פרשת "וישלח" תשע"ב
בין הלילה ליום
פרשת "וישלח" היא פרשת חזרתו של יעקב ארצה כנען והמפגש בינו לבין אחיו עשו לאחר 20 שנות שהותו בבית לבן דודו.
יעקב שב ועמו 4 נשים, אחד עשר בנים ובת וכבודה רבה: צאן ובקר עבדים ושפחות.שהותו בארם נהרים לא עשתה לו רע מבחינה כלכלית.
אבל האם בנפשו פנימה נשאר יעקב אותו האיש המעכב, האיש הנכלולי, האיש הנמצא בגלות רגשית ובבריחה מתמדת? כשם שברח לחרן מפחד אחיו עשו לפני 20 שנה כן ברח מביתו של דודו "וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב, אֶת-לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי--עַל-בְּלִי הִגִּיד לוֹ, כִּי בֹרֵחַ הוּא. וַיִּבְרַח הוּא וְכָל-אֲשֶׁר-לו." (בר' לא כ-כא). יעקב ברח מארם פדן לאחר שרימה את דודו בחלוקת הצאן ובעקבות זאת הלך והתעשר "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ, מְאֹד מְאֹד; וַיְהִי-לוֹ, צֹאן רַבּוֹת, וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים, וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים." (ל, מג) רק אחרי בריחתו מתברר לנו שגם דודו לא היה טלית שכולה תכלת והעבידו כל השנים בתנאים לא תנאים.
בהגיעו ארצה חוזרים אליו כל פחדי העבר. העבר ממנו ברח רודף אחריו. 20 שנה לא ראה את אחיו עשו ממנו גנב את הבכורה ואת הברכה. לפני בריחתו מארץ כנען נשבע אחיו להרגו והם כנראה לא החליפו ביניהם לא איגרות ולא מילים כל 20 השנים הללו.
פרשת "וישלח" כפי שמראה הרב אלחנן סמט בספרו "עיונים בפרשת השבוע" מחולקת בצורה מיוחדת לשתי יחידות כמעט זהות במס' הפסוקים: היחידה הראשונה היא ההכנות למפגש והיחידה השניה היא המפגש עצמו. ובמרכזן 9 פסוקים שמתארים את מאבקו המסתורי של יעקב עם "איש" במעבר היבוק. סצינה זו בת תשעת הפסוקים "נראית כסיפור העומד בפני עצמו, משום שלא ניכר קשר גלוי בין המסופר בה לבין העלילה הסובבת אותה, העוסקת כולה במפגש בין יעקב לעשו. אם כך הדבר, יש לפנינו סיפור בתוך סיפור. זו תופעה נדירה במקרא ובכל מקום שהיא נמצאת יש לתת לכך טעם.
למרות הנושא השונה של סצינה זו, היא משולבת בסיפור המקיף אותה בשני ממדים - בממד הזמן ובממד המקום" (סמט שם). היא קורית בין ההכנות למפגש למפגש עצמו ובמקום בו שוהה מחנה יעקב.
משני עברי סצנת המאבק שני חלקי יממה שונים.
ההכנות של יעקב למפגש עם עשו המתוארות בחלקו הראשון של הסיפור נעשות בלילה ככתוב
בפס' יד: "וַיָּלֶן שָׁם, בַּלַּיְלָה הַהוּא"
בפס' כב: "וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה-הַהוּא, בַּמַּחֲנֶה"
בפס' כג: "וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא, וַיִּקַּח אֶת-שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת-שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו, וְאֶת-אַחַד עָשָׂר, יְלָדָיו; (מענין היכן דינה) וַיַּעֲבֹר, אֵת מַעֲבַר יַבֹּק"
"למרות התכונה הרבה הכרוכה בהכנות השונות למפגש, הספיק יעקב ללון מעט באותו הלילה במחנהו, אך הוא קם בעוד לילה כדי להעביר את משפחתו ואת כל אשר לו במעבר יבוק. זאת עשה כדי שכשיאיר היום יהיה מוכן לקראת בוא עשו, ולא ייתפס במצב של חולשה - כשהוא באמצע מעבר הנחל.
בסופו של אותו לילה התרחש המאבק עם ה'איש', והוא נמשך "עד עלות השחר" (כה). כשיצא יעקב מן המאבק, מבורך על ידי המלאך וצולע על ירכו, היה זה עם זריחת השמש (לב). מובן אפוא כי המפגש עם עשו, שעליו יסופר להלן, התרחש ביום.
נמצא כי סצינת המאבק עם האיש-מלאך מגשרת בין המקום והזמן שבין שני חלקי הסיפור. האם הדבר מעיד גם על קשר מהותי יותר בינה לבין הסובב אותה?
נבדוק מהם הרגשות הנמצאים משני עברי המאבק במעבר היבוק. כפי שכבר אמרנו בחלק הראשון של ההכנות למפגש שולט הלילה לא רק כממד זמן אלא כמהות. יעקב נמצא במתח נוראי. הוא שולח מלאכים אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום והם חוזרים ובפיהם הבשורה המאיימת "בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ, אֶל-עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ" (לב, ז). תגובת יעקב: "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ" (שם, ח). יעקב מפרש את הנאמר לו כסכנה קיומית לכן הוא חוצה את מחנהו ורכושו לשני מחנות ויאמר: "אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל-הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר, לִפְלֵיטָה." (שם, ט) הוא גם פונה בתפילה לאלהי אביו יצחק: "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו: כִּי-יָרֵא אָנֹכִי, אֹתוֹ--פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי, אֵם עַל-בָּנִים" ובכל מקרה הוא מכין כפרה מעשית בדמות מתנות לרוב "וַיִּקַּח מִן-הַבָּא בְיָדוֹ, מִנְחָה--לְעֵשָׂו אָחִיו עִזִּים מָאתַיִם, וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים, רְחֵלִים מָאתַיִם, וְאֵילִים עֶשְׂרִים גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם, שְׁלֹשִׁים; פָּרוֹת אַרְבָּעִים, וּפָרִים עֲשָׂרָה, אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים, וַעְיָרִם עֲשָׂרָה"(שם יד-טו). והוא שם בפי עבדיו, אותם הוא משלח לפניו, את האמירה המפייסת - "וַאֲמַרְתֶּם--גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, אַחֲרֵינוּ: כִּי-אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו, בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי, וְאַחֲרֵי-כֵן אֶרְאֶה פָנָיו, אוּלַי יִשָּׂא פָנָי." (שם, כא)
רכוש עצום מעמיד יעקב כדי לכפר פני אחיו כדי שתימחק גניבת הבכורה והברכה. הרכוש - כרגע - חסר ערך גם הבכורה והברכה איבדו מזוהרן בלילה המסוכן ההוא.
נתעלם לרגע מסיפור המאבק ונעבור לחלקו השני של הסיפור, ספור המפגש הממשי. בשניה מתהפך כל המתח שנבנה ומתייתרת חציית המחנות ומתיתרות כל המתנות והמנחות ששלח יעקב לפניו ככתוב "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ" (לג, ד). עשו מתענין בבני משפחתו של יעקב. את המתנות הוא דוחה בטענה "יֶשׁ-לִי רָב; אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ" (ט). כמה אצילות נפש יש באח הזה שלקחו לו את אשר הגיע לו אך הוא מסתפק באשר צבר עד אז ואין בו טיפת קנאה בכל הכבודה שבאה עם יעקב אחיו.
יעקב שפחד ממלחמה וכליון אומר לעשו "רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים" ומוסיף "קַח-נָא אֶת-בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ" (שם י-יא).
המחצית השניה של הסיפור טובלת בשלוה ואהבה כפרה סליחה ואחוה והיא הפוכה לחלוטין לכל הציפיות המאיימות שנבנו בחלק הראשון.
ברור לנו שלא מתנותיו ומנחותיו של יעקב שינו את עשו, גם בני המשפחה הרבים לא עוררו בו חמלה ורחמים. מתי נשתנה עשו מרוצח פוטנציאלי לאח אוהב וסולח? ההיה זה דמיינו הפורה של אחיו?
גם יעקב של הסצנה השניה הוא איש אחר. הוא רואה את עשו על 400 אנשיו אך אין בו יראה. הוא אינו מתפלל והוא אינו לחוץ. מה גורם לרגיעה הזו, מה פוגג את המתח?
את התפנית הדרמטית יש לחפש אפוא ביחידת האמצע בין שני הספורים. בסצינת המאבק נמצא המפתח להבנת כל ההתרחשות בסיפור.
השאלה המסקרנת היא:
מיהו האיש עמו נאבק יעקב?
רש"י אומר "פירשו רז"ל שהוא שרו של עשו" והיא גם דעת ר' חמא בר חנינא בב"ר ע"ז ג:," שרו של עשו היה דהווה אמר ליה (לג, י) "כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים--וַתִּרְצֵנִי."
שרו של עשו הוא דמותו הרוחנית של עשו (מלאכו של עשו בלשון העם). המאבק על הבכורה מתרחש למעשה במעבר היבוק. במאבק בין היעקוביות לעשויות יעקב נפגע פיזית אולם הוא יכול לרוחו של עשו פעם ראשונה בחייו לא בתרמיות ודרכי נכלולים אלא במאבק פנים אל פנים. המלאך, שרו של עשו, מבקש עם עלות השחר שיעקב ישחררו אולם יעקב שיצא מן הלילה אל היום דורש ממנו ברכה "לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי". עקשנותו של יעקב והתמדתו במאבק הם המביאים לו הפעם ברכה ורמז ראשון לגאולה המתבטאת בעלות השחר.
המלאך, נציגו של עשו מבין כי יעקב השב הביתה אינו אותו איש שעזב וברכתו לו היא שינוי שמו מיעקב לישראל "כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל" (לב, כט)
ורש"י דורש על כך "לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה וברמייה, כי אם בשררה ובגילוי פנים" אבל גם עשו משתנה ואולי כוונות ראשוניות לאלימות שנתבטאו ב-400 איש אשר איתו הפכו מיותרות והוא רץ לקראת יעקב מחבקו ומנשקו.
האיש שאחז בעקב אחיו בצאתם מבטן אמם נוחל נצחון על האח השעיר,עומד מולו בגלוי ומקבל את הבכורה והברכה ומצדיק את בחירת אמו ואביו בו כממשיך השושלת האברהמית.
שני האחים מכירים בסצנת המאבק ביחסי הכוחות שביניהם ,שמים את העבר במקומו ונושאים פנים אל העתיד. שניהם ניצלים ממאבק שיכול היה לכלותם ועל כן "ויזרח לו השמש" השמש מביאה איתה מפגש של אור וברכה ואחוה - משהו ששני האחים הללו לא הכירו בעבר.
הפרשנות היהודית לדורותיה לא אהדה את עשו וראתה במאבק בין שני האחים מאבק בין לאומים. אילו היינו לומדים את המאבק במעבר היבוק כיחידה של שינוי דרמטי בגיבורי העלילה מלילה ליום, ממאבק לאחוה אולי היו פני ההסטוריה שונים ואולי לא מאוחר מדי? שווה לצאת צולעים ממעבר היבוק ולהגיע שלמים ארצה כנען.
-=-=-=-=-
