פסח התשע"ז - דרשת יפעת רווה

Posted by: fox1shlomo

Tagged in: Untagged 

fox1shlomo

פסח תשע"ז – 14.4.17 – עַל גוּף וָנֶפֶש/ יפעת רווה

האיום בספר שמות על מי שמפר את איסור אכילת חמץ בפסח חמור מאד.

שמות פרק יב

טו שִׁבְעַת יָמִים, מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ--אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם:  כִּי כָּל-אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל--מִיּוֹם הָרִאשֹׁן, עַד-יוֹם הַשְּׁבִעִי.  טז וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם:  כָּל-מְלָאכָה לֹא-יֵעָשֶׂה בָהֶם--אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל-נֶפֶשׁ, הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם.......  יט שִׁבְעַת יָמִים--שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם:  כִּי כָּל-אֹכֵל מַחְמֶצֶת, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל--בַּגֵּר, וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ. 

כלומר, כל מי שאוכל חמץ - ימות. לא נעים. דרך אגב, במדינת ישראל עד היום אסור לחנויות, לפי חוק, להציג חמץ בפומבי. יש על זה ויכוח, אבל לא על זה רציתי לדבר.

אני רוצה להתעכב היום על השימוש במונח "נפש", שמופיע בטקסט 3 פעמים, פעם אחת 'אשר ייאכל לכל נפש', ופעמיים 'ונכרתה הנפש ההיא'.

 

בעצם אפשר היה לומר "כל אדם", ובכל זאת בחר המקרא במונח נפש.

אחד השימושים המפורסמים במונח "נפש" מצוי במשנה, במסכת סנהדרין (פרק ד' משנה ה'). המשנה מספרת על האופן שבו מזהירים עדים שעומדים להעיד בדיני נפשות – כלומר עבירות שצפוי בהן עונש מוות.

והמשנה אומרת לפי גירסה אחת – "כל המאבד נפש אחת מישראל – מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל – מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא."

 

ולפי גירסה שנייה - "כל המאבד נפש אחת – מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת – מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא.

 

להבדלי הגירסאות אפשר לפרש כחלק מהבדלי השקפת עולם, וההבדל רלבנטי גם היום.

אבל לפני שניכנס להבדלי הגירסאות, נבדוק את השימוש במונח 'נפש' במקרא.

(1) שמות פרק א', ה' וַיְהִי כָּל-נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ-יַעֲקֹב--שִׁבְעִים נָפֶשׁ;

(2) לטובת חובבי בעלי החיים שבינינו, לא רק לבני האדם קוראים בתורה 'נפש':

בראשית פרק א', כ' - וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים--יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה;

בתקופת העבדות במצרים בני ישראל כבר נקראים 'עם'. הם זוכים שוב להתייחסות כאל 'נפשות' – יכול להיות שזה מקרי – רק כעומדים להוציא אותם ממצרים, והם עומדים להיות אנשים חופשיים, לפחות חופשיים משיעבוד על ידי בני אנוש. היחסים המורכבים ביניהם לבין אלוהים זה לשבת אחרת.

בכל אופן ההתייחסות כאל 'נפש' גוררת איתה הרבה חובות ואיסורים. ובמלים אחרות, אחריות.

 

(3) בספר ויקרא פרק ה' אפשר למצוא דפוס קבוע: הנפש חוטאת, האדם אשם, ובמקרה הזה יכול להביא קורבן:

ויקרא פרק ה' א'-  וְנֶפֶשׁ כִּי-תֶחֱטָא..... וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה, וְהוּא עֵד, אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע; אִם-לוֹא יַגִּיד, וְנָשָׂא עֲו‍ֹנוֹ.

ב אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל-דָּבָר טָמֵא, אוֹ בְנִבְלַת חַיָּה טְמֵאָה אוֹ בְּנִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה, אוֹ בְּנִבְלַת שֶׁרֶץ טָמֵא; וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ, וְהוּא טָמֵא וְאָשֵׁם ג אוֹ כִי יִגַּע, בְּטֻמְאַת אָדָם, לְכֹל טֻמְאָתוֹ, אֲשֶׁר יִטְמָא בָּהּ; וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ, וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם.

ד אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב, לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה--וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ; וְהוּא-יָדַע וְאָשֵׁם, לְאַחַת מֵאֵלֶּה

 טו נֶפֶשׁ כִּי-תִמְעֹל מַעַל, וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה, מִקָּדְשֵׁי יְהוָה:  וְהֵבִיא אֶת-אֲשָׁמוֹ לַיהוָה ......וְהַכֹּהֵן, יְכַפֵּר עָלָיו בְּאֵיל הָאָשָׁם--וְנִסְלַח לוֹ. 

יז וְאִם-נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל-מִצְו‍ֹת יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה; וְלֹא-יָדַע וְאָשֵׁם, וְנָשָׂא עֲו‍ֹנוֹ.  יח וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן-הַצֹּאן, בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם--אֶל-הַכֹּהֵן; וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר-שָׁגָג, וְהוּא לֹא-יָדַע--וְנִסְלַח לוֹ יט אָשָׁם הוּא  אָשֹׁם אָשַׁם לַיהוָה.....

 כא נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּיהוָה; וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן, אוֹ-בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל, אוֹ, עָשַׁק אֶת-עֲמִיתוֹ כב אוֹ-מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ, וְנִשְׁבַּע עַל-שָׁקֶר; עַל-אַחַת, מִכֹּל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה הָאָדָם--לַחֲטֹא בָהֵנָּה כג וְהָיָה, כִּי-יֶחֱטָא וְאָשֵׁם--וְהֵשִׁיב אֶת-הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת-הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק, אוֹ אֶת-הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ; אוֹ אֶת-הָאֲבֵדָה, אֲשֶׁר מָצָא כד אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר-יִשָּׁבַע עָלָיו, לַשֶּׁקֶר--וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ, וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו:  לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ, בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ כה וְאֶת-אֲשָׁמוֹ יָבִיא, לַיהוָה, אַיִל תָּמִים מִן-הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם, אֶל-הַכֹּהֵן.  כו וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה, וְנִסְלַח לוֹ...

יש כאן התייחסות מעורבת גם למצוות שבין אדם למקום וגם בין אדם לחברו.

 

(4) מדרש רבה ויקרא:

עשרה דברים משמשין את הנפש הושט למזון, והקנה לקול, והכבד לחימה, והריאה לשתיה, המסס לטחון, והטחול לשחוק, והקיבה לשינה, והמרה לקנאה, והכליות מחשבות, והלב גומר, והנפש למעלה מכלם. אמר הקדוש ברוך הוא: אני עשיתיך למעלה מכלן ואת יוצאת וגוזלת וחומסת וחוטאת


דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא וגו'. תני ר' ישמעאל: משל למלך שהיה לו פרדס והיה בו בכורות נאות [פירות מבכירים נאים] והושיב בו המלך שומרים, אחד חיגר ואחד סומא. ואמר להן: הזהרו על בכורות הנאות האלו. לימים אמר חיגר לסומא: בכורות נאות אני רואה בפרדס, אמר לו סומא: הבא ונאכל. אמר לו חיגר: וכי יכולני להלך? אמר סומא: וכי רואה אני? רכב חיגר על גבי סומא ואכלו את הבכורות והלכו וישבו להם איש במקומו. לימים נכנס המלך באותו פרדס אמר להן: היכן הם הבכורות הנאות? אמר לו סומא: אדוני המלך, וכי רואה אני? אמר לו חיגר: אדוני המלך, וכי יכול אני להלוך? אותו המלך שהיה פיקח מה עשה להן? הרכיב חיגר על גבי סומא, אמר להן: כך עשיתן ואכלתם את הבכורות, כך לעתיד לבוא [כלומר אחרי מותו של אדם] הקב"ה אומר לנפש: מפני מה חטאת לפני? אמר לפניו רבון העולמים אני לא חטאתי, הגוף הוא שחטא משעה שיצאתי ממנו כצפור טהורה פורחת באויר אני, מה חטאתי לפניך? אומר לגוף: מפני מה חטאת לפני? אמר לפניו: רבון העולמים, אני לא חטאתי, נשמה היא שחטאה. משעה שיצתה ממני - כאבן שהושלך על גבי קרקע אני נשלך. שמא חטאתי לפניך? מה הקב"ה עושה להן? מביא נשמה וזורקה בגוף ודן שניהם כאחד.

כלומר הקב"ה מרכיב שוב את הגוף והנפש, שזה ההבדל בין חי למת – אם הם ביחד או לחוד - ודן אותם ביחד.

(5) שמונה פרקים - הקדמה לפירוש מסכת אבות – הרמב"ם

וּמִפְּנֵי זֶה אֹמַר, שֶׁחֶלְקֵי הַנֶּפֶשׁ חֲמִשָּׁה: הַזָּן [המעכל ודוחה המותרות, כלומר מערכת העיכול], וְהַמַּרְגִּישׁ [החושים, ראיה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש], וְהַמְדַמֶּה [הדמיון - ", כְּמוֹ שֶׁיְּדַמֶּה הָאָדָם סְפִינַת בַּרְזֶל רָצָה בָּאֲוִיר ...] , וְהַמִּתְעוֹרֵר [רצונות ורגשות - בְחִירַת דְּבַר מָה אוֹ הַהִתְרַחֲקוּת מִמֶּנּוּ, וְהַכַּעַס וְהַהִתְרַצּוּת, וְהַפַּחַד וְהָעֹז, וְהָאַכְזָרִיּוּת וְהָרַחֲמָנוּת, וְהָאַהֲבָה וְהַשִּׂנְאָה], וְהַשִּׂכְלִי  [חלק מעשי, וחלק עיוני

(6) קשר גוף ונפש - צמאונהּ של הנפש - במדבר ללא מים:

 

השיר צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי-- כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי שרים במלעיל, אני אקריא את זה עכשיו מהמקור בתהילים, יחד עם ההקשר המלא שלו, ואולי הוא יקבל משמעות מעט שונה:

תהילים פרק סג'

א  מִזְמוֹר לְדָוִד; בִּהְיוֹתוֹ, בְּמִדְבַּר יְהוּדָה.
ב  אֱלֹהִים, אֵלִי אַתָּה--    אֲשַׁחֲרֶךָּ: צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי-- כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי; בְּאֶרֶץ-צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי-מָיִם.
ג  כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִךָ-    לִרְאוֹת עֻזְּךָ, וּכְבוֹדֶךָ.

ט  דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ;    בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ. י  וְהֵמָּה--לְשׁוֹאָה יְבַקְשׁוּ נַפְשִׁי;    יָבֹאוּ בְּתַחְתִּיּוֹת הָאָרֶץ.

המלה 'שואה' מופיעה כבר כאן בתהילים, ונגיע גם לזה. אבל לפני כן, חזרה למסכת סנהדרין, לשאלה למה הכוונה ב'כל המציל נפש אחת'. נחזור לרמב"ם. הגירסה של הרמב"ם היא האוניברסלית:

(7) רמב"ם, הלכות סנהדרין פרק יב

ו  היו יודעין שלא כדיני ממונות, דיני נפשות:  דיני ממונות, אדם נותן ממונו ומתכפר לו; דיני נפשות, דמו ודם זרעותיו [=כלומר הזרע שלו, הילדים שלא ייוולדו לו] תלויין בו עד סוף העולם....

ז לפיכך נברא אדם יחידי בעולם--ללמד שכל המאבד נפש אחת, מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת, מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא.

ח  הרי כל באי העולם, בצורת אדם הראשון הן נבראין, ואין פני אחד מהן, דומה לפני חברו; לפיכך כל אחד ואחד יכול לומר, בשבילי נברא העולם.

בארצות הברית – עם פיתוח השימוש ב- DNA פרוייקט חפות שהתחילו בישיבה יוניברסיטי ב-1992 ואילך - מאז בזכות בדיקות ה- DNA זוכו כבר כמה מאות אנשים, ביניהם כמה עשרות נידונים למוות (מתוך נתוני אתר קליניקת החפות באוניברסיטה העברית). אחוז השחורים וההיספנים ביניהם הוא נושא נפרד.

(8) פרופ' אפרים אורבך מסביר, שהסיבה לגירסה המתמקדת בנפש מישראל היא ההקשר בפרק במסכת סנהדרין, שמדבר על עדים כנגד נפש מישראל שרצחה נפש אחרת מישראל. יכול להיות.

השאלה הזו אקטואלית – ואני רוצה לקשור זאת ליום השואה המתקרב, כי היא משליכה על השאלה איך אנו מתייחסים לשואות שקורות או נעשות לעמים אחרים, מעבר לזעזוע הטבעי.

אם התחלנו באמירה שחלק מקבלת הפריבילגיה להיקרא נפש קשורה ביציאה מהעבדות, שכרוכה גם באחריות, אני רוצה לסיים בדברים שראיתי בפייסבוק, שכתבה תהילה פרידמן-נחלון, ממכון 'שחרית' בירושלים, על מה שמתרחש בסוריה.

"כל הזמן חושבת על יום השואה שיבוא אחרי פסח. רק לא להמשיך עם הטקסים והקלישאות הרגילות. רק לא לדבר על העולם ששתק. אני מבינה שיש קונצנזוס מוחלט שאין לנו יכולת להתערב ולהציל כי רוסיה וארה"ב ודאעש. לא יודעת למה אנחנו לא יכולים לספק הגנה אווירית למחנות לילדים פליטים בצד שלהם של הגבול. למה לא יכולים לנסות להפעיל את יהדות ארה"ב ויחד לנסות לגרום לממשל להתערב (הטקסט נכתב לפני המתקפה, המתקפונת, של טראמפ). אז לפחות בלי הקלישאות. במרחק שלוש שעות נסיעה מ'יד ושם', ילדים נרצחים בגזים. אם נדבר - תירק המַשּׁוּאָה  בפנינו."

מה שמדהים הוא שבתגובה לפוסט, אנשים הגיבו והסביר למה זה לא אותו הדבר. למה זה שונה ואי אפשר לעשות השוואות. בדרך כלל עם פתיח של "נכון שזה מזוויע מה שקורה בסוריה, אבל..." ויש הרבה 'אבלים': ההיקף, זה לא מסודר ושיטתי כמו הנאצים.

יכול להיות שחלק מהנימוקים היו אפילו נכונים בתיאוריה. אבל בכל זאת, כשקראתי את זה, שאלתי את עצמי, למה אנשים מתאמצים כל כך להדגיש את ההבדל. מה בעצם הם רוצים להגיד בזה. למאות אלפי האנשים והילדים שנפגעים שם אכפת אם זה שיטתי ומסודר כמו הנאצים או שזה מבולגן?

דרך אגב, גם לא אכפת להם אם הם מתים בגז, שכל כך מזעזע אותנו בגלל הקונוטציה, או שהם מתים מהפצצות רגילות.

לא רק בהקשר של סוריה רואים את התופעה הזו שלא ייגעו לנו בשואה. גם לגבי שואת הארמנים – הסירוב להכיר בה וההדגשה למה אצלנו זה שונה וייחודי.

בעצם, אולי גם השאלה למה חשוב לאנשים להדגיש את ההבדל בין השואה 'שלנו' לבין שואות אחרות קשורה לנפש האדם, לנטייה שלנו לא לרצות שייקחו לנו משהו שהיה שייך לנו. על האדמה יש ויכוח, בסדר. אז גם את השואה לוקחים לנו? מה כבר נשאר לנו שהוא רק שלנו.

אני לא יודעת אם זו הסיבה, ומשאירה את זה כנקודה למחשבה.

עכשיו, אולי בגלל שאני דור שלישי על כל הכרוך בכך, אני מבינה לגמרי את כל הסיבוכים הקיומיים. אבל בעיניי, דווקא מי שמסוגל לשחרר קצת את המונופול של שואה - הוא אדם יותר חופשי, ומוציא את עצמו מאיזושהי עבדות.

בכל אופן אם כן קוראים לזה שואה או לא קוראים לזה שואה – יש כן דרכים לפעול, גם אם זה 'בקטנה'.

למשל למי שיש פייסבוק, יש דף שקוראים לו 'לא עומדים מן הצד' - ישראל למען נשים וילדים קרבנות המלחמה בסוריה.

המטרה שלו לאסוף ציוד, לתאם סיוע של רופאים, יש גם דרכים אחרות, גם אם זה סמלי או חצי סמלי.

אני מאחלת לכולנו שתמיד נהיה בצד הנותן -  

 

חג חירות שמח!