דברים לנישואי בתי הדס עם בחיר לבה דקל - ארץ קדם, עג'ור!

Posted by: fox1shlomo

Tagged in: Untagged 

fox1shlomo

דקל והדס דברים לנישואיהם

כה' סיון התשע"ה

12/6/2015

דקל והדס – הדס ודקל – רעים אהובים שלא מתפרשים (ש' ימנית ו/או שמאלית – כדברי ש"י עגנון 'לפנים מן החומה', מהלך הוא עם לאה כזוג שלא מתפרש.)

כך מתבטא ש"י עגנון - 'עור הרקיע מתקמט' ויש למצוא דרך כיצד 'יש לפשר את עור הרקיע', ברומן 'תמול שלשום' פרק 23, (עמ' 261) יצחק נשאר בירושלים כדי לציין את יום פטירת אמו באמירת קדיש. "... עומד לו הבן ולומד למנוחת נפשה. תתקע"ד דורות עד שלא נברא העולם כבר הייתה התורה מתקיימת. והיא עתידה להתקיים עד סוף כל הדורות. לומד אדם תורה, כל הדורות שהיו לפניו ושעתידין לבוא אחריו מתקמטים ובאים ומתייחדין עמו."

קימוט נייר... מחבר בין קצוות רחוקים, עור הרקיע מקומט – מכווץ את ממד הזמן!

עלינו בדרך היורדת מירושלים לעג'ור – כדברי עגנון על העליה במדרגות היורדות בכניסה 'לפנים מן החומה', וכן בירידה במעלות העולם לצאת מהעיר ירושלים. יציאה מירושלים מהווה ירידה אך ההגעה לחופת דקל והדס משמעותה עלייה!

הגענו לחופה (ירושלים) עיר נמל על שפת ים הנצח – כלשונו של יהודה עמיחי, אנו מאחלים לרגע זה של עמידה בחופה להיות על שפת האינסוף!

"כל הנוצץ לשעתו נולד ורק האמיתי לעד בל יאבד" (גתה פאווסט) – מהיכרות עם דקל בשנים האחרונות ומלווי הדס בכל חייה – בטוחים אנו בעובדה שמשהו אמיתי עומד בפנינו!

משל ידוע של הרבי מפשיסחא – שני כיסים לאדם, באחד פתק 'בשבילי נברא העולם' ובשני 'אנוכי עפר ואפר', נאחל לכם לדעת לאזון זו את זה, זה את זו כאשר תשלימו בין הפתקים.

דבר שלמדתי מז'ן אמרי – לעיתים מתקשים לומר 'אנחנו' ופונים לדבר על האני, אין כאן בהכרח מעבר אל האגו, אלא אמירה שלעיתים אפילו האני הפשוט איננו והפך לאין. נאחל לכם למצוא את האנחנו ובמידה שהזוגיות מתקשה – אל תתנו לאני לקלקל ובטוחני שתמצאו דרך לאין את האני!

כיצד נשלב את פרשת שלח בדברים,

יהושע בפרשה נשלח כמרגל/שליח לאחר כמה שנים (ובהפטרת השבת) יהושע שולח מרגלים, ברם אינו מקשיב (לעומק) תשובתם! לו היה מקשיב לאמירה כי נמוג לב הארץ, הרי שלא היה פונה להלחם בעיר יריחו, אלא פונה כצו דברים כז' אל עבר הר גריזים והר עיבל והיה מקיים את טקס הברכות והקללות, ברם הוא ריחק 60 מיל!

אאחל/נאחל בשם הכלל שתדעו להקשיב זה לזו, זו לזה!

נחום גוטמן מצייר אשכול ענבים, על כל ענב פרצוף מחייך – ומוסיף, ואין זה חיוך לצורך הצילום אל מעיד על אחווה, אהבה – הקהל הרחב שעומד כאן ובשבילכם מחייך מפה לאוזן בשל החוויה בראייתכם! תבורכו ונתברך! החופה, המפגש גורם לראייה להשתנות – יצאו לתור את הארץ ובחתימת הפרשה 'ולא תתורו....' – פני האנשים המוכרים מקבלים נופך של פנים חדשות – ידכם במעל – במובן החיובי!

כל המוכרים מתחדשים!