקחת ממנה את החלק שמתאים לי , לערכיי ולשלב שבו אני נמצאת עם עצמי , עם סביבתי ובהקשר לתפקידי החדש. מצאתי את עצמי לאחרונה מבורכת ומברכת, מודה ומאחלת, ואחי הצעיר כבר התלונן שאני שוזרת בדבריי יותר מידי "דברי תורה...", אז אתחיל ברשותכם בחלק הכי רחוק ממני, בחלק שקרוב דב ולילדיי – תחום המתמטיקה . ידוע לכולנו שפסוקי התורה מכילים מאות רבות של מילים אשר הוראתן היא מספר, והן באות לציין תאריך, גיל, מספר קורבנות, מספר אנשים בשבט או בקבוצה, מנייה של פעולות, דיברות ועוד.

מכל חמשת חומשי התורה חומש במדבר מכיל את המספר המגוון והרחב ביותר של מספרים, כל המספרים הראשוניים המרכיבים את כל מאות המספרים המופיעים בתורה, מורכבים מ-40 מספרים ראשוניים בלבד, כזכור בני ישראל הלכו במדבר 40 שנה. בני ישראל יצאו למסע , שנועד לקדם אותם אל ארץ ישראל אבל נועד בראש ובראשונה לקרב אותם אל עצמם, אל הערכים והדיברות אשר הפכו אותם לעם, לחברה.

כל אחד מאתנו נמצא במסע שלו, מסע החיים, המסע שאני בחרתי ללכת בו הוא לא רק המסע שלי, הוא מסע משותף, הוא מסע של ביחד! הוא מסע של רבים וטובים, בו לכל המאמינים בצדקת הדרך, לכל האנשים הנחושים שבליבם אהבה ויכולת נתינה, מקצועיות ויושרה יש מקום ויש חלק.

המסע הזה הוא המסע של כולנו , לא רק של המורים והמטפלים במערכת החינוך והבריאות, לא רק של הפסיכולוגים והעובדים הסוציאליים, הוא מסע של קהילה הוא מסע של חברה, מסע של קבלה, אחריות ופתיחות, מסע שיש בו בחירה וחירות ובעיקר עשייה מרובה...

המסע שעשו בני ישראל במדבר דומה למסע של החינוך המיוחד. יציאת מצרים הציעה לעם ישראל את ההזדמנות לנער דפוסי חשיבה, להתנער משגרת המעשים, לבחון מחדש את ההרגלים ואת המקומות בהם הפכנו, בלי משים למשועבדים, המסע המחודש הזה, בעת הזאת מזמן לכל אחד מאיתנו את ההזדמנות לנעול מחדש את נעלי ההליכה ולצאת למסע... לבחון את עצמו, את סביבתו ולשאול את עצמו מה הוא עשה, מה הוא עוד לא עשה ומה הוא יכול עוד לעשות.

מעמד הר סיני , סימל את הבשלות של עם ישראל לבחור, גם לנו ניתנת הזכות לבחור , לבחור במחויבות. מחויבות שאנחנו מוכנים לקחת ולקבל על עצמנו למען עצמנו ולמען אלה השונים מאתנו, אלה שזקוקים ליותר, אלה שבמשך שנים רבות היו מחוץ לחברה, אלה שאת כל הסטריאוטיפים והדעות הקדומות נושאים על כתפיהם בנוסף לכל הקשיים ומכשולי החיים.



המסע שנועד להעביר את בני ישראל במדבר נועד לחזק את תחושת המסוגלות, המסוגלות והחירות לבחור כפי שנכתב מפי יהושע בן לוי במסכת אבות, פרק ו' משנה ב':

"והלוחות – מעשה אלוהים המה; והמכתב מכתב אלוהים הוא – חרות על הלוחות .."

אל תקרא חרות אלא חירות!

התורה, המכתב והלוחות אמנם מעמידים בפנינו אתגר ומחויבות , אך ברובד העמוק הם הביטוי המובהק להיותנו בני חורין המבקשים לחיות את חיינו מתוך בחירה, מתוך אחריות ומתוך ערבות הדדית.

בין פסח לחג השבועות אנו חוגגים בגאון את חג העצמאות, חג קיומה של המדינה שלנו,

לא בכדי כנראה התמקמה הקמת המדינה בין פסח לשבועות.

בין תחילתו של המסע ביציאת מצרים ועד לעצמאותנו כעם במדינתו, נוצרה הברית, הברית של עם ישראל , עם תורתו, עם ארצו עם מולדתו.

כאן, בימים אלה, שבין פסח לשבועות, אנחנו יכולים לקחת חלק, אנחנו יכולים לעצב ולבנות את החברה שלנו, שתהיה חברה מקבלת , מאפשרת, מצמיחה.

יש הרואים במדבר ארץ קשה, יבשה, מסוכנת, אך יש במדבר גם דברים נפלאים, המדבר מזמן לנו מרחבים עצומים הוא מאפשר לנו ללכת עם האמת שלנו, רבים היוצאים אל המדבר כדי להתקרב אצל עצמם. מחפשים כיוון , משתוקקים למים זכים וטהורים.. ולהתחברות....

ילדי החינוך המיוחד, אנשים בוגרים עם מוגבלויות משתוקקים להתחברות, לקבלה להיות חלק.


רחל חלפי כתבה: לחבר למים..

רציתי לחבר למים

ולא עלה לי

רציתי לחבר מים למים

ולא ידעתי איזה הם

המים הראשונים

ניסיתי לחבר מים למים

ולא עמד בהם כוחי

ונתחברתי אליהם אני

וירדתי בהם

למצוא שם

את קצותיהם

***





ואני כאן, עומדת לפניכם ומבקשת להזכיר לכולנו :

בכל מדבר - אדם יש

ציה וישימון

אך יש בם גם מרחב,

בכל מדבר – אדם יש

ריק אך יש ראשית וטוהר,

בכל מדבר – אדם יש

סכנה ופחד, אך עמוק בפנים ישנו עולם שלם,

עם מחשבות ורגשות, עם תקוות ורצונות.

ואם רק נעז לפתוח ולהתקרב, נמצא

בכל מדבר אדם - עולם שלם.

אם רק נשכיל להבין

נוכל לגעת ,

נוכל לרדת ולעלות.


לרדת לעלות (דוד אבידן)

להבין משמע לרדת לסוף-דבר

אבל מה לעשות , אם סוף הדבר נמצא למעלה?

אז להבין – משמע לטפס במעלות הדברים,

דרך שבעה רקיעים ולמעלה מהם,

ושם הדבר נמצא , ממתין בעטיפה זוהרת, לא ניגוע.

מה לעשות עם הדבר הבלתי ניגוע הזה?

איך לגעת ולא לגעת בהבנה?

זה כבר עניין של הבנה דקה, של צליל,

אבל גם של דממה דקה ויכולת-המתנה,

אבל גם ענין של כושר-זינוק ברגע הנכון.

להבין משמע להגיע, וזה כבר ענין של לוגיסטיקה

אבל להגיע אין משמע להבין , וזה כבר עניין מיסטי.

אז מה עושים עם זה?

קודם כל לא לרדת לסוף-דבר, אלא לעלות אליו.

ואחר כך לא לגעת בדבר עצמו, אלא לגעת בעצמנו

למראה הדבר הגדול הזוהר למעלה.

ואחר כך לא לסלוח לעצמנו על ההחטאה.


*******

מי יתן ולא נצטרך לסלוח לעצמנו על ההחטאה

ונדע לאפשר השתלבות אמיתית וכנה...

שבת שלום.

רעיה לוי-גודמן

חברת הקהילה

(מנהלת האגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך)

* * * * * * * * * * * * * * * *