דבר תורה לפרשת בא

Posted by: michal

Tagged in: Untagged 

michal

אחת הסיבות שמדרשי האגדה כל כך אהובים עלי, היא,  שלחז"ל יש את היכולת (והתעוזה) לקרוא את דברי התורה, לראות את החולשות האנושיות שבנו, לא בביקורתיות אלא בחמלה, כזו המתובלת בלא מעט הומור-עצמי.

דוגמא אחת לפרשנות כזו היא בפרשת השבוע, פרשת "בֹּא". מכת בכורות תקרה ב"חצי הלילה" וכך גם יציאת מצריים. אותי זה מיד זורק לפיוט "ויהי בחצי הלילה" שרובנו נוהגים לשיר את הבית האחרון שלו מסביב לשולחן הסדר. למה חשוב לציין כי הדברים קורים בחצי הלילה? מה המשמעות של העיתוי הזה?

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם: (שמות יב כט).

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם (שמות יא ד)

המדרש הראשון (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יב פסוק כט) מספר כך:  "ויהי בחצי הלילה – משה אמר להן לישראל: "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה" (שמות יב יב) ולא קבע להן זמן. שלא יהו יושבין ומהרהרין הרהורין רעים ואומרים: כבר הגיעה שעה ולא נגאלנו. אבל כשאמר לו משה לפרעה, מה הוא אומר: "כה אמר ה' כחצות הלילה וגו' " (שמות יא ד).

אפשר ממש לדמיין את בני ישראל יושבים קבוצות-קבוצות מתנם חגור, נעליהם ברגליהם והם נשענים על מקלותיהם...ממתינים...מציצים מדי פעם בשעון...מצקצקים: "נו מתי כבר תגיע הגאולה? כבר שתים-עשרה ועוד אין זיקוקים? אי אפשר לסמוך על המשה הזה...". משה, על פי המדרש, רצה למנוע את ההמתנה מותחת העצבים הזו, את הסכנה שכמה חסרי אמונה צייקנים יחבלו בכל תהליך הגאולה  ויגרמו לבני ישראל לשוב על עקביהם חזרה לעבדות. אולי המדרש אפילו מעז לומר שמשה לא סומך על אלוהים. אחרי הכל אנחנו במזרח התיכון ושתים עשרה זה לא בדיוק בדיוק שתים עשרה.   ולכן אין שעה מדויקת. הגאולה תבוא כאשר תבוא. פרעה, לעומת זאת, הוא לא עם עבדים אלא שליט של אימפריה מסודרת ולכן הוא מקבל שעת-שין מדויקת, בשלושה העתקים. שלא יהא בלבול קל שבקלים.

המדרש הבא לוקח את מועד יציאת מצריים לכיוון הפוך לגמרי, כאן משה שלנו יוצא יקה דייקן. אלוהים אומר תחילה בכלליות ב'לילה הזה' ואילו משה הלחוץ מדייק את העניין "כחצות הלילה".

"אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור להם לישראל ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה (שמות י"ב י"ב) הלך משה ואמר לישראל כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים (שם י"א ד') אמר הקב"ה כבר הבטחתי למשה ואמרתי לו בכל ביתי נאמן הוא (במדבר שם) יהא משה עבדי כַּזְבָן? אלא מה אמר משה כחצות הלילה אף אני פועל בחצי הלילה".( פסיקתא רבתי פיסקא י"ז).

אלוהים, האב הרחמן, מבין את הצורך האנושי של משה לדעת בדיוק בדיוק מתי זה יקרה, הוא לא רוצה להביך אותו מול בני ישראל. אם משה אמר בחצות הלילה...בסדר...אבוא בחצות הלילה.

תמונה כל-כך פשוטה, אך כה מלאת תעוזה ודימיון. אלוהים מתרצה לבוא בשעה שמשה קבע לו רק כדי שבני ישראל לא יגידו שמשה לא אמין!   נדמה לי שב'אלפיים שנות' שעברו מאז שנכתבו המדרשים האלה, איבדנו מעט מהיכולת הזו – לומר משהו על עצמנו, על טבע האדם על היחס ביננו לבין אלוהים בחן, בהומור עצמי, בחמלה.

שתהיה לכולנו שבת שלום!

הרב אלונה ניר קרן.

 

אשמח לשמוע מכם תגובות והארות. rav@kamatz.org