פרשת בחוקותי תשע"א - הרב מיה ליבוביץ

פורסם על ידי: ilans

תוייג ב לא תוייג 

ilans

פרשת בחוקותי תשע"א

(בעקבות רשב"י ופרשנות בנימין לאו ולקראת ל"ג בעומר)

 

 

הפרשה המסיימת את ס' "ויקרא", פר' "בחוקותי" נקראת גם "פרשת התוכחה" על שום 30 פסוקי התוכחה / הקללה הנמצאים בה: אולם יש בה גם 10 פסוקי ברכה עצומה: ברכות שעוסקות בשפע כלכלי ובישיבת בטח על האדמה, ברכות לנצחון על אויבים ופריון לעם ישראל וכמובן ברכת שלום: " וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם." (ויקרא כו, ו)

מי כמונו, החיים באזור מסוכסך, מבינים את הברכה של לשכב לשלום ולעמוד לחיים בבקר (כבברכת "השכיבנו"). בעבר הרחוק חששו בני האדם מחיות בר רעות. היום החיתיות היא לא תמיד בתחום בעלי החיים המהלכים עלארבע. כשאנו מבקשים לשכב בשלום החיות האורבות לנו הן מאד אנושיות. הברכה על השבתת המזיקים למיניהם (חיות ואנשים) נראית כחזון עתידני שבו יגור זאב עם כבש וגדי עם נמר ירבץ. על הפער בין ההבטחה והמציאות עמדו כבר קדמונינו. מעניינת מחלוקת של חכמי דור אושא (אמצע מאה שניה לספירה) בפרוש על הברכה על השבתת החיה הרעה מן הארץ:

"ר' יהודה אומר: מעבירם מן העולם.

ר' שמעון (בר יוחאי) אומר: משביתן שלא יזוקו" (ספרא בחוקותי א, פ"ה).

ר' יהודה רוצה שהרוע יסתלק מן העולם ואילו ר' שמעון רוצה בהיפוך הרוע לטוב. רשב"י (ר' שמעון בר יוחאי) מעונין בתיקון בחיים!

אפשר לומר שר' יהודה דורש פשוטו של מקרא ואילו רשב"י מבקש עולם אידילי אבל אני דווקא דורשת ההפך. רשב"י של המזיקים הוא רשב"י שיצא מן המערה בפעם השניה. אסביר למה אני מכוונת.

אנו בערבו של ל"ג בעומר, יום ההילולה של רשב"י. רשב"י הוא דמות רבת פנים, איש מעלה וכוונה ואיש שלמד לקח עצום . הסיפור העקרי / המכונן שנקשר בדמותו של רשב"י הוא סיפור התחבאותו עם בנו אלעזר מפני הרומאים בתוך מערה במשך 13 שנה. הסיפור התגלגל אלינו במסורות שונות (5) שהקו המשותף לכולן הוא התבדלות רשב"י מן העולם וצלילתו העמוקה בעולם התורה. המסורת הבבלית מתארת את הכניסה למערה כהתפשטות מלאה מכל החומר אל עולם הרוח: "הלכו והסתתרו במערה. התרחש להם נס, נברא להם חרוב ומעין מים. והיו פושטים בגדיהם ויושבים עד צווארם בחול. כל היום למדו, בזמן תפילה היו מתלבשים ומתעטפים ומתפללים ואח"כ היו חוזרים ופושטים בגדיהם כדי שלא יתבלו. ישבו שתים עשרה שנה במערה." (שבת לג ע"א - לד)

הסיפור מרומם את רשב"י ובנו אלעזר למדרגה של מלאכים האוכלים מידו של ה' או בלשונו של רשב"י (בבלי ברכות, לה): "זכו - מלאכתם נעשית ע"י אחרים".

רשב"י ובנו היושבים במערה מתנתקים לחלוטין מעולם הריאליה. הדבר היחיד שמחזיק אותם בקשר לעולם הריאלי הוא התפילה. בהתפללם הם לובשים את הבגדים, בגדים מעשה ידי אדם ומתחברים אל הגוף. התפילה בעולמו של רשב"י עומדת בדרגה נמוכה מן התורה כי התפילה עוסקת בצרכי האדם: פרנסה, בריאות, וכיוצ"ב, הדבקות האמיתית לדידם היא בלימוד התורה. שם יש התפשטות הגוף מוחלטת. לאחר 12 שנים בהם נשרפו רשב"י ובנו בלהט הלימוד יוצאים האב ובנו מהמערה והפער בין חיי המעלה והאש בתוך המערה וחיי הריאליה בחוץ גורמים למפגש אסוני: "יצאו וראו בני אדם כשהם חורשים וזורעים. אמר: מניחין חיי עולם (לימוד התורה) ועוסקין בחיי שעה. כל מקום שנותנין עיניהם מיד נשרף. יצאה בת קול ואמרה להם: "להחריב עולמי יצאתם? חזרו למערתכם".

בת הקול המיצגת את האל אינה מקבלת את עולם המערה, עולם שכולו רוח ולימוד כעולם אידיאלי. לקב"ה יש חלק בשני העולמות: עולם של מעלה ועולם של מטה. רשב"י ובנו נאלצו להכנס למערה לשנת חניכה נוספת (13 סה"כ כמניין שנות בר מצווה) כדי שיוכלו לצאת ולקבל את העולם הגשמי כחלק אינטגרלי מעולמו של בורא עולם, כדי שיבינו שהעולם מכיל בתוכו טוב וגם רע.

מכאן שפירושו של רשב"י על ברכת השלום בפרשתינו נכתב ודאי לאחר צאתו מן המערה. להבנתו "וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ" משמעו - משביתן שלא יזיקו - לא מעבירן מן העולם.

מענין שהפער בין מסרים אלו לדמותו של רשב"י בימינו הוא פער עצום. דורות מאוחרים יחסו לרשב"י את כתיבת ס' הזהר (בסיס הקבלה) ועמסו עליו עולמות עליונים. נשכחה לחלוטין שנת החניכה ה-13 שלימדה את רשב"י ובנו אלעזר כי יש ברכה בזריעה ונטיעה וקצירה בנוסח " וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע". המונים עולים למירון בתקווה לגעת במסתורין ובחיי המעלה. המדורות הרבות הסובבות את מקומו במירון מבקשות להמשיך את האור שפרץ מן המערה אך זה אינו עולמה של ההלכה. ההלכה ביקשה לשמר את האש שלא תשרוף, ההלכה ראתה ערך בחיי שעה. התורה מאחלת לנו בפרשת "בחוקותי" שנעבוד קשה, נחרוש ונזרע ונקצור ונראה ברכה בעמלנו.

הרב בנימין לאו כותב בפרשנותו היפה על רשב"י: המערה מקסימה ומאירה אך היא אינה מחוז חפצו של האדם: "השמים - שמים לה' והארץ נתן לבני האדם" ( תהילים קטו,16).

 

שבת שלום

---------