פרשת שמיני שנת התעש"ה - כשרות וקורבנות עד לקורבנות אדם

Posted by: fox1shlomo

Tagged in: Untagged 

fox1shlomo

פרשת שמיני שנת התעש"ה - כשרות וקורבנות עד לקורבנות אדם

בפרשה יש תיאור של חנוכת המשכן וכן תיאור של דיני כשרות באוכל, מה מותר ומה אסור לאכילה!

1.      כשרות – לצרף את הבריות ולעתיד לבוא?! המדרש יעז לטעון שדיני כשרות נועדו אך ורק להציב מגבלות, לצרף את הבריות ובאמת לעתיד לבוא יהיה מותר לאכול ללא כל מגבלה! ובלשון המדרש  - ויקרא רבה (וילנא) פרשת שמיני פרשה יג', ג'  - ד"א "וזאת הבהמה", הדא הוא דכתיב (משלי ל) "כל אמרת אלוה צרופה",

רב אמר לא נתנו המצות לישראל אלא לצרף בהן את הבריות, וכל כך למה שנאמר (משלי ל') "מגן הוא לכל החוסים בו".

א"ר יודן ברבי שמעון כל בהמות ולויתן הן קניגין ציד שעשועין של צדיקים לע"ל לעתיד לבוא וכל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם בעוה"ז זוכה לראותה לעוה"ב,

כיצד הם נשחטים?

בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו, ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו,

וחכמים אומרים - זו שחיטה כשירה היא? ולא כך תנינן 'הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר והמגרה והשנים מפני שהן חונקין'?

אמר רבי אבין בר כהנא - אמר הקדוש ברוך הוא: 'תורה חדשה מאתי תצא' - חדוש תורה מאתי תצא

אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק - אריסטוון סעודה עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לאכול לעוה"ב, הה"ד (ויקרא ז') "וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו", בשביל שתאכלו ממנו לע"ל לעתיד לבוא לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם: "זאת החיה אשר תאכלו".

כך גם נמצא בדרשה בתלמוד - בבלי חולין קט ע"ב (עין יעקב אות נה') אָמְרָה לֵיהּ יַלְתָּא לְרַב נַחְמָן, מִכְּדִי, כָּל דְּאָסַר לָן רַחֲמָנָא, שָׁרָא לָן כְּוָתֵיהּ,

אָסַר לָן דְּמָא - שָׁרָא לָן כְּבֵדָא.

נִדָּה - דַּם טֹהַר.

חֵלֶב בְּהֵמָה - חֵלֶב חַיָּה.

חֲזִיר - מוֹחָא דְּשִׁבּוּטָא.

גִּירוּתָא - לִישְׁנָא דְּכַוְורָא.

אֵשֶׁת אִישׁ - גְּרוּשָׁה בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ.

אֵשֶׁת אָח - יְבָמָה.

נָכְרִית - יְפַת - תֹּאַר.

בָּעִינָא לְמֵיכַל בִּישְׂרָא בְּחַלְבָא. אָמַר לְהוּ רַב נַחְמָן לְטַבְּחֵי, זְוִיקוּ לָהּ כַּחְלִי:

ילתא, אשת רב נחמן תטען שכל איסור של המערכת טמונה בצידה הקלה, והיא מצביעה על כמה וכמה הלכות שלצד האיסור יש היתר ולכן פונה לבעלה, הוא ראש הגולה ומבקשת 'היתר' לאכול בשר בחלב – הוא מצווה על אנשי המטבח להאכילה – כחל/עטינים, בעטין יש חלב וגוף העטין הרי הוא בשר!

והיה שבמדרש, אין זו דרישה, גחמה של אישה אלא פן הלכתי המלווה את כלל המצוות כאמירה כללית בבית המדרש! - ויקרא רבה (מרגליות) פרשה כב', י' "עושה משפט לעשוקים" (תהלים קמו', ז'), אילו ישראל דכתיב בהן "כה אמר ה' עשוקים בני ישראל" (ירמיה נ', לג'). "נותן לחם לרעבים" (תהלים קמו', ז'), אילו ישראל דכתיב בהן "ויענך וירעיבך" (דברים ח', ג'). "ה' מתיר אסורים" (תהלים קמו', ז'),

מה שאסרתי לכם התרתי לכם.

אסרתי לכם חלב בבהמה והתרתי לכם חלב בחיה.

אסרתי לכם גיד הנשה בחיה התרתי לכם בעוף.

אסרתי לכם שחיטה בעוף והתרתי לכם שחיטה בדגים.

ר' אחא ור' ביסנא ור' יונתן בש'ם ר' מאיר יותר ממה שאסרתי לכם התרתי לכם.

אסרתי לכם דם הנידה התרתי לכם דם בתולים.

אסרתי לכם אשת איש והתרתי לכם את השבויה.

אסרתי לכם אשת אח התרתי לכם יבמה.

אסרתי לכם אשה אל אחתה התרתי לכם אחר מיתתה.

אסרתי לכם לבישת כלאים והתרתי לכם סדין בציצית.

אסרתי לכם בשר חזיר והתרתי לכם לשון דג.

אסרתי לכם את החלב והתרתי לכם את השומן.

אסרתי לכם את הדם והתרתי לכם את הטחול.

אסרתי לכם בשר וחלב והתרתי לכם את הכחל.

ר' מנחמא ור' ביבי ור' אחא ור' יוחנן בש' ר' יונתן תחת מה שאסרתי לך התרתי לך.

תחת איסור דגים ליויתן דג טהור.

תחת איסור עופות זיז עוף טהור הוא, הה"ד "ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי" (תהלים נ', יא').

2.      ויהי ביום השמיני – וי, אסון?! גאווה של משה ודרישת קורבן אדם, לחנוכת המשכן!

על המילה הראשונה בפרשה - 'ויהי' – אומר המדרש (ויקרא רבה, שמיני, יא', ז')

"ר' תנחומא ור' חייא רבא אמרין לה ור' ברכיה בש' ר' לעזר המודעי המדרש הזה עלה בידינו מן הגולה כל מקום שנאמר: "ויהי" צרה."

ומהי אותה צרה - משה ידע שחנוכת המשכן דורשת קורבנות, האומנם ?!

ויקרא רבה (מרגליות) פרשה יב', ב' -  ר' יצחק פתח "נמצאו דבריך ואכלם ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי כי נקרא שמך עלי י"י אלהים צבאות" (ירמיה טו, טז).

א"ר ישמעאל בר נחמן אמ' לו הקב"ה למשה משה עתיד אני להיוועד להן לישראל ולהתקדש בהן בבית הזה, הה"ד "ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי" (שמות כט, מג). זה הדיבר נאמר למשה מסיני ולא נודע בו עד שבא המעשה על ידיו, ואימתי היה זה, זה יום השמיני, הה"ד "וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם" (ויקרא ט, כד).

אמ' משה לפני הקב"ה רבון העולמים מי חביב ממני ומאהרן אחי שבהן בית זה מתקדש.

כיון שנכנסו שני בני אהרן להקריב ויצאו שרופין

אמר לו משה לאהרן - אהרן אחי, לא מתו בניך אלא בשביל קדוש' שמו של הקב"ה, "הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש" (ויקרא י, ג).

כיוצא בדבר אתה מוצא "ונועדתי שמה לבני ישר' ונקדש בכבודי" (שמות כט, מג), זה הדיבר נאמר למשה מסיני ולא נודע בו עד שבא המעשה לידו,

וכשבא מעשה לידו אמר לאהרן - אהרן אחי מסיני נאמר לי - עתיד אני להיוועד להן לישראל ולהתקדש בהן בבית זה ובאדם גדול אני מקדשו וסבור הייתי או בי או בך בית זה מתקדש, עכשיו נמצאו שני בניך חביבין ממנו, כיון ששמע אהרן כך וידע שבניו ידועי שמים הם שתק וקיבל שכר טוב על שתיקתו, הה"ד "וידם אהרן" (ויקרא י, ג).

מה שכר קיבל על שתיקתו, זכה שחיבבו הכת' וייחד עליו הדיבר בפני עצמו, "וידבר ה' אל אהרן יין ושכר אל תשת".

כך נדרש פסוק - דברי הימים ב', ב', ג'  - הִנֵּה אֲנִי בוֹנֶה בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהָי לְהַקְדִּישׁ לוֹ לְהַקְטִיר לְפָנָיו קְטֹרֶת סַמִּים וּמַעֲרֶכֶת תָּמִיד וְעֹלוֹת לַבֹּקֶר וְלָעֶרֶב לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וּלְמוֹעֲדֵי ה' אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם זֹאת עַל יִשְׂרָאֵל:

בבלי מנחות קי' ע"א (דברי הימים ב' ב') "לעולם זאת על ישראל" –

א"ר גידל אמר רב: זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן;

ורבי יוחנן אמר: אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה, מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם.

 

נוסח התפילה השתנה בעקבות פרשנות זו – כך בלשון התוספות (מאה 12 – 13 לספירה)  "ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן" - מדרשות חלוקין –  יש מי שאומר נשמותיהן של צדיקים

ויש מי שאומר כבשים של אש והיינו דאמרינן בשמונה עשרה בעבודה 'ואשי ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון'

ויש אומרים דקאי אדלעיל 'והשב את העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל', לא מצאתי יותר. 

3.      האם היה חטא/טעות משה וכן האם/מה היה חטאם/טעותם של נדב ואביהוא

ויקרא פרק ט' - (כב) וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת ידו יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם וַיֵּרֶד מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים: (כג) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעָם: (כד) וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם: ויקרא פרק י' -  (א) וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם: (ב) וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה': (ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן: (ד) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל מִישָׁאֵל וְאֶל אֶלְצָפָן בְּנֵי עֻזִּיאֵל דֹּד אַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם קִרְבוּ שְׂאוּ אֶת אֲחֵיכֶם מֵאֵת פְּנֵי הַקֹּדֶשׁ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה: (ה) וַיִּקְרְבוּ וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתֳּנֹתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה: (ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל כָּל הָעֵדָה יִקְצֹף וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה': (ז) וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ פֶּן תָּמֻתוּ כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת ה' עֲלֵיכֶם וַיַּעֲשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה: פ ... (יט) וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְאֶת עֹלָתָם לִפְנֵי ה' וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה': (כ) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו: פ

המדרש יטען שהייתה כאן 'טעות משה' - ספרי במדבר פרשת מטות פיסקא קנז'

"ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה", משה רבינו לפי שבא לכלל כעס בא לכלל טעות.

ר' אלעזר בן עזריה אומר בשלשה מקומות בא משה לכלל כעס ובא לכלל טעות.

כיוצא בו אתה אומר "ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמר מהו אומר מדוע לא אכלתם את החטאת" וגו' (ויקרא י', יז').

כיוצא בו אתה אומר "ויאמר להם שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים", מהו אומר "וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים" (במדבר כ', יא')

אף כאן אתה אומר "ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה", מהו אומר "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר צוה ה' את משה".

משה רבינו לפי שבא לכלל כעס, בא לכלל טעות

ויש אומרים משה נתן לו רשות לאלעזר הכהן לדבר, שכשיפטר משה מן העולם לא יהיו אומרים לו: 'בחיי משה רבך לא הייתה מדבר עכשיו מה אתה מדבר'.

ר' יאשיה אומר שהיה אומר דבר בשם אומרו כענין שנאמר "ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי" (אסתר ב', כב').

כך גם יסביר הבבלי זבחים קטו' ע"ב  "... דכתיב: (שמות כט') "ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי", נאמרה לו למשה ביום שנצטווה על מלאכת המשכן ורמז לו שביום שישרה שכינתו על הבית יתקדש בכבודיו ולא נרמז להבין מה הוא עד שמתו.

 אל תקרי בכבודי אלא במכובדיי, דבר זה אמר הקדוש ברוך הוא למשה ולא ידעו עד שמתו בני אהרן, כיון שמתו בני אהרן, אמר לו: אהרן אחי, לא מתו בניך אלא להקדיש שמו של הקדוש ברוך הוא, כיון שידע אהרן שבניו ידועי מקום הן, שתק וקבל שכר, שנאמר: (ויקרא י') "וידום אהרן". אלא כדי להתקדש כבודו של מקום עליהם - להודיע שהוא נורא על יראיו ומיודעיו וזהו הוא אשר דבר אלי ביום שנצטויתי על המשכן ונקדש בכבודי באותם הנכבדים וקרובים לי אקדש. 

בניסיון המדרש להבין האם או מה הייתה טעות בני אהרון – נדב ואביהוא, נאמר -

1.      תלמוד ירושלמי מסכת שביעית פרק ו דף לו טור ג /ה"א (וכן בי' גיטין פ"א, ה"ב)

תני תלמיד שהורה הלכה לפני רבו חייב מית'ה,

תני בשם רבי ליעזר לא מתו נדב ואביהוא אלא שהורו בפני משה רבן

מעשה בתלמיד אחד שהור'ה לפני ר' ליעז'ר רבו, אמ'ר לאימא שלום אשתו אינו יוצא שבתו ולא יצא שבתו עד שמת

אמרו לו תלמידיו רבי נביא אתה אמר להן לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך אני מקובל שכל תלמי'ד המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה

2. ספרא שמיני פרשה א' (כ) "ותצא אש לפני ה' " כיון שראו אש חדשה שירדה משמי מרום וליחכה על המזבח את העולה ואת החלבים פתחו פיהם ואמרו שירה, ועל אותה שעה הוא אומר "רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה". (כא) באותה שעה קפצה פורענות על נדב ואביהוא,

ויש אומרים מסיני נטלו להם, שראו את משה ואת אהרן שהיו מהלכים תחילה הן באים אחריהם וכל ישראל אחריהם אמר לו נדב לאביהוא עוד שני זקנים הללו מתים ואנו ננהוג את הקהל, אמר הקדוש ברוך הוא נראה מי קובר את מי הם קוברים אתכם ויהיו הם מנהיגים את הקהל.

(כב) דבר אחר - כיון שראו בני אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל, אמר לו נדב לאביהוא וכי יש לך אדם שמבשל תבשיל בלא אש, מיד נטלו אש זרה ונכנסו לבית קדשי הקדשים, שנאמר "ויקחו שני בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהם אש", אמר להם הקדוש ברוך הוא אני אכבד אתכם יותר ממה שכבדתם אותי אתם הכנסת'ם לפני אש טמאה, אני אשרוף אתכם באש טהורה.

(כג) כיצד היתה מיתתן שני חוטים של אש יצאו מבית קדשי הקדשים ונחלקו לארבעה שנים נכנסו בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה ונשרף גופם ובגדיהם קיימים, שנאמר "ותצא אש לפני ה' ", היה אהרן עומד ותוהא אומר אוי לי כך עבירה בידי וביד בני שכך הגעתני,

נכנס משה אצלו והיה מפייסו אמר לו, אהרן אחי מסיני נאמר לי עתיד אני לקדש את הבית הזה באדם גדול אני מקדשו הייתי סבור או בי או בך הבית מתקדש, עכשיו נמצאו בניך גדולים ממני וממך שבהם הבית נתקדש, כיון ששמע אהרן כך צדק עליו את הדין שתק שנ'אמר: "וידום אהרן"

ולמודי'ם צדיקים שמצדיקים עליהם את הדין

אברהם צידק עליו את הדין שנאמר "ואנכי עפר ואפר",

יעקב צידק עליו את הדין שנאמר: "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך". (כד) דוד צידק עליו את הדין שנאמר "הבאישו נמקו חבורותי מפני איולתי".

3. ספרא שמיני פרשה א' - "ויקחו שני בני אהרן" אף הם בשמחתם כיון שראו אש חדשה עמדו להוסיף אהבה על אהבה, "ויקחו" אין קיחה אלא שמחה, "נדב ואביהוא" מה תלמוד לומר "בני אהרן" שלא חלקו כבוד לאהרן, "נדב ואביהוא" לא נטלו עצה ממשה, "איש מחתתו" איש מעצמו יצאו ולא נטלו עצה זה מזה,

"ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם",

רבי ישמעאל אומר יכול אש זרה ממש, תלמוד לומר "אשר לא צוה אותם", הכניסוה בלא עצה,

רבי עקיבא אומר לא הכניסוה אלא מן הכיריים שנאמר "ויקריבו לפני ה' אש זרה", אם כן למה נאמר "אשר לא צוה אותם" שלא נמלכו במשה רבן,

רבי אליעזר אומר לא נתחייבו אלא על שהורו הלכה בפני משה רבן וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.

4. ויקרא רבה (מרגליות) פרשה כ', ח' - בר קפרא בש' ר' ירמיה בן אלעזר בשביל ארבעה דברים מתו שני בני אהרן,

על הקרבה ועל הקריבה ועל אש זרה ועל שלא נטלו עצה זה מזה.

על הקרבה שנכנסו לפני לפנים.

על הקריבה שהקריבו קרבן שלא נצטוו.

על אש זרה אש מבית כירים הכניסו.

על שלא נטלו עצה זה מזה דכת' "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו" (ויקרא י', א'), "איש מחיתתיו", איש מעצמו עשו שלא נטלו עצה זה מזה.

5. ויקרא רבה (מרגליות) פרשה כ', ט'  - ר' מני דשאב ור' יהושע דסיכנין בש' ר' לוי בשביל ארבעה דברים מתו שני בני אהרן ובכולן כת' בהן מיתה.

על ידי שהיו שתויי יין וכת' בהן מיתה "יין ושכר אל תשת" (ויקרא י, ט).

ועל ידי שהיו מחוסרי בגדים וכת' בהן מיתה, "והיו על אהרן ועל בניו" וגו' (שמות כח, מג). מה היו חסירים, אמ' ר' לוי מעיל היו חסירין, שכת' בו מיתה "והיה על אהרן לשרת" וגו' (שמות כח', לה').

ועל ידי שנכנסו בלא רחוצי ידים ורגלים, "ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו" וגו' (שמות ל, כא), וכת' "בבאם אל אהל מועד" (שמות ל', כ').

ועל ידי שלא היו להם בנים וכת' בו מיתה, הה"ד "וימת נדב ואביהוא ובנים לא היו להם" (במדבר ג, ד). אבא חנן אמ' על ידי שלא היה להם נשים וכת'יב "וכפר בעדו ובעד ביתו" (ויקרא טז, ו), ביתו זו אשתו.

[י] ר' לוי אמ' שחצים היו הרבה נשים היו יושבות עגומות ממתינות להן. מה היו אומרין, אחי אבינו מלך, אחי אמינו נשיא, אבינו כהן גדול, אנו שני סיגני כהונה, אי זו אשה הוגנת לנו.

ר' מנחמא בש' ר' יהושע בן נחמיה "בחוריו אכלה אש" (תהלים עח, סג), ולמה "בחוריו אכלה אש", משום "ובתולותיו לא הוללו" (תהלים עח').

ועוד מן הדא "ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא (שמות כד', א'), מלמד שהיו משה ואהרן מהלכין תחילה ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל ישראל מהלכין אחריהן ואומרין עוד שני זקנים הללו מתים ואני ואתה נוהגין בשררה על הציבור.

...דאמ' ר' הושעיא וכי קילורית עלת עמהן מסיני דכ' "ויחזו את האלהים" (שמות כד', יא'), אלא מלמד שזנו עיניהם מן השכינה כאדם שהוא מביט בחבירו מתוך מאכל ומתוך משקה.

..אמ' ר' תנחומ'א מלמד שפרעו את ראשיהם והגיסו את לבן וזנו עיניהן מן השכינה.

4.      טעויות דוד ושלמה! ראינו שהפרשה בלשון המדרש מבררת מה היו טעויותיהם של משה, בני אהרון, או טעות אהרון כטענת משה – נעיין ונמצא שההפטרה עוסקת בטעות דוד בהעלאת ארון הברית והמדרש מצרף את טעות שלמה!

מה מקומם של טעויות אלו?

נראה שהמדרש רוצה ללמד שטעויות אכן יקרו, ניתן לתקן! אם כי במות בני אהרון הרי שאין כל תיקון אך לכן המדרש מוצא הקלה בכך שה' מושיבם לידו כמו אליהו, חנוך! בני תמותה אינם מוצאים נחת מעצם האובדן אך המדרש מבין שההקרה זו מהותה!

חנוכת המשכן וחנוכת המקדש – חתונת שלמה עם בת פרעה – החטאה והמחיר?!

ויקרא רבה (מרגליות) פרשה יב', ה'  - מדרש זה מקשר בין חנוכת המקדש ושמחת נישואי שלמה עם בת פרעה לבין מות שני בני אהרון על שנכנסו שתויי יין, כלומר שלמה שתה יין ואיחר בהקרבת הקורבן וכך גם שני בני אהרון נכנסו בחנוכת המשכן שתויים.

א"ר יודן כל אותן שבע שנים שבנה שלמה בית המקדש לא שתה בהן יין, כיון שבנה בית המקדש ונשא את בת פרעה אותו הלילה שתה יין. והיו שם שתי בלזמיאות (ריקוד, צהלה, אחת שמחה לבנין בית המקדש ואחת שמחה לבת פרעה.

אמר הקב"ה של מי אקביל של אילו או של אילו?.

...א"ר חוניא שמנים מיני ריקודים ריקדה בת פרעה באותו הלילה.

ר' יצחק בן אלעזר אמ' שלש מאות מיני ריקודים ריקדה בת פרעה באותו הלילה.

והיה שלמה ישן עד ארבע שעות ביום ומפתחות בית המקדש נתונין תחת ראשו...הא כיצד עשת לו כמן פרס וקבעה בו כוכבים ומזלות ופירסה אותו למעלה הימנו וכשהיה מבקש לעמוד היה רואה אותן והיה סבור שעדיין הוא הלילה וישן לו עד ד' שעות. נכנסה אמו והוכיחתו.

וזה לשון הכתוב - משלי פרק לא'

(א) דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ: (ב) מַה בְּרִי וּמַה בַּר בִּטְנִי וּמֶה בַּר נְדָרָי:

(ג) אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ וּדְרָכֶיךָ לַמְחוֹת מְלָכִין: (ד) אַל לַמְלָכִים לְמוֹאֵל אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ יָיִן וּלְרוֹזְנִים <או> אֵי שֵׁכָר: (ה) פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק וִישַׁנֶּה דִּין כָּל בְּנֵי עֹנִי:

(ו) תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ: (ז) יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ וַעֲמָלוֹ לֹא יִזְכָּר עוֹד:

(ח) פְּתַח פִּיךָ לְאִלֵּם אֶל דִּין כָּל בְּנֵי חֲלוֹף: (ט) פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק וְדִין עָנִי וְאֶבְיוֹן: פ

(י) אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ...

קריאה מדרשית זו באה לעודד את הטועה, גם מאבות וחשובי האומה – כמשה, אהרון ובניו וכן שלמה ודוד (בעת העלאת ארון הברית – שמ"א ו') טעו ועדיין מצויים הם בעולמנו, לכן הטועה בר תקנה!