דבר תורה לפרשת פנחס

Posted by: michal

Tagged in: Untagged 

michal

(דברים שהקראתי בפתח האסיפה הכללית)

מהשבת הזו עד השבת של תשעה באב – נקרא שלש הפטרות שהן נבואות של פורענות. מתשעה באב ועד ראש השנה נקרא שבע נבואות של נחמה.

השבת הזו אנו קוראים את הפתיחה של ספר ירמיהו, את הקדשתו לנביא, ה' מראה לו את עץ השקד ואת הסיר הנפוח. ובסוף ההפטרה – אלוהים משורר שיר שכולנו מכירים את מילותיו:

וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר.   הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה, זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ--לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.  

את שיר האהבה המרגש הזה כולנו זוכרים לצטט. אך ההמשך פחות מוכר -

קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהוָה, רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה; כָּל-אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ, רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם-יְהוָה.

ישראל הוא ראשית התבואה של ה', הראשית –כמו הביכורים, ההקדש – דבר שאסור באכילה ולכן כל מי שינסה לאכול את ישראל – רעה תבוא אליו. למה? כאן באה כתשובה העובדה שהמילה תבואתו, למרות שאנחנו מבטאים חולם, מאוייתת עם ה'. למה? היא תבואת הארץ. הארץ הלא זרועה. אלוהים זוכר לישראל את לכתך אחריו במדבר בארץ לא זרועה.

ההמשך של דברי אלוהים לירמיהו כבר הרבה פחות מחמיא לאהובה שנטשה – אלוהים דרך ירמיהו כבר מדבר ישירות על העם: "הַכֹּהֲנִים, לֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְהוָה, וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי, וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי; וְהַנְּבִאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל, וְאַחֲרֵי לֹא-יוֹעִלוּ הָלָכוּ.  ט לָכֵן, עֹד אָרִיב אִתְּכֶם--נְאֻם-יְהוָה; וְאֶת-בְּנֵי בְנֵיכֶם, אָרִיב".

ומה התפקיד של ירמיהו בכל זה – ללכת ולקרוא באזני ירושלים כי היו זמנים אחרים. היה חלון הזדמנויות קטן בו קבוצה מוחלשת של עבדים הלכה אחרי מנהיגות אמיצה, והצמיחה תבואה מארץ לא זרועה.

כשאנחנו קוראים בשבועות האחרונים בספר במדבר אנחנו יודעים שהתמונה המושלמת הזו, היתה רחוקה מאד מאד ממושלמת – התלונות, הריבים, החטאים הגדולים והקטנים, העונשים והמגפות. גם תוך כדי ההליכה הזו במדבר

בפתח הערב הזה – ניתנת לנו ההזדמנות, רגע לפני שאנו צוללים לכל הפרטים הקטנים, לדיווחים ולסעיפי התקנון, להרהר על התמונה הגדולה. לנסות ולענות – למה אנחנו כאן? למה אנחנו מתאמצים כל-כך לקיים קהילה רפורמית בישראל תשע"ח? התשובה היא שאנו, כנביא הגדול ירמיהו, מצווים בפעילותנו, בהתעקשותנו, ללכת ולקרוא באזני ירושלים – יש גם דרך אחרת. דרך בה הכהנים אינם אומרים שקרים בשם האמונה, שתופשי התורה באמת מוסיפים דעת לחיים ולא גורמים לתורה להפוך לאות מתה, דרך בה הרועים של העם אינם מושחתים ופושעים. דרך בה הנביאים שלנו אינם עסוקים בעבודה זרה. 

אני מאמינה שככל שנעשה יותר, ככל שנגיע ליותר לבבות ומוחות בחברה הישראלית – נראה כי אפשר אחרת.

מי יתן ותזכור לנו חסד נעורינו, אהבת כלולותינו, לכתנו אחריה במדבר.

מי יתן שתהא פעילותנו ברוכה ומונחית על ידי ערכי הנביאים - ערכי הצדק והאמת, השיוויון ובעיקר האהבה.

ונאמר: אמן.

הרב אלונה ניר קרן