פרשת תקומה - פרשות תזריע מצורע, שבת מברכים אייר, שנת התעש"ה? לידה ולידת עם - ולמסר של מנהיגות!

Posted by: fox1shlomo

Tagged in: Untagged 

fox1shlomo

פרשת תקומה - פרשות תזריע מצורע, שבת מברכים אייר, שנת התעש"ה?

 

1.      לידה – מהווה קירבה אלוהית, נוכחות אלוהית, ובפרידה יש מהמוות! טומאה!

(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא: (ג) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:... ויקרא יב'

שבת תקומה – ניתן לברר, מה בין לידה אנושית ללידת עם !?  הכאב... של הפרט לעומת ייסורי האומה?!

בפרשת צו למדנו על חובת ניקוי הדשן מהמזבח. בפרשת שמיני למדנו על אש משמים שאכלה את הקורבן ואת נדב ואביהוא. בפרשה שלנו נלמד על נגעים, על טומאה וטהרה!

 

2.      כתבי הקודש מטמאים את הידיים! מכאן המנהג לקרוא בתורה בעזרת 'אצבע' (פסוקו של יום בטלויזיה)

סֵפֶר שֶׁנִּמְחַק וְנִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת כְּפָרָשַׁת וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, מְטַמֵּא אֶת הַיָּדָיִם. מְגִלָּה שֶׁכָּתוּב בָּהּ שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת כְּפָרָשַׁת וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, מְטַמָּא אֶת הַיָּדָיִם. כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדָיִם. - משנה ידים ג', ה'

אוֹמְרִים צְדוֹקִים, קוֹבְלִין אָנוּ עֲלֵיכֶם פְּרוּשִׁים, שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים, כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם, וְסִפְרֵי הֲמִירָם אֵינָם מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדָיִם.

אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְכִי אֵין לָנוּ עַל הַפְּרוּשִׁים אֶלָּא זוֹ בִלְבָד, הֲרֵי הֵם אוֹמְרִים, עַצְמוֹת חֲמוֹר טְהוֹרִים, וְעַצְמוֹת יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל טְמֵאִים.

אָמְרוּ לוֹ, לְפִי חִבָּתָן הִיא טֻמְאָתָן, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אָדָם עַצְמוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ תַּרְוָדוֹת.

אָמַר לָהֶם, אַף כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ לְפִי חִבָּתָן הִיא טֻמְאָתָן, וְסִפְרֵי הֲמִירָם שֶׁאֵינָן חֲבִיבִין אֵינָן מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדָיִם: - משנה ידים ד', ו'

3.     כָּל הַנְּגָעִים אָדָם רוֹאֶה, חוּץ מִנִּגְעֵי עַצְמוֹ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף לֹא נִגְעֵי קְרוֹבָיו... (משנה נגעים פ"ב, מ"ה)

הטומאה חלה רק לאחר הכרזת הכהן – אין טומאה אימננטית!

כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם: וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת: וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַנֶּגַע וְלֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַבָּיִת: - ויקרא יד', לד' – לו'

4.      הצרעת כהתנשאות! מי הם המצורעים בימינו?

יוֹם בְּשׂוֹרָה / רחל

     וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים

  פֶּתַח הַשָּׁעַר – – – וַיֹאמְרוּ אִישׁ

אֶל-רֵעֵהוּ: – – – הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם-

בְּשֹׂרָה הוּא   (מלכים ב', ז', ג-ט)

 

בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הָאוֹיֵב הַנּוֹרָא

אֶת שֹׁמְרוֹן הֵבִיא בְּמָצוֹר;

אַרְבָּעָה מְצֹרָעִים לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרָה.

לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרַת הַדְּרוֹר.

 

כְּשֹׁמְרוֹן בְּמָצוֹר – כָּל הָאָרֶץ כֻּלָּהּ,

וְכָבֵד הָרָעָב מִנְּשׂא.

אַךְ אֲנִי לֹא אֹבֶה בְּשׂוֹרַת גְּאֻלָּה,

אִם מִפִּי מְצֹרָע הִיא תָבוֹא.

 

הַטָּהוֹר יְבַשֵּׂר וְגָאַל הַטָּהוֹר,

וְאִם יָדוֹ לֹא תִמְצָא לִגְאֹל –

אָז נִבְחָר לִי לִנְפֹּל מִמְּצוּקַת הַמָּצוֹר

אוֹר לְיוֹם בְּשׂוֹרָה הַגָּדוֹל.

 

שירה של רחל 'יום בשורה' נכתב בין תרפ"ו לתרפ"ז, נפטרה כט' ניסן תרצ"א, 16 באפריל 1931

שירה של רחל פורסם בעיתון 'הארץ' למחרת פיצוץ מלון המלך דוד יולי 1946

חיים גורי פונה ו'אומר לה' – הוסיפי אותי כמצורע החמישי, הרי גם אני פעלתי...

הוסיפי אותי למצורעים
"אחד השירים שמעסיקים אותי כל חיי", מספר גורי, "הוא 'יום בשורה' של רחל, שבו היא מתייחסת לבשורת המצורעים מספר מלכים ב'. היא כותבת שם: 'אך אני לא אובה בשורת גאולה,/ אם מפי מצורע היא תבוא'. 20 שנה אחר כך, ביולי 1946, מפוצץ האצ"ל את מלון המלך דוד בירושלים. 'הארץ' פירסם למחרת מאמר בעמוד הראשון שכותרתו 'הזוועה', ובו הופיע שירה של רחל. השיר הזה מבטא את ההתנגשות האכזרית בין המוחלט להיסטורי - בין הציווי המוסרי 'לא תרצח', ובין ההיסטוריה המגואלת בדם ובאלימות. לימים אני מבקש מרחל בשירי להוסיף אותי לארבעת המצורעים ממלכים ב'. 'רחל, הוסיפי גם אותי כחמישי לארבעה האלה,/ פחות דפוק מהם אך לא טהור מהם בתעריפה'. משום שגם אני הייתי ביניהם, בין שופכי הדם, בין הלוחמים. הייתי שותף למלחמות שהאמנתי בצדקתן".

מתוך מאמר בעיתון הארץ 16/10/06 'קצין מודיעין צריך לקרוא שירה' ראיון עם חיים גורי

 

5.      בין הנהגה מתנשאת להנהגה המעורבת בין הבריות! רבי ינאי ור' יהושע בן לוי

ר' ינאי – שני סיפורים המובאים במדרש ויקרא רבה:

מעשה א' (מדרש ויקרא רבה פרשה טז' , ב')  דבר אחר: "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן:", זה הוא הכתוב - "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב: נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה: סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ: (תהילים לד', יג' – טו')

מַעֲשֶׂה בְּרוֹכֵל אֶחָד שֶׁהָיָה מְחַזֵּר בָּעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לְצִפּוֹרִי

וְהָיָה מַכְרִיז וְאוֹמֵר: מִי מְבַקֵּשׁ לִקַּח סַם חַיִּים?

הָיוּ הַכֹּל מִתְכַּנְּסִים וּבָאִים אֶצְלוֹ,

וְאוֹמְרִים לוֹ: תֵּן לָנוּ סַם חַיִּים.

הָיָה רַ' יַנַּאי יוֹשֵׁב וּפוֹשֵׁט בִּטְרַקְלִינוֹ,

שָׁמַע שֶׁמַּכְרִיז: מִי מְבַקֵּשׁ סַם חַיִּים?

אָמַר לוֹ: בּוֹא וַעֲלֵה לְכָאן וּמְכֹר לִי.

אָמַר לוֹ: לֹא לְךָ וְלֹא לְשֶׁכְּמוֹתְךָ.

סִרְהֵב בּוֹ וְעָלָה אֶצְלוֹ.

הוֹצִיא לוֹ סֵפֶר תְּהִלִּים וְהֶרְאָה לוֹ פָּסוּק: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים" (תהילים לד, יג);

מָה כָּתוּב אַחֲרָיו: "נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע" (שם שם, יד).

אָמַר רַ' יַנַּאי: אַף שְׁלֹמֹה מַכְרִיז וְאוֹמֵר: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ" (משלי כא, כג).

אָמַר רַ' יַנַּאי: כָּל יָמַי הָיִיתִי קוֹרֵא אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה וְלֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּא פָּשׁוּט,

עַד שֶׁבָּא רוֹכֵל זֶה וְהוֹדִיעַו – מי האיש החפץ חיים!

אמ' ר' חגי אף שלמה מכריז ואומר: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ:" (משלי כא, כג), שומר מצרעת נפשו. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להן: "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע...", תורת המוציא רע.

 

מעשה ב' (מדרש ויקרא רבה פרשה ט', ג') זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים (תהילים נ', כג') דבר אחר: " וְשָׂם דֶּרֶךְ",

א"ר  ינאי  ושם כתיב (מלשון שומא והערכה, ש' ימנית!) דשיים אורחיה סגי שוי – המעריך דרכו, רב ערכו!

מַעֲשֶׂה בְּרַ' יַנַּאי שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְרָאָה אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מְשֻׁפָּע בְּיוֹתֵר.

אָמַר לוֹ: יַשְׁגִּיחַ, רַבִּי, לְהִתְקַבֵּל אֶצְלֵנוּ?

אָמַר לוֹ: הֵן.

הִכְנִיסוֹ לְבֵיתוֹ, הֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ.

בְּדָקוֹ בְּמִקְרָא וְלֹא מְצָאוֹ, בְּמִשְׁנָה וְלֹא מְצָאוֹ, בְּאַגָּדָה וְלֹא מְצָאוֹ, בְּתַלְמוּד וְלֹא מְצָאוֹ.

אָמַר לוֹ: טֹל וּבָרֵךְ.

אָמַר לוֹ: יְבָרֵךְ יַנַּאי בְּבֵיתוֹ.

אָמַר לוֹ רַ' יַנַּאי: יָכוֹל אַתָּה לוֹמַר מָה שֶׁאֲנִי אֹמַר לְךָ?

אָמַר לוֹ: הֵן.

אָמַר לוֹ: אֱמֹר: אָכַל כֶּלֶב פִּתּוֹ שֶׁל יַנַּאי.

עָמַד הָאוֹרֵחַ וּתְפָסוֹ לְרַ' יַנַּאי וְאָמַר לוֹ: יְרֻשָּׁתִי אֶצְלְךָ וְאַתָּה מוֹנְעָהּ מִמֶּנִּי?!

אָמַר לוֹ: מַהִי יְרֻשָּׁתְךָ אֶצְלִי?

אָמַר לוֹ: פַּעַם אַחַת עָבַרְתִּי לִפְנֵי בֵּית סֵפֶר וְשָׁמַעְתִּי קוֹל תִּינוֹקוֹת שֶׁאוֹמְרִים: "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב" (דברים לג, ד) – "מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַנַּאי" לֹא נֶאֱמַר כָּאן, אֶלָּא "קְהִלַּת יַעֲקֹב". אָמַר לוֹ: לָמָּה זָכִיתָ לֶאֱכֹל עַל שֻׁלְחָנִי?

אָמַר לוֹ: מִיָּמַי לֹא שָׁמַעְתִּי דָּבָר רַע וְהֶחֱזַרְתִּי לִבְעָלָיו, וְלֹא רָאִיתִי שְׁנַיִם מְרִיבִים זֶה עִם זֶה וְלֹא עָשִׂיתִי שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם.

אָמַר לוֹ רַ' יַנַּאי: כָּל כָּךְ דֶּרֶךְ אֶרֶץ אֶצְלְךָ וּקְרָאתִיךָ כֶּלֶב?

קרא  עליה "שם דרך", דשיים אורחיה סגי שוי

דא"ר ישמעאל בר רב נחמן עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את  התורה, זה הוא הכתוב:  (בראשית ג') "לשמור את דרך עץ החיים", "דרך", זו דרך ארץ ואח"כ "עץ החיים", זו תורה,

"אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים", א"ר אבהו זה אחד מן המקראות שישועתו של הקב"ה ישועתן של ישראל (תהלים פ') "ולכה לישועתה לנו."

 

מה נלמד משני סיפורים אלו?

מהסיפור הראשון למדנו על רבי ינאי הספון בעליית הגג ואינו מעורב, מזמין את הרוכל והלה מבהיר לו עד כמה הוא מנותק – מן הלימוד!

רבי ינאי חשב שבעובדת ההתנתקות מהעם, הוא ילמד כמו שצריך והנה התברר לו פשט הפסוק על ידי אותו רוכל.

בסיפור השני לכאורה נלמד על מעורבותו בקהל אבל גם כאן ראייתו מוטעית, הוא מזמין מישהו לביתו אך פוגע בו בשל סדרי עדיפות של משמעות הקיום היהודי ושוב – רבי ינאי מבין עד כמה ראייתו אינה מושלמת ויותר מכך – בוחן את העולם בטעות אחר טעות!

 

רבי יהושע בן לוי – לעומת התנהגותו של רבי ינאי נראה כיצד אמורא אחר הוא מעורב אפילו עם חולי הצרעת!

ראשית ילמד אותנו רבי יהושע בן לוי על חשיבות השתיקה -

ויקרא רבה (מרגליות) פרשת מצורע פרשה טז', ה'  - אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ: (קהלת ה, ה).

ר' יהושע בן לוי פתר קריה באילו שפוסקין צדקה ברבים ואינן נותנין.

אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, אל תתן רשות לאחד מאיבריך להחטיא את כל איבריך, פיך מחטיא את כל גופך...

אמר ר' יהושע בן לוי – מילה בסלע מטבע ושתיקה בשניים שכר שתי מטבעות - מילא בסלע ומשתוקא בשתים,

דתנן (אבות א', יז') שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר, כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה. וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה. וְכָל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים, מֵבִיא חֵטְא

 

ובנוסח ב' מגילה יח' ע"ב - דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר גִּבּוֹרַיָא, וְאָמְרֵי לָהּ, אִישׁ כְּפַר גִּבּוֹר חַיִל, מַאי דִּכְתִיב, (תהלים סה) "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה"? סַמָּא דכוּלָא - מַשְׁתּוּקָא. רפואה לכל – שתיקה

כִּי אָתָא רַב דִּימִי אֲמר, אָמְרֵי בְּמַעֲרָבָא, "מִלָּה - בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא - בִּתְרֵין":

ובסיפור נוסף – נלמד על מעורבתו בלימוד עם הדחויים מתוך החברה – המצורעים!

בבלי כתובות עז' ע"ב - רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דָּבַק בְּבַעֲלֵי רַאֲתָן (חולי צרעת) וְעָסַק בַּתּוֹרָה, אָמַר: "אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן" (משלי ה' יט) – אִם חֵן מַעֲלָה עַל לוֹמְדֶיהָ, לֹא תָּגֵן עָלָיו?

כְּשֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת פְּטִירָתוֹ

אָמְרוּ לוֹ לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת: לֵךְ וַעֲשֵׂה לוֹ רְצוֹנוֹ.

הָלַךְ וְנִרְאָה לוֹ,

אָמַר לוֹ: הַרְאֵנִי מְקוֹמִי.

אָמַר לוֹ: לֶחָי.

אָמַר לוֹ: תֵּן לי סַכִּינְךָ, שֶׁמָּא תְּבַעֲתֵנִי בַּדֶּרֶךְ.

נָתַן לוֹ.

כְּשֶׁהִגִּיעַ לְשָׁם, הִגְבִּיהוֹ וְהֶרְאָהוּ.

קָפַץ וְנָפַל לַצַּד הַהוּא.

תְּפָסוֹ מַלְאַךְ הַמָּוֶת בִּכְנַף בִּגְדּוֹ,

אָמַר לוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בִּשְׁבוּעָה, שֶׁלֹּא אֵצֵא.

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם נִשְׁאַל עַל שְׁבוּעָתוֹ יַחֲזֹר, וְאִם לֹא – לא יַחֲזֹר.

אָמַר לוֹ: הַחֲזֵר לִי סַכִּינִי.

לֹא הֶחֱזִיר לוֹ.

יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: תֵּן לוֹ, שֶׁהִיא צְרִיכָה לַבְּרִיּוֹת.

 

הָיָה אֵלִיָּהוּ מַכְרִיז לְפָנָיו: פַּנּוּ מָקוֹם לְבֶן לֵוִי! פַּנּוּ מָקוֹם לְבֶן לֵוִי!

הָלַךְ וּמְצָאוֹ לְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל שְׁלוֹשָה עָשָׂר תַּכְתָּקֵי פָּז,

אָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא בֶּן לֵוִי?

אָמַר לוֹ: הֵן.

- נִרְאֲתָה קֶשֶׁת בְּיָמֶיךָ? אָמַר לוֹ: הֵן.

- אִם כֵּן, אֵין אַתָּה בֶּן לֵוִי.

(וְלֹא הִיא, שֶׁלֹּא הָיָה דָּבָר, אֶלָּא אָמַר: לֹא אַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמִי).

 

ניעזר בשיר 'ידוע' – שנדע לבחון – מה אנו יודעים ומה לא ובעיקר להבין בין לבין?!

אנא אלי


 

אנא אלי, אנא אלי

עשה אותי כלי לשליחותך

במקום שבו מקננת שנאה

תן לי לזרוע אהבה

במקום שבו עלבון – סליחה

במקום שבו חושך – אור

במקום שבו עצב – שמחה

אדון העולם.

 

אנא אלי...

 

עשה שלא אתאווה כל כך

להיות מנוחם, אלא מנחם

עשה שלא אתאווה כל כך

להיות מובן אלא מבין.

עשה שלא אתאווה כל כך

להיות אהוב, אלא אוהב.

 

אנא אלי...

 

אלוהים תן לי את השלווה

להשלים עם שאיני יכול

לשנות.

אנא תן לי את אומץ הלב

לשנות דברים שביכולתי

ואנא תן לי את החכמה

להבחין בין אלה לבין אלה.

 

אנא אלי, אנא אלי

עשה אותי כלי לשליחותך

במקום שבו מקננת שנאה

תן לי לזרוע אהבה

במקום שבו עלבון – סליחה

במקום שבו חושך – אור

במקום שבו עצב – שמחה

אדון העולם.