פרשת בלק - שנת התשע"ה – מי הכיר את הסיפור? למהותה של קללה/ברכה?

Posted by: fox1shlomo

Tagged in: Untagged 

fox1shlomo

פרשת בלק - שנת התשע"ה – מי הכיר את הסיפור? למהותה של קללה/ברכה?

הערב חל התאריך העברי יז' בתמוז – כלומר בשנה רגילה זה יום צום, היות והשנה הוא  חל בשבת, לכן  ידחה ליום ראשון. מעין ההבטחה של הנביא זכריה (ח', יט') ימי החורבן יהפכו להיות ימי חג, באם החברה תתוקן! – "כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ:"

פרשת בלק במדבר כב' – נפתח בשאלה – כיצד אנו יודעים מה קרה בממלכה השכנה?

מי ידע את הסיפור, מלבד בממלכת מואב ואלוהים?

(ב) וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי: (ג) וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ד) וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא: (ה) וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא ישֵׁב מִמֻּלִי:

(ו) וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרֲשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר:

נראה שבלק מלך מואב לא ידע שחל איסור על ישראל לכבוש את מואב, ואולי גם בני ישראל עדיין לא יודעים – ייכתב בתחילת ספר דברים!

מבחינת הסיפור של עם ישראל –

אנו לאחר קבלת הדין – משה אינו נכנס לארץ כנען בשל הכאת הסלע ולא דיבור!

מרים ואהרון – הלכו לעולמם!

עקפנו את אדום, ניצחנו את הכנעני מלך ערד, את סיחון מלך האמורי, וכן את עוג מלך הבשן!

ועכשיו בפרשה נשמע את סיפור המעשה בבלעם ובלק וניסיונות לקלל את העם היוצא ממצרים. מיד אח"כ – יתברר שהעם יושב בשיטים וחוטא – בזנות ובעבודה זרה!

מזכיר את חטא העגל!

וכן תואם יום זה – יז' בתמוז הוא היום בו לפי המסורת – משה שובר את הלוחות כאשר רואה שהעם עובד את העגל!

וזה לשון המשנה תענית ד', ו' - חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב.

בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהָבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפָּסְטְמוֹס אֶת התּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל.

בְּתִשְׁעָה בְאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵּיתָר, וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר. מִשֶּׁנִּכְנַס אָב, מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה:

חשיבותה של פרשת בלק באה לידי ביטוי באמירה תלמודית - ב' ברכות יב' ע"ב – עין יעקב אות נז' - "אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בֶּן זוּטְרַתִּי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר זְבִידָא, בִּקְּשׁוּ לִקְבֹּעַ פָּרָשַׁת בָּלָק בִּקְרִיאַת שְׁמַע, וּמִפְּנֵי מַה לֹּא קְבָעוּהָ? מִפְּנֵי טֹרַח צִבּוּר.

מַאי טַעְמָא? אִילֵימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב בָּהּכּ, (במדבר כג) "אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם", לֵימָא פָּרָשַׁת רִבִּית וּפָרָשַׁת מִשְׁקָלוֹת, דִּכְתִיב בָּהֵן "יְצִיאַת מִצְרַיִם".

אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אַבִּין, מִשּׁוּם דִּכְתִיב בָּה הַאי קְרָא, (שם כד) "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ". וְלֵימָא הַאי פְּסוּקָא וְתוּ לָא?

גְּמִירִי, כָּל פָּרָשָׁה דְּפַסְקָהּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָׁלוֹם - פַּסְקִינָן, דְּלָא פַּסְקָהּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָׁלוֹם - לָא פַּסְקִינָן:

שני נימוקים מעלה הסוגיה התלמודית, בלק ובלעם מציינים את יציאת מצרים וכן את עוצמת עם ישראל, אך היות ופרשה זו ארוכה – נמנעו מתקנת הקריאה בכל פעם שאומרים את קריאת שמע – בשל טורח הציבור!

ברם, אולי, נוכל לטעון – שיש להזכיר בכל יום את פרשת בלק על מנת להכיר בעובדה שיש צד נוסף למאבק על ... – גם כאשר אני בטוח בצדקתי בוויכוח, לצד השני יש סיפור אחר!

בלק חושש ובצדק! עלינו כעם להכיר בעובדה זו – המתח קיים באוויר.

גם כיום במדינה ריבונית, אנו מגיבים לסובב! הבוקר הודיעו בחדשות שכביש 12 נסגר – גבול מצרים.... ומה עם רמת הגולן או כביש הצפון בגבול עם לבנון...

נקודה נוספת - אין הרבה פרשות שכותרתם מעידה על זהות של ה'אחר', בעצם ישנם רק שתי פרשות – יתרו, בלק!

יתרו מלמד 'עצות ניהול מערכת משפט' – כלומר, חכמה מצויה באומות העולם ועלינו להקשיב וללמוד! ובלק מלמד על כך שיש סיפור מקביל לסיפור שלנו ובת למשפחתו תהווה נדבך יסוד בעם ישראל – רות המואביה, תהפוך להיות 'אמא של מלכות'!

הסיפור מבחינת הארכיאולוגיה – יבהיר שלסיפור היו הדים, ישנו תיעוד הסיפור על אבן,

'ספר בלעם' נמצא כתוב ב'דיר עלא' בעבר בירדן על אבני סיד – באותו קו רוחב, בו מוו העם בחצותו את הירדן להעלות אבנים, עליהם יש לכתוב את הדברים – חקוק על מזבח האבנים בהר עיבל! (ספר דברים כז')

חשוב לברר 'מה אכפת לציפור'? מדוע חשוב לאלוהים באם בלעם יקלל או יברך? וכי כוחו רב מכוחו של האל?

התלמוד מלמד שלבלעם כוח רב בקריאת 'מצב רוחו של האל' ב' ברכות ז' ע"א - נוסח עין יעקב כח'  "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי, מִנַּיִן שֶׁאֵין מְרַצִּין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ? דִּכְתִיב, (שמות לג) "פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִיחֹתִי לָךְ".

אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁיַּעַבְרוּ פָּנִים שֶׁל זַעַם וְאַנִּיחַ לְךָ.

וּמִי אִיכָּא רִיתְחָא קַמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא? האם קיים כעס בקב"ה? והתשובה – כן!

אִין, דְּתַנְיָא, (תהלים ז) "וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם". וְכַמָּה זַעְמוֹ? רֶגַע, וְכַמָּה רֶגַע?

אֶחָד מַחֲמֵשֶׁת רִבּוֹא וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וּשְׁמוֹנֶה בְּשָׁעָה, וְזוֹ הִיא 'רֶגַע', וְאֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לְכַוֵּן אוֹתָהּ הַשָּׁעָה, חוּץ מִבִּלְעָם הָרָשָׁע, דִּכְתִיב בֵּיה, (במדבר כד) "וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן". הַשְׁתָּא דַּעַת בְּהֶמְתּוֹ לָא הֲוָה יָדַע, דַּעַת עֶלְיוֹן הֲוָה יָדַע?

מַאי דַּעַת בְּהֶמְתּוֹ? דְּאַמְרֵי לֵיהּ, מַאי טַעְמָא לָא רָכַבְתְּ אַסּוּסְיָא? אָמַר לְהוּ, בִּרְטִיבָא שַׁדָּאִי לָהּ. מִיָּד אָמְרָה לֵיהּ, "הֲלֹא אָנֹכִי אֲתוֹנְךָ" - בְּטְעִינָא בְּעָלְמָא. "אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלָי" - אַקְרַאי בְּעָלְמָא. "מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה", וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיִיתָ עוֹשֶׂה עִמִּי מַעֲשֶׂה אִישׁוּת בַּלַּיְלָה, כְּתִיב הָכָא, (שם כב) "הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי", וּכְתִיב הָתָם, (מלכים א א) "וַתְּהִי לוֹ סוֹכֶנֶת".

אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ לְכַוֵּן אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס בָּהּ. וְהַיְנוּ דְּאָמַר לְהוּ נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל, (מיכה ו) "עַמִּי, זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, (וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל), לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'".

מַאי "לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'"? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, (ראו) [דְּעוּ] כַּמָּה צְדָקוֹת עָשִׂיתִי עִמָּכֶם שֶׁלֹּא כָּעַסְתִּי בִּימֵי בִּלְעָם הָרָשָׁע, שֶׁאִלְמָלֵי כָּעַסְתִּי, לֹא נִשְׁתַּיֵּר מִשּוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט.

וְהַיְנוּ דְּקָאָמַר לֵיהּ בִּלְעָם לְבָלָק, (במדבר כג) "מָה אֶקֹּב, לֹא קַבֹּה אֵל, וּמָה אֶזְעֹם, לֹא זָעַם ה'", מְלַמֵּד [שֶׁכֹּל] (ש)אוֹתָם הַיָּמִים לֹא זָעַם...

ובמקבילה - ב' סנהדרין קה' ע"א – ע"ב, עין יעקב ריט' – רכ' – רכא'

"וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן", (שם כב) תָּנָא, מִדְיָן וּמוֹאָב, לֹא הָיָה לָהֶם שָׁלוֹם מֵעוֹלָם. מָשָׁל לִשְׁנֵי כְּלָבִים שֶׁהָיוּ בָּעֵדֶר, וְהָיוּ צְהֻבִּין זֶה לָזֶה. בָּא זְאֵב עַל הָאֶחָד, אָמַר הָאֶחָד, אִם אֵינִי עוֹזְרוֹ - הַיּוֹם הוֹרֵג אוֹתוֹ, וּלְמָחָר בָּא עָלַי, הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם וְהָרְגוּ הַזְּאֵב. אָמַר רַב פָּפָּא, הַיְנוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי, כַּרְכּוּשְׁתָּא וְשׁוּנְרָא עָבְדוּ הִלּוּלָא, מִתַּרְבָּא דְּבִישׁ גַּדָּא.

אמר רב פפא – זו האימרה העממית – חולדה וחתוח ערכו חתונה מהחלב של ביש המזל 

(שם) "וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם", וְשָׂרֵי מִדְיָן לְהֵיכָן אָזוּל? כֵּיוָן דְּאָמַר לְהוּ, "לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה, וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר", אָמְרוּ, כְּלום יֵשׁ אָב שֶׁשּוֹנֵא אֶת בְּנוֹ? ולכן התייאשו מאפשרות הקללה!

אָמַר רַבִּי נַחְמָן, חוּצְפָּא, אֲפִלּוּ כְּלַפֵּי שְׁמַיָּא, מְהַנִי. מֵעִיקָרָא כְּתִיב, (שם) "לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם", וְלִבְסוֹף כְּתִיב, (שם) "קוּם לֵךְ אִתָּם". אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, חוּצְפָּא - מַלְכוּתָא בְּלָא תָּאגָא הִיא, דִּכְתִיב, (ש"ב ג) "וְאָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ, וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּנֵי צְרוּיָה קָשִׁים מִמֶּנִּי וְגוֹ'":

להלן – קשה להתמודד עם העובדה שבלעם בעל כוחות ולכן ישנם ניסיונות להשחיר את דמותו של בלעם

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בִּלְעָם - חִגֵּר בְּרַגְלוֹ אַחַת הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (במדבר כג) "וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי". שִׁמְשׁוֹן - בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר, (בראשית מט) "שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח, הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס". בִּלְעָם - סוּמָא בְּאַחַת מֵעֵינָיו הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (במדבר כד) "שְׁתֻם הָעָיִן". קוֹסֵם בְּאַמָּתוֹ הָיָה, דִּכְתִיב הָכָא, "נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם", וּכְתִיב הָתָם, (אסתר ז) "נֹפֵל עַל הַמִּטָּה" וְגוֹ'. אִתְּמַר, מַר זֻטְרָא אָמַר, קוֹסֵם בְּאַמָּתוֹ הָיָה, מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא אָמַר, שֶׁבָּא עַל אֲתוֹנוֹ. מַאן דְּאָמַר, קוֹסֵם בְּאַמָּתוֹ הָיָה, כְּדַאֲמָרָן. מַאן דְּאָמַר, בָּא עַל אֲתוֹנוֹ הָיָה, כְּתִיב הָכָא, (במדבר כד) "כָּרַע שָׁכַב", וּכְתִיב הָתָם, (שופטים ה) "בֵּין רַגְלֶיה כָּרַע נָפַל שָׁכָב" וְגוֹ':

טענה – פרשת ניסיונות הקללה והפיכתם לברכה מזכירים את רצונו של יצחק לברך את בנו עשו וכמסופר, יעקב 'גנב' את הברכה! (בראשית כז') וכאן השאלה – האם הברכה המיועדת מותאמת לאדם, או שהמילה פוגשת את האדם המתברך באשר הוא? האם ברכת יצחק לעשו הייתה ברכה המיועדת לאופיו של עשו? או, הברכה ברכה גם כאשר קיבלה (במרמה) יעקב! באם הברכה אינה תלויית אדם, אולי ניתן לשער שבלעם מברך/מקלל – בעצם מגיב לנראה לעיניו ויתכן שכוונתו הייתה בעצם לטובה, אך לנו קשה לעכל שנביא מאומות העולם יחפוץ בטובת עם ישראל?!

לחזק טענה זו אביא סיפור תלמודי בו שני חכמים מברכים את בן מורם והלה בשומעו את 'ברכתם' מבין שבעצם 'קללו אותו', אך בלשונו אומר לאביו 'ציערוני'!

הסוגיה מתארת 'פרידה'  - ובעקבותיה ביקור של ברכה בלשון קללה – או, אי הבנה! (סוגיה בבבלי מועד קטן ט' ע"א – ע"ב)

הסוגיה נשענת על כפל פסוקים ותיאור חנוכת 'מקדש שלמה' – בספר מלכים ובנוסח דברי הימים. במלכים א', ח', נכתב - (א) אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן: (ב) וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי:... (סה) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם: (סו) בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ:

ובנוסח דברי הימים ב', ז נכתב - (ח) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֶת הֶחָג בָּעֵת הַהִיא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מְאֹד מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרָיִם: (ט) וַיַּעֲשׂוּ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצָרֶת כִּי חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ עָשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים וְהֶחָג שִׁבְעַת יָמִים: (י) וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי שִׁלַּח אֶת הָעָם לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְדָוִיד וְלִשְׁלֹמֹה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ: (יא) וַיְכַל שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל הַבָּא עַל לֵב שְׁלֹמֹה לַעֲשׂוֹת בְּבֵית ה' וּבְבֵיתוֹ הִצְלִיחַ: מתי העם נפרד משלמה?

 (ב' מועד קן ט' ע"א, בתרגום) –

וזה לשון הסוגיה - ר' יונתן בן עסמיי ור' יהודה בן גרים שנו, למדו את פרשת נדרים בבית מדרשו של ר' שמעון בר יוחאי.

נפרדו ממנו בערב,

בבוקר חזרו ובאו להיפרד מרבם.

שאל אותם רשב"י: והרי נפרדתם ממני בערב?

 אמרו לו: למדנו מהרב - תלמיד שנפטר מרבו ולן באותה העיר - צריך ליפטר ממנו פעם אחרת, שנאמר "ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך" (מלכים א' ח', סו'), וכתיב (דברי הימים ב' ז') "וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם"!

אלא מכאן לתלמיד הנפטר מרבו ולן באותה העיר - צריך ליפטר ממנו פעם אחרת.

אמר רשב"י לבנו (אלעזר!): בני אדם אלו, אנשים של צורה הם, לך אליהם על מנת שיברכוך.

הלך, פגש אותם כשהם מקשים מפסוק לפסוק - כתיב (משלי ד') "פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכנו", וכתיב (משלי ה') "ארח חיים פן תפלס"! - לא קשיא: כאן - במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, (ט' ע"ב) כאן - במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים.

חזרו וישבו והיה קשה להם - כתיב (משלי ג') "יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה", הא חפצי שמים - ישוו בה, וכתיב (משלי ח') "וכל חפצים לא ישוו בה" - דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה ! –

כאן במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, כאן - במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים.

אמרו לו (לר' אלעזר) – מה רצונך כאן ?

אמר להם – שאמר לי אבא, לך אליהם כדי שיברכוך !

אמרו לו – יהי רצון שתזרע ולא תקצור.

תכניס ולא תוציא,

תוציא ולא תכניס,

שייחרב ביתך ושיתיישב מלונך,

שיתבלבל שולחנך,

ולא תראה שנה חדשה.

כאשר בא אל אביו, אמר לו: לא רק שברך לא ברכו אותי אלא ציערו אותי צער.

שאל אותו (אביו) מה אמרו לך ?

(אמר הבן) – כך וכך אמרו לי.

אמר לו (אביו) – אלה כולן ברכות הן !

תזרע ולא תקצור – תוליד בנים ולא ימותו,

תכניס ולא תוציא – תכניס כלות (לבניך) ולא ימותו בניך.

תוציא ולא תכניס – תוליד בנות ולא ימותו בעליהן שיחזרו אליך.

שייחרב ביתך ויתיישב מלונך – שהעולם הזה הוא מלונך והעולם ההוא (הבא) הוא ביתך, שכתוב (תהלים מט') "קרבם בתימו לעולם", אל תקרי 'קרבם' אלא 'קברם'.

שיתבלבל שולחנך – בבנים ובבנות,

ולא תראה שנה חדשה – שלא תמות אשתך ולא תנשא לאישה נוספת

לעיתים מה שנתפס כקללה מהווה ברכה! לא כל אדם מסוגל להבחין ואולי זו מטלה על השומע! תרצה לשמוע ברכה – תשמע ברכה!

מתברר שבפרשה רמז לקריאה מורכבת – בעצם השימוש בפועל 'לשטן לו' – מה לשטן ולבלעם?

במדבר כב' - (כב) וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהֹוָה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ:

(כג) וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהֹוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ: (כד) וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ יְהֹוָה בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה:

פרק כג' - (א) וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יְהֹוָה לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו: (ב) וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים: (ג) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן: (ד) נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם:

(ה) מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל: (ו) כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע יְהֹוָה כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם: (ז) יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ: (ח) אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ: (ט) כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרֲרֶיךָ אָרוּר:

(י) וַיִּחַר אַף בָּלָק אֶל בִּלְעָם וַיִּסְפֹּק אֶת כַּפָּיו וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלשׁ פְּעָמִים:

בתנ"ך השטן של איוב מוכר, וכן בדברי הנביא זכריה, אך פחות מוכרת הופעתו בנוסח דברי הימים א', כא' -  (א) וַיַּעֲמֹד שָׂטָן עַל יִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִיד לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל:

(ב) וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל יוֹאָב וְאֶל שָׂרֵי הָעָם לְכוּ סִפְרוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד דָּן וְהָבִיאוּ אֵלָי וְאֵדְעָה אֶת מִסְפָּרָם:

חשיבות התפקיד מועצת מאוד כאשר קוראים את המקבילה בשמואל ב' כד' - (א) וַיֹּסֶף אַף יְהֹוָה לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה: (ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב שַׂר הַחַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ שׁוּט נָא בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וּפִקְדוּ אֶת הָעָם וְיָדַעְתִּי אֵת מִסְפַּר הָעָם:

מי הוא השטן? מתברר שהחיובי יכול לשמש כשלילי! ובכך נוכל אולי לטעון שהשטן מצוי באדם! ובכך נוכל להבין את חתימת הפרשה בסיפור ההחטאה בשיטים!

חתימת הפרשה במדבר פרק כה' – (א) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב: (ב) וַתִּקְרֶאן לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן: (ג) וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בְּיִשְׂרָאֵל: (ד) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהֹוָה נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף יְהֹוָה מִיִּשְׂרָאֵל: (ה) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר: (ו) וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי משֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:

(ז) וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ: (ח) וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ט) וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף:

על כך אומר המדרש, העם היה שבוי ביצר איסוף השלל, היצר הנחה את פועלו, ולכן אל לנו להתפלא שלא עמד בפיתוי והחל לעבוד עבודה זרה! ספרי במדבר פרשת בלק פיסקא קלא'

וזה לשון המדרש – "דבר אחר "וישב ישראל בשטים"  - במקום השטות, לפי שהיו ישראל במדבר ארבעים שנה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון באו ועשו מלחמה עם סיחון ועוג ונפלו בידן ונטלו כל מה שלהם.

מלכות זו מתגאה ומשתחצת אין לה אלא ארבע מדינות שראויות למלכות ואלו הם אביא ואלכסנדריא וקרטיגני ואנטוכיא, ואלו היו להם ששים עיר וכולם ראויות למלכות, שנאמר: "ששים עיר כל חבל ארגוב ממלכת עוג בבשן" (דברים ג', ד') [ובאו ישראל ועשו מלחמה עמהם ונפלו בידם ונטלו כל מה שלהם אבל] משנתמלאו ישראל בבזה התחילו מבזבזין את הבזה מקרעים כסות ומשליכים [מעקרין] בהמה ומשליכים לפי שלא היו מבקשים אלא כלי כסף וכלי זהב, שנאמר: "וכל הבהמה ושלל הערים בזונו לנו" (דברים ג', ז') באו וישבו להם בשיטים במקום השטות, באותה שעה עמדו עמונים ומואבים ובנו להם קילין מבית הישימות ועד הר השלג והושיבו שם נשים מוכרות כל מיני כסנין והיו ישראל אוכלים ושותים

באותה שעה אדם יוצא לטייל בשוק ומבקש ליקח לו חפץ מן הזקנה והיתה מוכרת לו בשוויו וקטנה קוראה לו ואומרה לו מבפנים - בוא וקח לך בפחות, והיה הוא לוקח הימנה ביום הראשון וביום השני.

וביום השלישי אמרה לו - היכנס לפנים וברור לך לעצמך, אי אתה בן בית והוא נכנס אצלה והצרצור מלא יין אצלה מיין העמוני, ועדיין לא נאסר יינן של גוים לישראל,

אמרה לו - רצונך שתשתה יין, והוא היה שותה, והיה היין בוער בו ואומר לה השמיעי לי והיא מוציאה דפוס של פעור מתחת פסיקיא שלה, ואומרת לו רבי רצונך שאשמע לך השתחוה לזה והוא אומר לה וכי לעבודה זרה אני משתחוה?

אמרה לו וכי מה איכפת לך, אינו אלא שתגלה עצמך לו, והוא מתגלה לו!

מיכן אמרו המפעיר עצמו לבעל פעור זו היא עבודתו [והזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו] והיה היין בוער בו, ואומר לה השמיעי לי, ואומרת לו רצונך שאשמע לך הנזר מתורתו של משה, והוא ניזור! שנאמר: "והמה באו בעל פעור וינזרו לבושת ויהיו שקוצים כאהבם" (הושע ט', י')

באחרונה חזרו לעשות להם מרזיחים והיו קוראות להם ואוכלים, שנאמר: "ותקראן לעם לזבחי אלהיהם".

רבי אלעזר בן שמוע אומר כשם שאי אפשר לו למסמר לפרוש מן הדלת בלא עץ, כך אי אפשר להם לישראל לפרוש מן הפעור בלא נפשות..."

למדנו בפרשה על חשיבתן של המילים, האם במילה יש ברכה או חלילה קללה, יתרה על זאת – לעיתים בקללה יש ברכה! בתפילה, לפני העמידה אנו שרים במנגינה נפלא את הפסוק - אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ: לקוח ממזמור נא' בתהילים – (א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: (ב) בְּבוֹא אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל בַּת שָׁבַע:... (יז) אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ: (יח) כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה עוֹלָה לֹא תִרְצֶה: (יט) זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה:  - התיקון במחשבה, בהבנה!