הרבה קבוצות מבקרות בארץ, בין בביקורים פרטיים ובין בביקורים קהילתיים, והן אינן מבקרות - לא במבשרת ולא בקהילות אחרות של התנועה ליהדות מתקדמת. אחד מרבני התנועה אמר לא מזמן: ”תל“ם אינה על המסך של יהדות אמריקה הרפורמית“. יש בדברים הללו אמת, אבל הם מייצגים רק את המחצית הריקה של הכוס.
המחצית המלאה היא הקהילות שלא תוותרנה על ביקור בכל פעם שהן בארץ, ותחפשנה גשרים להעמקת הקשר כמו התארחות לליל שבת בבתינו, כמו קבוצות נשים מהקהילה, הלומדות יחדיו עם נשים מעבר לים, כמו תמיכה כספית ורגשית. הקשר עם הקהילות האחיות ברחבי העולם קריטי לנו וגם להן. בשבילן אנחנו הבית היהודי פשוטו כמשמעו. אנחנו שומרי הסף של הפרשנות הליברלית במדינה שבה דת (בפניה האורתודוכסיות) ומדינה חבוקים בקשר לא ראוי. הם, בשבילנו, אחינו שבגולה, הגב התומך בעתות מלחמה ושלום, הם המשפחה המורחבת.
הקשר בין ישראל ליהודי התפוצות היה בעבר ברור מאליו. הוא אינו כזה היום. רבים מיהודי התפוצות אינם חשים בנוח עם הפוליטיקה הישראלית ורבים מדי לא היו מעולם בארץ. בעתות של מצוקה כלכלית הקשר הזה הוא מהראשונים להיפגע. חברות הנסיעות מדווחות שמספר המבקרים בתשס“ט היה נמוך בכמחצית ממספרם בשנים עברו. רחוק מהעין - רחוק מהלב.
חובתנו לעשות בתש“ע מאמץ מיוחד לקרב לבבות. יש לנו המון להציע ליהודים החיים במרחקים. סקר שנערך עבור ארגון בני ברית הראה ש 59% מהישראלים תומכים במתן עזרה של מדינת ישראל לקהילות יהודיות בתפוצות. כן, לא עוד הישראלי המשנורר, אלא הישראלי המסייע. אנו דורשים את אותיות שנת תש“ע בהיפוך: אל תקרי תשע אלא תעש. אם נעשה למען יהודי העולם, תהא עשייה זו רבת משמעות גם למען עצמנו.